Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 212a, reference page 56 of 57.

Current daf
212a
Reference units
57

Daf 212a

Unpointed Text

212a.1 כמה אינון שפירן! כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו! דמיין לאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן יאיין! מאן יתן דאלין נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו - "יזל מים מדליו וגו'" (במדבר כד, ז).

212a.2 לבר נש דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי. אעבר חד בר נש דעינא בישא, אסתכל באינון ידין, נקיט בהו שארי לשבחא. אמר "כמה אינון שפירן! כמה אינון יאן! חמו אצבען מגזרא דשפירו עלאה!". לבתר אמר "מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא בביתיה לאשתמשא בהו, ויהון גניזין בתיבותא דיליה!".

212a.3 כך בלעם שרי לשבחא - "מה טובו אהליך" - חמו כמה שפירן כמה יאן וכו'. לבתר אמר "יזל מים מדליו" - לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא לבר מאינון מסכנין! "וזרעו במים רבים" - דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא!

212a.4 אמר ליה קב"ה: "רשע! לא יכלין עיניך לאבאשא! הא פריסו דקודשא עלייהו".

212a.5 כדין אמר: "אל מוציאו ממצרים וגו'" (במדבר כד, ח) - הא לא יכלין כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו. ומאי איהו? "אל מוציאו ממצרים". ולא עוד אלא "כתועפות ראם לו" - דלא יכיל בר נש לאושיט ידיה עליה מגו רומיה. ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי - "יאכל גוים צריו וגו'", ולית מאן דיכיל לאבאשא לון.

212a.6 ואפילו בזמנא דלא זקיף - לא יכלין! הדא הוא דכתיב "כרע שכב" (במדבר כד, ט) - לא דחל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא. אפילו כד אינון ביני עממיא, וכרע ושכב בינייהו - כארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. שולטנותא אית להו במאריהון, דאפילו כל מלכיא דעלמא לא יעקרון להו! כאריא דא כד שכיב על טרפיה - לא יכלין לאקמא ליה מניה. הדא הוא דכתיב "כרע שכב כארי וגו'".

212a.7 אמר ר' אלעזר לא אשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם רשיעא! דהא בקדמיתא הוה אשתכח במצרים, ועל ידוי קשירו מצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין. ודא הוא דאמר "מה איכול לאבאשא להו! דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין - אבל "אל מוציאו ממצרים"! ולקבליה לא יכלין חכמין וחרשין דעלמא".

212a.8 "ועתה הנני הולך לעמי וגו'" (במדבר כד, יד)

212a.9 ר' יהודה פתח: "לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' עמך ישב בקרבך" (דברים כ"ג, ט"ז-י"ז). כמה חביבין מלי דאורייתא! כמה חביבה אורייתא קמי קב"ה! כמה חביבה אורייתא דאורית לה קב"ה לכנסת ישראל!

212a.10 תא חזי בשעתא די נפקו ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי וכל אינון קשרין לא סליקו בהו בישראל. שארי לגררא גרמיה ולמירט רישיה. אזל לאינון טורי חשוכא ומטא לגבי אינון שלשלאי דפרזלא.

212a.11 וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו. כיון דעאל בר נש ברישי טוריא - חמי ליה עזאל, ההוא דאקרי "גלוי עינים". מיד אמר לעזא. כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו חויין רברבי דמתוקדן, וסחרין לון. משדרי אונימתא זעירתא לקבליה דבר נש. ותנא כמין שונרא היא, ורישיה כרישא דחוייא, ותרין זנבין בה, וידהא ורגלהא זעירין. בר נש דחמי לה - חפי אנפוי. והוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא. שדי באנפהא והיא אתית עמיה.

212a.12 עד דמטי לגבי רישא דשלשלאי, וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא. ותמן בתהומא חד סמיך והוא נעיץ בתהומא תתאה, ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי. כד מטי בר נש לרישא דשלשלאה - בטש בה ג' זמנין ואינון קראן ליה. כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים עינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו, וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי סטרא. פתח עינוי וחמי לון. אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו. לבתר אולפין ליה חרשין וקסמין ויתיב גבייהו ג' יומין.

Pointed Text

212a.1 כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא. כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ.

212a.2 (במדבר כ״ד:ז׳) יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ'. לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי. אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא, אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין, נָקִיט בְּהוּ, שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא, אָמַר, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה. לְבָתַר אָמַר, מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא (ס"א בביתאי וכו' בתיבותא דיליה) בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ, וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ.

212a.3 כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא.

212a.4 אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא, הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ, כְּדֵין אָמַר, אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן, דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ, וּמַאי אִיהוּ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ, מִגּוֹ רוּמֵיהּ. וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ'. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן.

212a.5 וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּלָא זָקִיף, לָא יַכְלִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כָּרַע שָׁכַב. לָא דָּחִיל, בְּגִין דְּאִשְׁתְּכַח גִּיבָּר כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, אֲפִילּוּ כַּד אִינּוּן בֵּינֵי עֲמְמַיָא, וְכָרַע וְשָׁכַב בֵּינַיְיהוּ, כַּאֲרִי הוּא יִשְׁתְּכַּח בְּנִמוּסֵי אוֹרַיְיתָא, בְּאוֹרְחֵי אוֹרַיְיתָא. (ואף על פי כן) שׁוּלְטָנוּתָא אִית לְהוּ בְּמָארֵיהוֹן, דְּאֲפִילּוּ כָּל מַלְכַיָּא דְּעָלְמָא, לָא יַעְקְרוּן לְהוּ. כְּאַרְיָא דָּא כַּד שָׁכִיב עַל טַרְפֵיהּ, לָא יַכְלִין לְאַקָּמָא לֵיהּ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וְגוֹ'.

212a.6 אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדוֹי, קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא, דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וְדָא הוּא דְּאָמַר, מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ, מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן (נ"א ולקבליה) לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא.

212a.7 (במדבר כ״ד:י״ד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי וְגוֹ' רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (דברים כ״ג:י״ז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו וְגוֹ' עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ. כַּמָה חֲבִיבִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרִית לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּי נַפְקוּ מִמִּצְרָיִם. שְׁמַע בִּלְעָם דְּהָא חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי, וְכָל אִינּוּן קִשְׁרִין, לָא סְלִיקוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, שָׁארֵי לְגַרְרָא גַּרְמֵיהּ, וּלְמֵירַט רֵישֵׁיהּ. אָזַל לְאִינּוּן טוּרֵי חֲשׁוֹכָא, וּמָטָא לְגַבֵּי אִינּוּן שַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא.

212a.8 וְכַךְ הוּא אָרְחָא דְּמַאן דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ, כֵּיוָן דְּעָאל בַּר נָשׁ בְּרֵישֵׁי טוּרַיָּא, חָמֵי לֵיהּ עֲזָאֵ"ל, הַהוּא דְּאִקְרֵי גְּלוּי עֵינַיִם. מִיַּד אָמַר לַעֲזָ"א, כְּדֵין יָהֲבִין קָלָא, וּמִתְכַּנְּשִׁין גַּבַּיְיהוּ חִוְיָין רַבְרְבֵי דִּמְתוֹקְדָן, וְסַחֲרִין לוֹן. מְשַׁדְּרֵי אוֹנִימְתָא זְעֵירְתָּא לָקֳבְלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וְתָנָא, כְּמִין שׁוּנְרָא, הִיא, וְרֵישֵׁהּ כְּרֵישָׁא דְּחִוְיָיא, וּתְרֵין זַנְבִין בָּהּ, וִידָהָא וְרַגְלָהָא זְעִירִין. בַּר נָשׁ דְּחָמֵי לָהּ, חָפֵּי אַנְפּוֹי, וְהוּא מַיְיתֵי חַד קַטוּרְתָּא, מֵאוֹקִידוּ דְּתַרְנְגוֹלָא חִוָּורָא, שָׁדֵי בְּאַנְפָּהָא וְהִיא אָתְיָת עִמֵּיהּ.

212a.9 עַד דְּמָטֵי לְגַבֵּי רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, וְהַהִיא רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, נָעִיץ בְּאַרְעָא, וּמָטֵי עַד תְּהוֹמָא. וְתַמָּן בִּתְהוֹמָא. חַד סָמִיךְ, וְהוּא נָעִיץ בִּתְהוֹמָא תַּתָּאָה, וּבְהַהוּא סָמִיךְ אִתְקְשַׁר רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי. כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְרֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאָה, בָּטַשׁ בָּהּ ג' זִמְנִין, וְאִינּוּן קָרָאן לֵיהּ, כְּדֵין כָּרַע וְסָגִיד עַל בִּרְכּוֹי, וְאָזִיל וְאָטִים עֵינוֹי, עַד דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ. כְּדֵין יָתִיב קַמַּיְיהוּ, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין סָחֲרִין לֵיהּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא. פָּתַח עֵינוֹי, וְחָמֵי לוֹן, אִזְדַּעְזָע, וְנָפַל עַל אַנְפּוֹי, וְסָגִיד לָקֳבְלַיְיהוּ.

212a.10 לְבָתַר אוֹלְפִין לֵיהּ חֲרָשִׁין וְקִסְמִין, וְיָתִיב גַּבַּיְיהוּ נ' יוֹמִין. כַּד מָטָא זִמְנָא לְמֵיהַךְ לְאָרְחֵיהּ, הַהִיא אוֹנִימְתָא, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין, אַזְלִין קַמֵּיהּ, עַד דְּנָפִיק מִן טוּרַיָּיא, בֵּין הַהוּא חֲשׁוֹכָא תַּקִּיפָא.