Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 187b, reference page 7 of 57.

Current daf
187b
Reference units
57

Daf 187b

Unpointed Text

187b.1 והכי במשה כתיב "וַיֵּרָא מלאך יהו"ה אליו בלבת אש" (שמות ג, ב).

187b.2 ואי תימא יתיר הוא שבחא דאברהם דלא כתיב ביה 'מלאך' אלא "וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא וגו'" (בראשית יח, א)!? -- התם באברהם אתחזי ליה אדני באל"ף דל"ת, בגין דבההוא זמנא קביל ברית, ומה דהוה אתכסי עד כען מניה - אתחזי ליה רבון ושליט. והכי אתחזי דהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר, ובגין כך בשמא דאדון רבון עליה. אבל משה דלא הוה ביה פרודא דכתיב "משה משה" (שמות ג, ד) דלא פסקא טעמא כמה דכתיב "אברהם " (בראשית כב, יא) דפסקא טעמא. בגין דהשתא שלים מה דלא הוה מקדמת דנא. פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דקדמיתא. אבל משה - מיד דאתייליד - אספקלריאה דנהרא הות עמיה דכתיב "ותרא אותו כי טוב הוא" וכתיב "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א, ד). משה מיד אתקשר בדרגא דיליה ובגין כך "משה משה" ולא אפסיק טעמא. ועל דא לגבי דמשה אזעיר גרמיה דכתיב "מלאך יהו"ה".

187b.3 יעקב קרא ליה בשעתא דהוה סליק מעלמא "מלאך". מאי טעמא? בגין דבההיא שעתא הוה ירית לה לשלטאה. משה בחייו, יעקב לבתר דסליק מעלמא. משה בגופא, יעקב ברוחא. זכאה חולקא דמשה!

187b.4 "הגואל אותי מכל רע" (בראשית מח, טז) - דלא אתקריב לעלמין לגבי סטרא דרע ולא יכיל רע לשלטאה ביה.

187b.5 "יברך את הנערים" - כדין יעקב הוה מתקן לביתיה כבר נש דאזיל לביתא חדתא ומתקן לה בתקונוי ומקשט לה בקשוטוי. "יברך את הנערים" - אינון דאשתמודען, אינון דאתפקדן על עלמא לאתמשכא מנייהו ברכאן, תרין כרובין אינון.

187b.6 "ויקרא בהם שמי" - השתא אתקין ביתיה ואיהו אסתלק בדרגיה בגין דחבורא ביעקב הוי. גופא אתדבק באתר דאצטריך ותרין דרועין בהדיה. לבתר דאינון נערים מתברכן כדקא יאות - כדין "וידגו לרוב בקרב הארץ". ארחא דנונין לאסגאה גו מיין ואי נפקן מגו מיא ליבשתא מיד מתין. אלין - לאו הכי! אלא אינון מן ימא רבא, וסגיאו דלהון לאפשא ולאסגי בקרב הארץ איהו, מה דלית הכי לכל נונין דעלמא!

187b.7 מה כתיב לעילא - "ויברך את יוסף ויאמר" (בראשית מח, טו) - ולא אשכחן ליה הכא ברכאן, דהא לבתר בריך ליה דכתיב "בן פורת יוסף" (בראשית מט, כב)? אלא כיון דבריך לאלין נערים - ליוסף בריך, דהא לא יכלי לאתברכא אלא מגו יוסף. ומגו דאיהו בטמירו ולא אתחזי לאתגלאה כתיב "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" - לכסאה עליה. מן האבות מתברכן ולא מאתר אחרא. "בקרב הארץ" - דא הוא כסויא לחפאה מה דאצטריך.

187b.8 אתו ונשקוה כמלקדמין.

187b.9 אמרו: "הבו ונבריך!"

187b.10 אמר איהו: "אנא אברך דכל מה דשמעתון עד הכא מנאי הוה, ואקיים בי "טוב עין הוא יבורך (משלי כב, ט) - קרי ביה יברך", מאי טעמא? בגין ד"נתן מלחמו לדל" - מלחמא ומיכלא דאורייתא דילי אכלתון!"

187b.11 אמר ר' יהודה: "ברא רחימא דקב"ה! הא תנינן בעל הבית בוצע ואורח מברך!".

187b.12 אמר ליה: "לאו אנא בעל הבית ולאו אתון אורחין. אבל קרא אשכחנא ואקיים ליה! דהא אנא 'טוב עין' ודאי - בלא שאילו דלכון אמינא עד השתא, ולחמא ומיכלא דילי אכלתון".

187b.13 נטל כסא דברכתא ובריך, וידוי לא יכלי למסבל כסא והוו מרתתי. כד מטא ל"על הארץ ועל המזון" אמר "כוס ישועות אשא ובשם יהו"ה אקרא" (תהלים קטז, יג). קיימא כסא על תקוניה ואתישב בימיניה ובריך.

187b.14 לסוף אמר: "יהא רעוא דלחד מאלין יתמשכון ליה חיין מגו אילנא דחיי דכל חיין ביה תליין. וקב"ה יערב ליה וישכח ערב לתתא דיסתכם בערבותיה בהדי מלכא קדישא".

187b.15 כיון דבריך - אסתים עינוי רגעא חדא. לבתר פתח לון אמר "חברייא! שלום לכון מרבון טב, דכל עלמא דיליה הוא".

187b.16 תווהו ובכו ובריכו ליה. בתו ההוא ליליא. בצפרא

Pointed Text

187b.1 וְהָכִי בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, (שמות ג׳:ב׳) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ. וְאִי תֵּימָא יַתִיר הוּא שְׁבָחָא דְּאַבְרָהָם, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ מַלְאָךְ, אֶלָּא (בראשית י״ח:א׳) וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא וְגוֹ'. הָתָם בְּאַבְרָהָם, אִתְחֲזֵי לֵיהּ אֲדֹנָי, בְּאָלֶף דָּלֶת, בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא קַבִּיל בְּרִית, וּמַה דְּהֲוָה אִתְכַּסֵּי עַד כְּעָן מִנֵּיהּ, אִתְחֲזֵי לֵיהּ רִבּוֹן וְשָׁלִיט, וְהָכִי אִתְחֲזֵי, דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא דַּרְגָּא אִתְקָשַׁר, וְלָא יַתִיר. וּבְגִין כָּךְ, בִּשְׁמָא דַּאֲדוֹן רִבּוֹן עָלֵיהּ.

187b.2 אֲבָל מֹשֶׁה דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ פִּרוּדָא, דִּכְתִיב (שמות ג׳:ד׳) מֹשֶׁה מֹשֶׁה דְּלָא פָּסְקָא טַעֲמָא. כְּמָה דִּכְתִיב (בראשית כ״ב:י״א) אַבְרָהָם אַבְרָהָם, דְּפַסְקָא טַעֲמָא. בְּגִין דְּהַשְׁתָּא שְׁלִים, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. פְּרִישׁוּ אִית בֵּין אַבְרָהָם דְּהַשְׁתָּא, לְאַבְרָהָם דְּקַדְמֵיתָא. אֲבָל מֹשֶׁה, מִיַּד דְּאִתְיְילִיד, אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנַהֲרָא הֲוָת עִמֵּיהּ, דִּכְתִיב (שמות ב׳:כ״ה) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. וּכְתִיב (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. מֹשֶׁה מִיָּד אִתְקְשַׁר בְּדַרְגָּא דִּילֵיהּ וּבְגִין כָּךְ מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וְלָא אַפְסִיק טַעֲמָא.

187b.3 וְעַל דָּא לְגַבֵּי דְּמֹשֶׁה, אַזְעִיר גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִיב מַלְאַךְ יְיָ. יַעֲקֹב קָרָא לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה סָלִיק מֵעָלְמָא, מַלְאָךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה יָרִית לָהּ, לְשַׁלְּטָאָה. מֹשֶׁה בְּחַיָיו. יַעֲקֹב, לְבָתַר דְּסָלִיק מֵעָלְמָא. מֹשֶׁה בְּגוּפָא. יַעֲקֹב בְּרוּחָא. זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה.

187b.4 הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע, דְּלָא אִתְקְרִיב לְעָלְמִין לְגַבֵּי סִטְרָא דְּרַע, וְלָא יָכִיל רַע לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, כְּדֵין יַעֲקֹב הֲוָה מְתַקֵּן לְבֵיתֵיהּ, כְּבַּר נָשׁ דְּאָזִיל לְבֵיתָא חַדְתָּא, וּמְתַקֵּן לָהּ בְּתִקּוּנוֹי, וּמְקַשֵּׁט לָהּ בְּקִשׁוּטוֹי. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, אִינּוּן דְּאִתְפָּקְדָן עַל עָלְמָא, לְאִתְמַשְּׁכָא מִנַּיְיהוּ בִּרְכָאן, תְּרֵין כְּרוּבִין אִינּוּן. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, הַשְׁתָּא אַתְקִין בֵּיתֵיהּ, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק בְּדַרְגֵיהּ, בְּגִין דְּחִבּוּרָא בְּיַעֲקֹב הֲוִי. גּוּפָא, אִתְדְּבַק בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, וּתְרֵין דְּרוֹעִין בַּהֲדֵיהּ.

187b.5 לְבָתַר דְּאִינּוּן נְעָרִים מִתְבָּרְכָן כַּדְּקָא יָאוּת, כְּדֵין וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. אָרְחָא דְּנוּנִין לְאַסְגָּאָה גּוֹ מַיִין, וְאִי נַפְקָן מִגּוֹ מַיָּא לְיַבֶּשְׁתָּא, מִיָּד מֵתִין. אִלֵּין לָאו הָכִי, אֶלָּא אִינּוּן מִן יַמָּא רַבָּא, וּסְגִיאוּ דִּלְהוֹן לְאַפָשָׁא וּלְאַסְגֵּי בְּקֶּרֶב הָאָרֶץ אִיהוּ. מַה דְּלֵית הָכִי לְכָל נוּנִין דְּעָלְמָא.

187b.6 מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר, וְלָא אַשְׁכְּחָן לֵיהּ הָכָא בִּרְכָאן, דְּהָא לְבָתַר בָּרִיךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ט:כ״ב) בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְאִלֵּין נְעָרִים, לְיוֹסֵף בְּרִיךְ. דְּהָא לָא יַכְלִי לְאִתְבָּרְכָא, אֶלָא מִגוֹ יוֹסֵף, וּמִגוֹ דְּאִיהוּ בִּטְמִירוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי לְאִתְגַּלָּאָה, כְּתִיב בִּטְמִירוּ, וְיִקָרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי, (לכסאה עליה) מִן הָאָבוֹת מִתְבָרְכָן, וְלָא מֵאֲתָר אַחֲרָא. בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, דָּא הוּא כִּסּוּיָא לְחֹפָּאָה מַה דְּאִצְטְרִיךְ.

187b.7 אָתוּ וּנְשָׁקוּה כְּמִלְּקַדְּמִין, אָמְרוּ, הָבוּ וְנִבְרִיךְ. אָמַר אִיהוּ, אֲנִי אֲבָרֵךְ, דְּכָל מַה דִּשְׁמַעְתּוּן עַד הָכָא מִנַּאי הֲוָה, וַאֲקַיֵּים בִּי (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, קָרֵי בֵּיהּ יְבָרֵךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנָתָן מִלַּחְמוֹ לַדָּל. מִלַּחְמָא וּמֵיכְלָא דְּאוֹרַיְיתָא דִּילִי אָכַלְתּוּן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בְּרָא רְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא תָּנֵינָן בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לֵיהּ, לָאו אֲנָא בַּעַל הַבַּיִת, וְלָאו אַתּוּן אוֹרְחִין. אֲבָל קְרָא אַשְׁכַּחְנָא, וַאֲקַיֵּים לֵיהּ. דְּהָא אֲנָא טוֹב עַיִן וַדַּאי, בְּלָא שָׁאִילוּ דִּלְכוֹן אֲמֵינָא עַד הַשְׁתָּא, וְלַחְמָא וּמֵיכְלָא דִּילִי אֲכַלְתּוּן.

187b.8 נָטַל כַּסָּא דְּבִרְכָתָא וּבָרִיךְ, וִידוֹי לָא יַכְלֵי לְמִסְבַּל כַּסָּא, וַהֲווּ מְרַתְתֵּי. כַּד מָטָא לְעַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, אָמַר, (תהילים קט״ז:י״ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. קַיְּימָא כַּסָּא עַל תִּקּוּנֵיהּ, וְאִתְיְשַּׁב בִּיְמִינֵיהּ, וּבָרִיךְ. לְסוֹף אָמַר, יְהֵא רַעֲוָא דִּלְחַד מֵאִלֵּין, יִתְמַשְּׁכוּן לֵיהּ חַיִּין, מִגּוֹ (נ"א מלכא) אִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּכָל חַיִּין בֵּיהּ תַּלְיָין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֶעֱרַב לֵיהּ, וְיִשְׁכָּח עָרֶב לְתַתָּא, דְּיִסְתַּכַּם בְּעַרְבוּתֵיהּ, בַּהֲדֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא.

187b.9 כֵּיוָן דְּבָרִיךְ, אַסְתִּים עֵינוֹי רִגְעָא חֲדָא, לְבָתַר פָּתַח לוֹן, אָמַר חַבְרַיָּיא, שְׁלוֹם לְכוֹן מֵרִבּוֹן טַב, דְּכָל עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא. תַּוְוהוּ, וּבָכוּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ. בָּתּוּ הַהוּא לֵילְיָא. בְּצַפְרָא אַקְדִּימוּ וְאַזְלוּ. כַּד מָטוּ לְגַבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן, סָחוּ לֵיהּ עוֹבָדָא. תָּוָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר בַּר טִנָרָא תַּקִּיפָא אִיהוּ, וְיָאוּת הוּא לְכַךְ, וְיַתִיר מִמַּה דְּלָא חָשִׁיב בַּר נָשׁ, בְּרֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא, אִזְדַּעְזָע רִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר, עָלַי לְמֵיהַךְ לְמֵחֱזֵי לְהַהוּא בּוֹצִינָא דְּדָלִיק. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא לָא סָלִיק בִּשְׁמָא בְּעָלְמָא, דְּהָא מִלָּה עִלָּאָה אִית בֵּיהּ. וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא נְהִירוּ מְשִׁיחוֹ (משיכו) דַּאֲבוֹי מְנַהֲרָא עָלֵיהּ, וְרָזָא דָּא לָא מִתְפַּשְּׁטָא בֵּין חַבְרַיָּיא.