Volume III
Balak
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 208b, reference page 49 of 57.
- Current daf
- 208b
- Reference units
- 57
Daf 208b
Unpointed Text
208b.1 ובלעם קרי לון "מחזה שדי" דאינון "נופל וגלוי עינים". ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא דישתכח גבייהו בר איהו. ובכל יומא הוה אסתים באינון טורי עמהון. הדא הוא דכתיב "ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" (במדבר כג, ז) - "מהררי קדם" ודאי, ולא "מארץ בני קדם".
208b.2 אמר ר' שמעון כמה זמנין אמינא מלה דא ולא מסתכלי חברייא! דהא קב"ה לא שריא שכינתא אלא באתר קדישא, באתר דאתחזי לשריא עלוי! וכן קב"ה מכריז ואמר "לא ימצא בך מעביר בנו וגו'" (דברים יח, י). והוא אתי לאתערבא בהדייהו!
208b.3 אלא זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה קדיש לון לשריא בינייהו! והיינו דכתיב "כי יהו"ה אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו'" (דברים כג, טו). ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב "והיה מחניך קדוש וגו'" וכתיב "והייתם קדושים וגו'" (ויקרא יא, מד), וכתיב "אל תטמאו בכל אלה וגו'" (ויקרא יח, כד), וכתיב "ואקץ בם וגו'" (ויקרא כ, כג) - דלא יכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר.
208b.4 זכאה חולקהון דישראל! וזכאה חולקהון דנביאי מהימני קדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושה עלאה!
208b.5 "ותרא האתון את מלאך יהו"ה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו" (במדבר כב, כג) - "בדרך" - בההוא ארחא דהוה אשתקע בגווה.
208b.6 "וחרבו שלופה בידו" - וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון מאי בעי חרבא? ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם - אמאי חמאת אתניה ואיהו לא חמא? אלא לכלא אזדמן! ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון - לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה. ובמה? ברחמי. ואזדמן לקבליה דבלעם - לאענשא ליה על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה ולא ברשותא דלעילא.
208b.7 אמר ר' יוסי, השתא אית לשאלא - אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולא מאתר אחרא - אמאי כתיב "ויבא אלהים אל בלעם וגו' ואך את הדבר [אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה]"?
208b.8 אמר ר' יצחק, בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקב"ה מליל עמיה והוא אמר "אך את הדבר וגו'" -- ח"ו! דהא ההוא מלאכא אמר ליה "וְאֶפֶס אֶת־הַדָּבָר [אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר] וגו'" (במדבר כב, לה). ואי תימא "ויאמר אלהים אל בלעם וגו'"!? הכי אוליפנא! דהאי "אלהים" דהכא כלהו מלאכא הוה! וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובגין כך "ויבא אלהים אל בלעם... ויאמר אלהים אל בלעם" - דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה.
208b.9 "ותט האתון מן הדרך" (במדבר כב, כג) - סטאת מן ההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל. ובמה חמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא? אלא הכי אמר ר' שמעון דאפילו בארחא בעא לאבאשא להו לישראל בחילא דאתניה! וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב? "ויך את האתון במקל" (במדבר כב, כז) - אטען לה ואלבש לה בזרוזי דינא קשיא תקיפא. הדא הוא דכתיב "במקל" - "במקל" דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא; "במקלו" לא כתיב אלא "במקל". פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל! דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתיה לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל.
208b.10 "ויעמוד מלאך יהו"ה במשעול הכרמים וגו'" (במדבר כב, כד). מה כתיב לעילא? בקדמיתא כתיב "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" - ותלך בארח מישר מסטרא דשדה, ואתרכינת ממה דהוה בה.
208b.11 "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך" - לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה.
208b.12 אמר רבי יוסי, בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל - כדין "ויך את האתון במקל" כמה דאתמר.
208b.13 "ויעמוד מלאך יהו"ה וגו'". אמר ר' אבא כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא!
Pointed Text
208b.1 אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחזֶה, מַאן מַחֲזֵה שַׁדַּי. אִלֵּין אִינּוּן נֹפֵל וּגְּלוּי עֵינָיִם. וְאִלֵּין אִינּוּן (לך לך פ"ח ע"ב, לקמן רי"ב ע"א, פנחס רל"ב ע"א) עֲזָ"א וְעַזָאֵ"ל. נֹפֵל: דָּא עֲזָ"א, דְּאָעְמִיק לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוּמְקָא חֲשׁוֹכָא, וְיָתִיב בְּעוּמְקָא עַד קְדָלֵיהּ כִּדְקָאַמְרָן, וַחֲשׁוֹכָא אִזְדְּרַק בְּאַנְפּוֹי. וְעַל דָּא אִקְרֵי נוֹפֵל. נָפַל זִמְנָא חֲדָא מִן שְׁמַיָא, וְנָפַל זִמְנָא אַחֲרָא, לְבָתַר, בְּעוּמְקָא דַּחֲשׁוֹכָא. עֲזָאֵ"ל: הוּא גְּלוּי עֵינַיִם, דְּהָא לָא אִזְדְּרַק חַשׁוֹכָא עָלֵיהּ, דְּלָא אִתְתָּקַּף, וְלָא אַרְגִּיז כְּהַהוּא דִּלְעֵילָּא. וּבִלְעָם קָרֵי לוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי, דְּאִינּוּן נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.
208b.2 וּבְהַהוּא זִמְנָא, לָא אִשְׁתְּאַר בְּעָלְמָא, דְּיִשְׁתְּכַח גַּבַּיְיהוּ, בַּר אִיהוּ. וּבְכָל יוֹמָא, הֲוָה אַסְתִּים בְּאִינּוּן טוּרֵי עִמְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יַנְחֵנִי בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרַרֵי קֶדֶם. מֵהַרַרֵי קֶדֶם וַדַּאי, וְלָא מֵאֶרֶץ בְּנֵי קֶדֶם.
208b.3 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה זִמְנִין אֲמֵינָא מִלָּה דָּא, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי חַבְרַיָּיא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא, אֶלָּא בַּאֲתָר קַדִישָׁא, בַּאֲתָר דְּאִתְחֲזֵי לְשַׁרְיָא עֲלוֹי. וְכֵן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַכְרִיז וְאָמַר, (דברים י״ח:י׳) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וְגוֹ'. וְהוּא דְּאָתֵי (ס"א אתי) לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ. אֶלָּא זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַדִּישׁ לוֹן לְשַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דברים כ״ג:ט״ו) כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ וְגוֹ'. וּבְגִין דְּהוּא מִתְהַלֵּךְ בְּקֶּרֶב מַחֲנֶיךָ, כְּתִיב וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְגוֹ'. וּכְתִיב (ויקרא כ׳:ז׳) וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים וְגוֹ'. וּכְתִיב (ויקרא י״ח:כ״ד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה וְגוֹ'. וּכְתִיב (ויקרא כ׳:כ״ג) וָאָקֻץ בָּם וְגוֹ'. דְּלָא יָכִילְנָא לְקָרְבָא גַּבַּיְיהוּ, וְשָׁרוּ לִי לְבַר. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דִּנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי קַדִישֵׁי, דְּאִינּוּן קַדִישִׁין, וְאִית לוֹן חוּלָקָא לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה.
208b.4 (במדבר כ״ב:כ״ג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְיָ נִצָּב בַּדֶרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, (ס"א בדרך), בְּהַהוּא אָרְחָא דְּהֲוָה אִשְׁתְּקַע (ס"א אשתכח) בְּגַוָּוהּ. וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וְכִי אִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבֵיל הַאי אָתוֹן, מַאי בָּעֵי חַרְבָּא. וְאִי אִיהוּ נָפִיק לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, אֲמַאי חָמָאת אֲתָנֵיהּ, וְאִיהוּ לָא חָמָא. אֶלָּא כֹּלָּא אִזְדְּמַן. הַהוּא מַלְאָכָא מִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּאָתוֹן, לְאַפָּקָא לָהּ מִן הַהוּא אָרְחָא דְּאִתְטְעַן בָּהּ. וּבְמָה. בְּרַחֲמֵי. וְאִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ דְּבִלְעָם, לְאַעְנְשָׁא לֵיהּ, עַל דְּאִיהוּ הֲוָה בָּעֵי לְמֵיהַךְ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְלָא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא (ס"א דלעילא).
208b.5 אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא אִית לְשָׁאֲלָא, אִי מִלּוֹי הֲווֹ אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכִתְרִין תַּתָּאִין, וְלָא מֵאֲתָר אַחֲרָא, אֲמַאי כְּתִיב וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וְגוֹ', וְאַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק (בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. דאי תימא דקודשא בריך הוא מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו'. חס ושלום דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר וגו', דאי תימא ויאמר אלהים אל בלעם וגו'.) הָכִי אוֹלִיפְנָא. דְּהַאי אֱלֹהִים דְּהָכָא כֻּלְּהוּ מַלְאָכָא הֲוָה. וְהַהוּא אִיהוּ אֲתָר דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּבֵיהּ אֲחִידָן חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּאִינּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּהֲוָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ בִּלְעָם. וּבְגִין כָּךְ, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. דִּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַלְאָכָא בִּשְׁמָא עִלָּאָה.
208b.6 וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, סָטָאָת מִן הַהוּא אָרְחָא, דַּהֲוַת טְעִינָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לָקֳבְלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וּבְמָה חָמָא בִּלְעָם, דְּהִיא סָטָאָת מֵהַהוּא אָרְחָא. אֶלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאֲפִילּוּ בְּאָרְחָא, בָּעָא לְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּחֵילָא דַּאֲתָנֵיהּ. וְכֵיוָן דְּלָא סָלִיק בִּידוֹי, מַה כְּתִיב, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. אַטְעָן לָהּ, וְאַלְבָּשׁ לָהּ, בְּזִרוּזִי דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִיפָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בַּמַקֵל. בַּמַקֵל דַּיְיקָא. דְּאִיהוּ דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִּיפָא. בְּמַקְלוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא בַּמַּקֵּל.
208b.7 פּוּק חָמֵי, כַּמָה תַּקִּיפָא חָכְמְתָא דְּהַהוּא רָשָׁע, וְתִיאוּבְתָּא דִּילֵיהּ לְאַבְאָשָׁא לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ אַשְׁגַּח לְנָפְקָא מֵרְשׁוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין דְּתִיאוּבְתֵּיהּ לְאִתְיַיקְּרָא, וּלְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל.
208b.8 (במדבר כ״ב:כ״ד) וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יְיָ בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים וְגוֹ'. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, וַתֵּלֶךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, מִסִּטְרָא דְּשָׂדֶה, (אתער) וְאִרְכִינַת מִמַּה דְּהֲוָה בָּהּ. וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטּוֹתָהּ הַדָּרֶךְ לְאַסְטָאָה לָהּ מֵהַהוּא אָרְחָא דְּשָׂדֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בֵּין מַלְאָכָא וּבֵין בִּלְעָם הֲוָת אֲתָנָא בְּעָאקוּ. לְבָתַר כַּד חָמָא בִּלְעָם, דְּלָא הֲוָה יָכִיל, כְּדֵין וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כְּמָה דְּאִתְּמַר.
208b.9 וַיַּעֲמוֹד מַלְאַךְ יְיָ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּמָה אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, הָנֵי קְרָאֵי רְמִיזֵי בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. וְכִי לְמַגָנָא נָפַק הַאי מַלְאָכָא, לְאִתְחֲזָאָה לְחַד אֲתָנָא. אוֹ לְמֵיקָם בֵּין כַּרְמַיָּיא לָקֳבְלָהּ, זִמְנָא הָכָא וְזִמְנָא הָכָא. אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְכֹלָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יִשְׁלֵטוּ בְּהוּ זִינִין בִּישִׁין, בְּגִין דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.