Balak

Pointed Text

197a.1 תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר. וְכִי מַאי שְׁנָא דְּאַדְכִּיר שְׁמָא דַּאֲבוֹי מִשְּׁאַר מַלְכִין. אֶלָּא יִתְרוֹ אִתְמְשַׁךְ וְאִתְעֲבָר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְאָתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא וּבְנוֹי, וְכָל עָלְמָא נִדּוּהוּ וְרַדְפוּ אֲבַּתְרֵיהּ.

197a.2 בָּלָק מִבְּנֵי בְּנוֹי הֲוָה, וְאִתְעֲבָר מֵאָרְחָא דְּאָבוֹי, כֵּיוָן דְּחָמוּ סָבֵי מוֹאָב וְסָבֵי מִדְיָן, דַּהֲווֹ בַּהֲדֵי הַדָדֵי בְּאָחְוָה דִּלְהוֹן בְּעֲבוֹדָה זָרָה, בְּחוּלָקָא דִּלְהוֹן, דְּיִתְרוֹ וּבְנוֹי אִתְדָּבָקוּ בִּשְׁכִינְתָּא, וְדָא אִתְמְשַׁךְ מִנְּהוֹן. אָתוּ וְאַמְלְכוּהוּ עָלַיְיהוּ בְּהַאי שַׁעֲתָא, דִּכְתִּיב וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא. בָּעֵת הַהִיא הֲוָה מֶלֶךְ, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. וְעַל דָּא כְּתִיב בֶּן צִפּוֹר, מַה דְּלָא אִתְחֲזֵי לְמֶעְבַּד הָכִי. וַיַּרְא בָּלָק, וַיִּשְׁמַע מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ וַיַּרְא. רְאִיָּיה חָמָא, וְיָדַע דְּזַמִּין הוּא לְמִנְפַּל בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל לְמִנְפַּל בִּידוֹי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִיהוּ בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר.

197a.3 רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (שיר השירים א׳:ח׳) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן. כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אַמְרַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, מַהוּ כְּנִישְׁתָּא. דָּא אִיהוּ עֲצֶרֶת, כְּנִישׁוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר י׳:כ״ה) מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת. מַאן דְּכָנִישׁ לְכָל מַשִׁרְיָין עִלָּאִין לְגַבֵּיהּ.

197a.4 וּמִגּוֹ דִּלְזִמְנִין נוּקְבָּא אִקְרֵי כְּנִישְׁתָּא, וְאִתְּמַר עֲצֶרֶת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית כ׳:י״ח) כִּי עָצוֹר עָצַר יְיָ, דְּנָקִיט וְלָא יָהִיב. הָכִי הוּא ודַּאי, דְּהָא מִגּוֹ מְהֵימְנוּ סַגִּיא דִּילָהּ, דְּלָא אַשְׁכְּחָן בָּהּ מוּמָא, (ס"א מוחא) יָהֲבוּ לָהּ בְּלָא עִכּוּבָא כְּלָל. וְאִיהִי כַּד מָטָא לְגַבָּהּ, כָּל מַאן דִּכְנִישַׁת, עָצַר וּמְעָצֵר וּמְעַכֶּבֶת, דְּלָא נָחִית וְנָהִיר, אֶלָּא כְּפוּם טַלָּא, טִפִּין טִפִּין, זְעֵיר זְעֵיר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח לְתַתָּא מְהֵימְנוּתָא, אֶלָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ח:י׳) זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר זְכוּתָא, וּזְעֵיר אַנְהֲרוּתָא דְּטַלָא, מִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה.

197a.5 דְּאִלְמָלֵא תִּשָׁכַח מְהֵימְנוּתָא, כְּמָה דְּאִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ, אֲרִיקַת בְּכָל סִטְרָא וְסִטְרָא, בְּלָא עִכּוּבָא כְּלַל, וְאִיהִי חַדָּאת. וּכְדֵין יָהֲבִין לָהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן סַגִּיאִין דָּא עַל דָּא, וְלָא יֵהוֹן מְעַכְּבִין לָהּ כְּלַל. אֲבָל תַּתָּאִין אִינּוּן מְעַכְּבִין לוֹן, וּמְעַכְּבִין לָהּ, וּכְדֵין אִיהִי עֲצֶרֶת. עָצוֹר עָצַר יְיָ וַדַּאי, כִּבְיָכוֹל, יָהִיב תַּמְצִית, וְלָא יַתִּיר.

197a.6 וְעִם כָּל דָּא כְּאִימָּא יָהֲבַתְ לִבְנִין בִּטְמִירוּ, דְּלָא יַדְעִין בָּהּ, הָכִי עֲבִידַת לוֹן לִבְנָהָא יִשְׂרָאֵל. וְאוֹלִיפְנָא מִגּוֹ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהִי סְלִיקַת לְמִנְקַט עִנּוּגִין וְכִסּוּפִין, וּמוּמָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כְּדֵין מָטֵי לְגַבָּהּ טִפָּה דְּחַרְדָּל וּמִיָּד אַעְדִּיאַת, וְיָתִיבַת עָלָהּ יוֹמִין בְּמִנְיָן. וּכְדֵין יַדְעִין לְעֵילָּא, דְּמוּמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

197a.7 וְאִתְּעַר שְׂמָאלָא מִיָּד, וּמָשִׁיךְ חוּטָא לְתַתָּא. (בראשית כ״ז:א׳) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, מַה דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעַיִן שְׁפִּירוּ, בִּכְלָלָא דְּאַבְרָהָם, בְּלָא דִּינָא כְּלַל, כְּדֵין וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, מֵרְאוֹת ודַּאי, מִלְאִסְתַּכְּלָא בִּכְלָלָא דְּרַחֲמָנוּ. כְּדֵין אַתְּעֲרוּ דְּסָמָאֵ"ל בְּקָל תַּקִּיף, לְאַתְּעָרָא עַל עָלְמָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְגוֹ'. גָּדוֹל אִיהוּ לְגַבֵּי מַשִׁרְיָין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִיהוּ גָּדוֹל, וְנָהִיג לְכָל אַרְבִּין דְּיַמָּא, דְּעַרְעוּרָן בְּרוּחָא בִּישָׁא, לְאַטְבְּעָא לוֹן בְּעוּמְקָא דְּיַמָּא, בְּאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם דִּילֵיהּ.

197a.8 וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בְּרַחֲמָנוּ, כְּדֵין כָּל חֲטָאִין וְכָל חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, יָהִיב לֵיהּ, וְאִיהוּ אַטִּיל לוֹן לִמְצוּלוֹת יָם. כָּל מַשִׁרְיָין דִּילֵיהּ מְצוּלוֹת יָם אִקְרוּן, וְאִינּוּן נַטְלֵי לוֹן, וּמְשַׁטְטֵי בְּהוֹן לְכָל שְׁאַר עַמִּין. וְכִי חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְחוֹבִין דִּלְהוֹן, זַרְקִין וּמִתְפַּלְגִין לְעַמָּא דִּלְהוֹן. אֶלָּא, אִינּוּן מְחַכָּאן וּמְצַפָּאן לְמַתְּנָן דִּלְעֵילָּא, כְּכַלְבֵּי לְקַמֵּי פָּתוֹרָא. וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל כָּל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְזָרִיק עָלַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ חַשְׁבֵי דְּמַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן דְּאִיהוּ בָּעָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל, דְּאַעְבָּר מִנַּיְיהוּ, וְיָהִב לוֹן. וּמִיַּד כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא זַרְקִין (ס"א וחיזו וזרקין) לוֹן עַל שְׁאַר עַמִין.

197a.9 תָּא חֲזֵי, כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, אִיהִי אַמְרַת בְּקַדְמִיתָא, (ס"א בגלותא) (שיר השירים א׳:ה׳) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אַזְעִירַת גַּרְמָהּ לְקַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וּכְדֵין שְׁאִילַת מִנֵּיהּ וְאַמְרַת, (שיר השירים א׳:ז׳) הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָהֳרָיִם. תְּרֵין זִמְנִין אֵיכָה אֵיכָה אֲמַאי. אֶלָּא אִיהִי רְמִיזָא עַל תְּרֵין חָרְבְּנִין, דִּתְרֵין מִקְדָּשִׁין. דְּקָרָאן כֹּלָּא אֵיכָה אֵיכָה. אֵיכָה תִרְעֶה, בְּחָרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן. אֵיכָה תַרְבִּיץ, בְּחָרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. וְעַל דָּא תְּרֵין זִמְנִין אֵיכָה אֵיכָה.

197a.10 תִרְעֶה תַּרְבִּיץ, לָאו דָּא כְּדָּא. גָּלוּתָא דְּבָבֶל, דְּאִיהִי זְמַן זְעֵיר, קָארֵי בֵּיהּ תִרְעֶה. וְעַל גָּלוּתָא דֶּאֱדוֹם, דְּאִיהוּ זְמַן סַגִּי, קָארֵי בֵּיהּ תַּרְבִּיץ. וְעַל דָּא תְּרֵין זִמְנִין אֵיכָה אֵיכָה. וְתוּ תִרְעֶה תַּרְבִּיץ, יִרְעֶה מִבָּעֵי לֵיהּ, יַרְבִּיץ מִבָּעֵי לֵיהּ אוּף הָכִי, דְּהָא עַל יִשְׂרָאֵל אַמְרַת. אֶלָּא אִיהִי אַמְרַת עַל נַפְשָׁהּ אֵיכָה תִרְעֶה כַּלָּתְךָ לִבְנָהָא בְּגָלוּתָא, דִּיהוֹן בֵּין שְׁאַר עַמִּין. אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָהֳרָיִם, הֵיךְ תַּטִּיף אִיהִי עָלַיְיהוּ טַלִּין וּמַיִין, גּוֹ חֲמִימוּ דְּצָהֳרַיִם.

197a.11 שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעוֹטְיָה, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָרָאן מִגּוֹ עָאקוּ, דְּחִיקוּ דִּלְהוֹן, וּשְׁאַר עַמִּין מְחָרְפִין וּמְגַּדְפִין לוֹן, אֵימָתַי תִּפְקוּן מִן גָּלוּתָא. אֱלָהֲכוֹן הֵיךְ לָא עָבִיד לְכוֹן נִסִּין. (ואינון משכחן גרמייהו ואמרי כה תרעי לון ביומין קדמאין. כה תרביץ במיין קדישין לצננא חמימו דרשפין ושלהובין דילהון. ואינון משבחא כל דא) (נ"א ואינון משבחן לקודשא בריך הוא ואודן ליה עם כל צערא וארכו דגלותא ואמרי כה תרעי לן ביומין קדמאין כה תרביץ עמנא בגלותא ופרוק לנא לזמנא בתראה כל דא שבחא ומיהמנותא תאיבין לון לישראל.) וַאֲנָא יָתִיב כְּעוֹטְיָה, וְלָא יָכִילַת לְמֶעְבַּד לוֹן נִסִּין, וּלְמֵיהַב לוֹן נוּקְמִין. אִיהוּ אָתִיב לְגַבָּהּ, אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, אִם לֹא תֵדְעִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. לָךְ אֲמַאי. אֶלָּא אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ: לְאַתְּקְפָא גַּרְמָךְ בְּגָלוּתָא, וּלְאִתָּקְפָא חֵילָא, לְאַגָּנָא עַל בְּנָךְ. צְאִי לָךְ, צְאִי לָךְ לְאִתָּקְפָא בְּעִקְבֵי הַצֹּאן. אִינּוּן תִּינוֹקוֹת דְּבֵי רַבָּן, דְּאוֹלְפֵי תּוֹרָה.