Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 190a, reference page 12 of 57.

Current daf
190a
Reference units
57

Daf 190a

Unpointed Text

190a.1 נטלו עיטא בהדי נשיאה דלהון דיפקיר ברתיה, דחשיבו לנטלא למשה ברשתיהון בכמה זיני חרשין. אעטרו לה דיתפס רישא דלהון. וקודשא בריך הוא משיב חכמים אחור. אינון חמן דרישא יתפס ברשתא דלהון ולא ידעו. חמו ולא חמו. חמו רישא דעמא דנפיל בהדה וכמה אלפין אוחרנין, וחשיבו דמשה הוה. אפקירו לה ופקידו לה על משה דלא תזדווגי לאחרא אלא ביה.

190a.2 אמרה לון במה אנדע? אמרו "ההוא דתחמי דכלא קיימי קמיה - ביה תזדווגי ולא באחרא!". כיון דאתא זמרי בן סלוא - קמו קמיה ארבעה ועשרים אלף משבטא דשמעון בגין דהוה נשיאה דלהון, והיא חשיבת דהוא משה ואזדווגת ביה. כיון דחמו כל אינון שאר לדא - עבדו מה דעבדו והוה מה דהוה. וכלא הוה ממדין בכמה זינין. ובגין כך אתענשו מדין.

190a.3 וקב"ה אמר למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" (במדבר לא, ב) - לך אתחזי ולך יאות!

190a.4 למואב אנא שביק לון לבתר דיפקון תרין מרגלאן מנייהו. הא דוד בריה דישי דאיהו ינקום נוקמין דמואב ויסחי קדירה דמליא טנופא דפעור. הדא הוא דכתיב "מואב סיר רחצי" (תהלים ס, י) ודאי. ועד דאינון תרין מרגלאן לא נפקו - לא אתענשו. כיון דנפקו - אתא דוד ואסחי קדירה מטנופא דלהון וכלהו אתענשו. מדין בימי משה, מואב בימי דוד.

190a.5 תא חזי חייביא דמדין עם כל דא לא שכיכו מכל בישין דלהון. לבתר דרין דחמו דמית יהושע וכל אינון זקנים דאיתחזו למעבד נס על ידייהו אמרו "השתא שעתא קיימא לן!". מה עבדו? אתו לגבי עמלק. אמרו "אית לכון לאדכרא מה עבדו לכון בני ישראל ומשה רביהון ויהושע תלמידא דיליה דשיצי לכון מעלמא! השתא הוא עדנא דלית בהו מאן דאגין עלייהו ואנן בהדייכו!", דכתיב "מדין ועמלק ובני קדם וגו'" (שופטים ו, לג), "מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות וגו'" (שופטים ו, ב).

190a.6 לא הוה בעלמא מאן דיעביד בישא בכלא כמדין! ואי תימא כעמלק -- בגין קנאת ברית! דקריבו לגבי ברית! ועל דא קני קב"ה קנאה עלמין דלא יתנשי.

190a.7 אמרו: ודאי הכי הוא! ולית הכא ספקא בעלמא:

190a.8 פתח ואמר: "ויאמר יהו"ה אלי אל תצר את מואב וגו'" (דברים ב, ט). "ויאמר יהו"ה אלי" - וכי עד השתא לא ידענא דעם משה הוה ממלל קב"ה ולא עם אחרא דכתיב "ויאמר יהו"ה אלי"!? "אלי" למה? אלא למשה פקיד קב"ה דלא לאבאשא למואב - אבל לאחרא לא. לדוד לא פקיד דא! ובגין כך "אלי". "אל תצר את מואב" - אפילו לתחום זעירא דלהון. דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל וינקום נוקמייהו, ואיהו דוד דאתא מרות המואביה. "ואל תתגר בם מלחמה". כל דא אתפקד למשה - הא לאחרא שרי.

190a.9 ואי תימא ליהושע ולאינון זקנים דהוו דאריכו יומין בתריה שרי -- לאו הכי! בגין דכלהו מבי דינא דמשה הוו, ומה דאתסר למשה אתסר להו. ועוד, דלא נפקו עדיין אינון מרגלאן טבאן.

190a.10 דהא ביומיהון דשופטים נפקא רות, וברתיה דעגלון מלכא דמואב הות. מית עגלון, דקטיל ליה אהוד, ומנו מלך אחרא. ודא ברתיה אשתארת והות בבי אומנא ובשדי מואב. כיון דאתא תמן אלימלך - נסבה לבריה. ואי תימא דגיירה אלימלך תמן -- לא! אלא כל אורחי ביתא ומיכלא ומשתיא אוליפת אימתי אתגיירת לבתר, כד אזלת בנעמי, כדין אמרת "עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א, טז).

190a.11 נעמה בבני עמון ביומי דדוד נפקא.

190a.12 כדין שראת רוח קודשא על דוד. אמר ליה: דוד! כד כל עלמא מדידנא ואפילנא עדבין - "ישראל חבל נחלתו" הוו. דכירנא מה דעבדו מואב בחבל נחלתי! מואב מה כתיב? "וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (ש"ב ח, ב) - בההוא חבל נחלת יהו"ה. כל אינון דהוו מההוא זרעא - ההוא חבל אחיד בהו. כתיב "מְלֹא הַחֶבֶל" - מהו "מלא החבל"? אלא ההוא דכתיב ביה "מלא כל הארץ כבודו". והוה אמר "דא הוא לאחייא, ודא הוא לקטלא". וההוא חבל אחיד באינון דאתחזון לקטלא. בגין כך אחיד בחבל ופשיט חבל על מה דעבדו בההוא "חבל נחלת יהו"ה".

190a.13 ומדין - גדעון שצי כל ההוא זרעא דלא אשאיר מנייהו מכל אינון דאבאישו לישראל בעיטא או במלה אחרא. ולכלהו דאבאישו לישראל - קב"ה נטיר לון דבבו ונטל מנייהו נוקמין. אבל אי זמינין למיתי מנייהו טב

Pointed Text

190a.1 וְתָּא חֲזֵי, דְּכֹלָּא הֲוָה מִמִּדְיָן. וְכָל עֵיטָא דִּלְהוֹן עַל מֹשֶׁה הֲוָה. וּבְעֵיטָא דִּלְהוֹן, שָׂכְרוּ לְבִלְעָם. כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּבִלְעָם לָא יָכִיל, נַטְלוּ עֵיטָא אַחֲרָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, וְאַפְקִירוּ נָשַׁיְיהוּ וּבְנָתַיְיהוּ יַתִיר מִמּוֹאָב, דְּהָא עַל נְשֵׁי מִדְיָן כְּתִיב, (במדבר ל״א:ט״ז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְכֹלָּא מִמִּדְיָן הֲוָה. נַטְלוּ עֵיטָא בַּהֲדֵי נְשִׂיאָה דִּלְהוֹן, דְּיַפְקִיר בְּרָתֵּיהּ. דַּחֲשִׁיבוּ לְנַטְלָא לְמֹשֶׁה בְּרִשְׁתֵּיהוֹן, בְּכַמָּה זִינֵי חַרְשִׁין אַעֲטְרוּ לָהּ, דְּיִתָּפֵס רֵישָׁא דִּלְהוֹן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ישעיהו מ״ד:כ״ה) מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר.

190a.2 אִינּוּן חָמָן דְּרֵישָׁא יִתָּפֵס בְּרִשְׁתָּא דִּלְהוֹן, וְלָא יָדְעוּ, חָמוּ וְלָא חָמוּ. חָמוּ רֵישָׁא דְּעַמָּא דְּנָפִיל בַּהֲדָהּ, וְכַמָּה אַלְפִין אוֹחֲרָנִין, וַחֲשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה הֲוָה, אַפְקִירוּ לָהּ, וּפָקִידוּ לָהּ עַל מֹשֶׁה, דְּלָא תִּזְדַּוְּוגִי לְאַחֲרָא, אֶלָּא בֵּיהּ. אָמְרָה לוֹן, בְּמָה אֶנְדַּע. אָמְרוּ הַהוּא דְּתֶחמֵי דְּכֹלָּא קַיְימֵי קַמֵּיהּ, בֵּיהּ תִּזְדַּוְּוגִי, וְלָא בְּאַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָתָא זִמְרִי בֶּן סָלוּא, קָמוּ קָמֵיהּ אַרְבְּעָה וְעֶשְׂרִים (נ"א תשעה וחמשים) אֶלֶף, מִשִּׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּהֲוָה נְשִׂיאָה דִּלְהוֹן, וְהִיא חֲשִׁיבַת דְּהוּא מֹשֶׁה, וְאִזְדַּוְּוגַת בֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ כָּל אִינּוּן שְׁאָר לְדָא, עָבְדוּ מַה דְּעָבְדוּ, וַהֲוָה מַה דְּהֲוָה.

190a.3 וְכֹלָּא הֲוָה מִמִּדְיָן, בְּכַמָּה זִינִין, וּבְגִין כָּךְ אִתְעֲנָשׁוּ מִדְיָן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה, (במדבר ל״א:ב׳) נְקוֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. לָךְ אִתְחֲזֵי, וְלָךְ יֵאוֹת. לְמוֹאָב אֲנָא שָׁבִיק לוֹן לְבָתַר דְּיִפְּקוּן תְּרֵין מַרְגְלָאן מִנַּיְיהוּ, הָא דָּוִד בְּרֵיהּ דְּיִשַׁי, דְּאִיהוּ יִנְקוֹם נוּקְמִין דְּמוֹאָב, וְיִסְחֵי קְדֵירָה דְּמַלְיָא טִנּוּפָא דִּפְעוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ס׳:י׳) מוֹאָב סִיר רַחְצִי וַדַּאי, וְעַד דְּאִינּוּן תְּרֵין מַרְגְלָאן לָא נַפְקוּ, לָא אִתְעֲנָשׁוּ, כֵּיוָן דְּנַפְקוּ, אָתָא דָּוִד וְאַסְחֵי קְדֵירָה מִטִּנּוּפָא דִּלְהוֹן. וְכֻלְּהוּ אִתְעֲנָשׁוּ. מִדְיָן בְּימֵי מֹשֶׁה. מוֹאָב בִּימֵי דָּוִד.

190a.4 תָּא חֲזֵי, חַיָּיבַיָּא דְּמִדִּין, עִם כָּל דָּא לָא שְׁכִיכוּ מִכָּל בִּישִׁין דִּלְהוֹן. לְבָתַר דָּרִין דְּחָמוּ דְּמִית יְהוֹשֻׁעַ, וְכָל אִינּוּן זְקֵנִים דְּאִתְחָזוּ לְמֶעְבַּד נֵס עַל יְדַיְיהוּ, אָמְרוּ, הַשְׁתָּא שַׁעֲתָא קַיְּימָא לָן. מָה עַבְדוּ אָתוּ לְגַבֵּי עֲמָלֵק, אָמְרוּ אִית לְכוֹן לְאַדְכְּרָא, מָה עַבְדוּ לְכוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה רַבֵּיהוֹן, וִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידָא דִּילֵיהּ, דְּשֵׁיצֵי לְכוֹן מֵעָלְמָא, הַשְׁתָּא הוּא עִדָנָא דְּלֵית בְּהוּ מַאן דְּאָגִין עָלַיְיהוּ, וַאֲנָן בַּהֲדַיְיכוּ, דִּכְתִיב (שופטים ו׳:ג׳) מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְגוֹ', (שופטים ו׳:ב׳) מִפְנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת וְגוֹ'. לָא הֲוָה בְּעָלְמָא, מַאן דְּיַעֲבֵיד בִּישָׁא בְּכֹלָּא, כְּמִדְיָן. וְאִי תֵּימָא עֲמָלֵק. בְּגִין קִנְאַת בְּרִית דְּקָרִיבוּ לְגַבֵּי בְּרִית. וְעַל דָּא קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קִנְאָה עָלְמִין, דְּלָא יִתְנְשֵׁי. אָמְרוּ ודַּאי הָכִי הוּא, וְלֵית הָכָא סְפֵקָא בְּעָלְמָא.

190a.5 פָּתַח וְאָמַר, (דברים ב׳:ט׳) וַיֹאמֶר יְיָ אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְגוֹ'. וַיֹאמֶר יְיָ אֵלַי, וְכִי עַד הַשְׁתָּא לָא יְדַעְנָא דְּעִם מֹשֶׁה הֲוָה מְמַלֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא עִם אַחֲרָא, דִּכְתִיב וַיֹאמֶר יְיָ אֵלַי. אֵלַי לָמָּה. אֶלָּא לְמֹשֶׁה פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא לְאַבְאָשָׁא לְמוֹאָב. אֲבָל לְאַחֲרָא לָא, לְדָוִד לָא פָּקִיד דָּא, וּבְגִין כָּךְ אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, אֲפִילּוּ לִתְחוּם זְעֵירָא דִּלְהוֹן. דְּהָא מִנַּיְיהוּ יִפּוּק מַאן דְּיִתֵּן נוּקְמִין לְיִשְׂרָאֵל, וְיִנְקוֹם נוּקְמַיְיהוּ, וְאִיהוּ דָּוִד דְּאָתָא מֵרוּת הַמּוֹאָבִיָה.

190a.6 וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כָּל דָּא אִתְפְּקַד לְמֹשֶׁה, הָא לְאַחֲרָא שָׁרֵי. וְאִי תֵּימָא, לִיְהוֹשֻׁעַ וּלְאִינּוּן זְקֵנִים דַּהֲווֹ דְּאָרִיכוּ יוֹמִין בַּתְרֵיהּ שָׁרֵי. לָאו הָכִי. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ מִבֵּי דִּינָא דְּמֹשֶׁה הֲווֹ, וּמַה דְּאִתְסָר לְמֹשֶׁה, אִתְסָר לְהוּ וְעוֹד דְּלָא נַפְקוּ עֲדַיִין אִינּוּן מַרְגְלָאן טָבָאן, דְּהָא בְּיוֹמֵיהוֹן דְּשׁוֹפְטִים נָפְקָא רוּת. וּבְרָתֵיהּ דְּעֶגְלוֹן מַלְכָּא דְּמוֹאָב הֲוַת. מִית עֶגְלוֹן, דְּקָטִיל לֵיהּ אֵהוּד. וּמָנוּ מֶלֶךְ אַחֲרָא, וְדָא בְּרָתֵיהּ אִשְׁתְּאָרַת, וַהֲוַת בְּבֵי אוּמָנָא, וּבִשְׂדֵי מוֹאָב. כֵּיוָן דְּאָתָא תַּמָּן אֱלִימֶלֶךְ, נַסְבָּהּ לִבְרֵיהּ.

190a.7 וְאִי תֵּימָא דְּגַיְירָהּ אֱלִימֶלֶךְ תַּמָּן. לָא. אֶלָּא כָּל אוֹרְחֵי בֵּיתָא, וּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא אוֹלִיפַת. אֵימָתַי אִתְגַיְּירַת. לְבָתַר כַּד אַזְלַת בְּנָעֳמִי, כְּדֵין אַמְרַת, (רות א׳:ט״ז) עַמֵּךְ עַמִּי וִאלהַיִךְ אֱלֹהַי. נַעֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן בְּיוֹמֵי דְּדָוִד נָפְקָא.

190a.8 כְּדֵין שָׁרָאת רוּחַ קוּדְשָׁא עַל דָּוִד. אָמַר לֵיהּ, דָּוִד, כַּד כָּל עָלְמָא מָדִידְנָא, וְאַפִּילְנָא עַדְבִין, יִשְׂרָאֵל חֶבֶל נַחֲלָתוֹ הֲווֹ, דָּכִירְנָא מַה דְּעָבְדוּ מוֹאָב בְּחֶבֶל נַחֲלָתוֹ. מַה כְּתִיב, (שמואל ב ח׳:ב׳) וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל. בְּהַהוּא חֶבֶל נַחֲלַת יְיָ. כָּל אִינּוּן דַּהֲווֹ מֵהַהוּא זַרְעָא, הַהוּא חֶבֶל אָחִיד בְּהוּ.

190a.9 כְּתִיב (שמואל ב ח׳:ב׳) מְלֹא הַחֶבֶל. מַהוּ מְלֹא הַחֶבֶל. אֶלָּא הַהוּא דִּכְתִּיב, (ס"א ביה) (ישעיהו ו׳:ג׳) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וַהֲוָה אָמַר, דָּא הוּא לְאַחֲיָיא, וְדָא הוּא לְקָטְלָא. וְהַהוּא חֶבֶל אָחִיד בְּאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן לְקָטְלָא. בְּגִין כָּךְ אָחִיד בְּחֶבֶל, וּפָשִׁיט חֶבֶל, עַל מַה דְּעַבְדוּ בְּהַהוּא חֶבֶל נַחֲלַת יְיָ.

190a.10 וּמִדְיָן, גִּדְעוֹן שָׁצֵי כָּל הַהוּא זַרְעָא, דְּלָא אַשְׁאִיר מִנַּיְיהוּ, מִכָּל אִינּוּן דְּאַבְאִישׁוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵיטָא, אוֹ בְּמִלָּה אַחֲרָא. וּלְכֻלְּהוּ דְּאַבְאִישׁוּ לְיִשְׂרָאֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן דְּבָבוּ, וְנָטַל מִנַּיְיהוּ נוּקְמִין. אֲבָל אִי זְמִינִין לְמֵיתֵי מִנַּיְיהוּ טַב לְעָלְמָא, אָרִיךְ רוּגְזֵיהּ וְאַפֵּיהּ עִמְּהוֹן, עַד דְּיָפִּיק הַהוּא טַב לְעָלְמָא, וּבָתַר כֵּן נָטִיל נוּקְמָא וְדִינָא מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְדָא הוּא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, חַבְרַיָּיא, אַתְקִינוּ מָאנֵי קְרָבָא בִּידַיְיכוּ, וְאַגָחוּ קְרָבָא.