Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 210b, reference page 53 of 57.

Current daf
210b
Reference units
57

Daf 210b

Unpointed Text

210b.1 אמר ר' שמעון, תא חזי האי רשע געלא דכלא הוה! דלא תשכח בכל פרשתא דא "ויאמר יהו"ה אל בלעם" או "וידבר יהו"ה". חס וחלילה! מה כתיב? "וישם יהו"ה דבר בפי בלעם וגו'" (במדבר כג, ה) - כמאן דשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא - כך "וישם יהו"ה דבר בפי וגו'".

210b.2 אמר ליה קב"ה: רשע! את חשיב דעל ידך יהא ויתקיים ברכה בבני או אפכא? -- לא צריכין אינון לך! כמה דאמרין לצרעה כו'. אלא את "שוב אל בלק". וכד תפתח פומך - לא יהא ברשותך, ולא בפומך תלייא מלולא. אלא "וכה תדבר" - הרי "כה" דזמינא לברכא לון - 'כה' תמלל ברכה דבני. דכד תפתח פומך - היא תמלל מלין לאתקיימא על בני. דלא אשבוק מלין לך.

210b.3 תא חזי דכך הוא. כיון דאתא לבלק ובלק שמע כל אינון מלין - הוה חשיב דהא מפומה דבלעם נפקין. אמר "לקוב אויבי לקחתיך" (במדבר כג, יא).

210b.4 אמר בלעם: "סב אלין חרשין בידך בגין לאעכבא הכא להאי 'כה'. ואי את תיכול לאעכבא לה בהאי חרשין - אנא אעקר לה מאינון מלין דהיא אמרה".

210b.5 מה כתיב? "התיצב כה על עולתך" (במדבר כג, טו) - בהאי ובאלין חרשין תעכב לה, "ואנכי אקרה כ"ה" - כלומר אעקר לה מאלין מלין.

210b.6 אמר ליה קב"ה: "רשע! אנא אעקר לך!". מה כתיב בתריה? "ויקר אלהים אל בלעם". וההוא 'דבר' ארים קלא במלולי דכ"ה. "ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר" - "כה תדבר" ודאי.

210b.7 תא חזי בקדמיתא לא כתיב "התיצב כה על עולתך" אלא "הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי" (במדבר כג, ג). כיון דחמא דכה אמר אינון ברכאן - כדין אמר "התיצב כה על עולתך ואנכי אקרה כה".

210b.8 "לכה ארה לי יעקב" (במדבר כג, ז) - כלומר לקוט.

210b.9 רבי יוסי אמר, אשדי לון מההוא דרגא דאינון קיימי! כמה דאת אמר "צִדָּה אוֹרֶה" (ש"א כ, כ). אמר אי תיכול למשדי לההוא דרגא דלהון - הא כלהו אתעקרו מעלמא!

210b.10 "ולכה זועמה ישראל" - 'ישראל' דלעילא, דישתכח רוגזא קמיה, כמה דאת אמר "ואל זועם בכל יום".

210b.11 "כי מראש צורים וגו'" (במדבר כג, ט).

210b.12 אמר ר' יצחק: "מראש צורים" - אלין אינון אבהתא דכתיב "הביטו אל צור חוצבתם" (ישעיהו נא, א). "ומגבעות אשורנו" - אלין אמהן. בין מהאי סטרא ובין מהאי סטרא לא יכלין לאתלטייא.

210b.13 רבי אבא אמר: "כי מראש צורים" - מאן יכיל להו לישראל! דהא הוא אחיד מרישא דכל צורים נפקין! ומאן אינון 'צורים'? גבורן! דהא כל דינין דעלמא מאינון גבורן נפקי ואינון אתאחדן בהו. "ומגבעות אשורנו" - אלין שאר כתרין דאתאחדן בהו.

210b.14 "הן עם לבדד וגו'" - כמה דאת אמר "יהו"ה בדד ינחנו" (דברים לב, יב).

210b.15 "מי מנה עפר יעקב וגו'" (במדבר כג, י) הא אוקמוה. אלא אמר ר' יוסי, תרין דרגין אינון יעקב וישראל; בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. ואע"ג דכלא חד - תרין דרגין אינון. דהא דרגא עלאה 'ישראל' הוא.

210b.16 "מי מנה עפר יעקב וגו'" - לתתא. מאן הוא "עפר"? ר' שמעון אמר האי דכתיב ביה "יתן כעפר חרבו וגו'" (ישעיהו מא, ב). מאן "חרבו"? הא ידיעא דכתיב "חרב ליהו"ה מלאה דם" (ישעיהו לד, ו). "עפר" - ההוא אתר דאתברי מניה אדם הראשון דכתיב "וייצר יהו"ה אלהים את האדם עפר וגו'" (בראשית ב, ז). ומההוא עפר - כמה חיילין וכמה משריין נפקו! כמה טפסין, כמה גרדיני נמוסין, כמה גירין, כמה בליסטראות, כמה רומחין וסייפין וזיינין אשתכחו מההוא עפר! "מי מנה" - כמה דאת אמר "היש מספר לגדודיו" (איוב כה, ג).

210b.17 "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" - "רֹבַע יִשְׂרָאֵל" היא ה'. וחד מלה היא.

210b.18 "רובע ישראל" - כמה דאת אמר (שמות כג, ה) "רובץ תחת משאו" - "רביע". הדא הוא דכתיב "מטתו שלשלמה" (שיר ג, ז).

210b.19 דבר אחר: "רֹבַע" כמו רביעית מישראל. לתתא "רֹבַע" אתקרי, לפום כתרין. משמע דוד איהו רגלא רביעאה דכורסייא.

210b.20 דבר אחר: "מי מנה עפר יעקב וגו'" כל אינון דחשיבין עפרא כמה דאוקימנא. "ומספר את רבע ישראל" דכתיב "היש מספר לגדודיו". רבע ישראל כמה דאוקימנא.

Pointed Text

210b.1 רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַיִּקָּר, בִּלְעָם חָשִׁיב דִּבְהַהוּא דּוֹרוֹן יֵיעוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְקָר לֵיהּ מִקַּמֵּיהּ לְהַהוּא דּוֹרוֹן. וְאַעְקַר לֵיהּ לְבִלְעָם, מִמַּה דְּהֲוָה חָשִׁיב. וְאַעְקַר (ס"א ליה מההוא דרגא), לְהַהוּא דַּרְגָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּקָּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי לו) יִקְּרוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל. אָמַר לֵיהּ, רָשָׁע, לֵית אַנְּתְּ כְּדַאי לְאִתְקַשְּׁרָא בַּהֲדָאי וּלְמֵיעַל קַמָּאי. דּוֹרוֹנָךְ לְכַלְבֵּי אִתְמְסַר.

210b.2 אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יְיָ, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם וְגוֹ', כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'.

210b.3 אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ שׁוּב אֶל בָּלָק, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ.

210b.4 תָּא חֲזֵי, דְּכַךְ הוּא, כֵּיוָן דְּאָתָא לְבָלָק, וּבָלָק שָׁמַע כָּל אִינּוּן מִלִּין, הֲוָה חָשִׁיב דְּהָא מִפּוּמֵיהּ דְּבִלְעָם נָפְקִין, אָמַר, לָקוֹב אוֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ. אָמַר בִּלְעָם. סַב אִלֵּין חַרְשִׁין בִּידָךְ, בְּגִין לְאַעְכָּבָא הָכָא לְהַאי כֹּה, וְאִי אַתְּ תֵּיכוּל לְאַעְכְּבָא (ס"א לאעקרא) לָהּ בְּהַאי חַרְשִׁין, אֲנָא אַעְקָר לָהּ מֵאִינּוּן מִלִּין דְּהִיא אָמְרָה.

210b.5 מַה כְּתִיב, הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עוֹלָתֶךָ, בְּהַאי, וּבְאִלֵּין חַרְשִׁין, תְּעַכֵּב לָהּ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּ"ה, כְּלוֹמַר, אַעְקָר לָהּ מֵאִלֵּין מִלִּין. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אֲנָא אַעְקָר לָךְ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וְהַהוּא דָּבָר אָרִים קָלָא, בְּמִלוּלֵי דְּכֹ"ה. וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְּדַבֵּר, כֹּ"ה תְּדַבֵּר וַדַּאי.

210b.6 תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא לָא כְּתִיב הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עוֹלָתֶךָ, אֶלָּא הִתְיַצֵּב עַל עוֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה יְיָ לִקְרָאתִי. כֵּיוָן דְּחָמָא דְּכֹ"ה אָמַר אִינּוּן בִּרְכָאן, כְּדֵין אָמַר הִתְיַצֵּב כֹּ"ה עַל עוֹלָתֶךָ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּ"ה.

210b.7 לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א כ׳:כ׳) צִדָּהּ אוֹרֶה. אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם.

210b.8 (במדבר כ״ג:ט׳) כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֵרֹאשׁ צוּרִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא.

210b.9 רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים, מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד), וּמַאן אִינּוּן צוּרִים. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ל״ב:י״ב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ.

210b.10 מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ', הָא אוּקְמוּהָ. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. בְּקַדְמִיתָא יַעֲקֹב, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, דְּהָא דַּרְגָא עִלָּאָה יִשְׂרָאֵל הוּא.

210b.11 מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'. לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ (ישעיהו מ״א:ב׳) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'. מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ מָלְאָה דָם. עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'. וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (מי מנה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו.

210b.12 וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. רֹבַע יִשְׂרָאֵל הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ג:ה׳) רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא.

210b.13 דָּבָר אַחֵר מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ', כָּל אִינּוּן דַּחֲשִׁיבִין עַפְרָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. רֹבַע יִשְׂרָאֵל כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. דָּבָר אַחֵר מִי מָנָה עֲפַר, אִינּוּן פִּקוּדִין דְּאִינּוּן בְּעַפְרָא, בִּזְרִיעָה, בִּנְטִיעָה, בְּחַצְדָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא י״ט:י״ט) בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ. (אמר רבי אבא, בלק חכים הוה בחרשוי כבלעם. בר דלא ידע לכוון שעתא ללטיא).