Balak

Unpointed Text

193b.1 טמירא לגַבַי, דלא ידיע".

193b.2 אמר ליה: "וכי בריקניא הוו סמכין רברבין דמקדמת דנא בהאי עלמא דלא ידעו ולא רדפו אבתרה למנדע על מה קיימין בהאי עלמא ומה הוו מחכאן בההוא עלמא?!"

193b.3 (חסר)

193b.4 פתח רבי אלעזר ואמר: "יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (ישעיהו כה, א). האי קרא רזא דמהימנותא איהו.

193b.5 "יהו"ה" - רזא עלאה, שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע.

193b.6 "אלהי" - רזא "קול דממה דקה", ואיהו שירותא דקיימא לשאלא, ואסתים ולא ידיע. ולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז.

193b.7 "אתה" - דא ימינא - שירותא דקיימא לשאלא ולאתבא ביה. והוא 'כהן עלאה', כמה דאת אמר "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" (תהלים קי, ד). מאן "על דברתי מלכי צדק"? אלא כהן עלאה דא איהו דקיימא על "דבר" בגין דההוא "דבר" לא קיימא אלא בימינא. וההוא "דבר" מאן איהו? "מלכי צדק"! כך שמיה. ומאי דאמר "דברתי" - בגין דאתקשר ביה בדוד, וכל מלי שבחא דיליה בההוא "דבר" אתיין. ועל דא "דברתי". ובגין כך "אתה" - דא כהן, והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דאקרי כל חד "אתה".

193b.8 "ארוממך" - כלא כחדא.

193b.9 "אודה שמך" - כדקא יאות, והאי שם ידיע.

193b.10 "כי עשית פלא" - כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא, ראשיתא דרגא עלאה אדם קדמאה, טמירא בכסויא דנהורא אחרא.

193b.11 דבר אחר: "כי עשית פלא" - כי עשית אל"ף. ומהו אלף? הא תנינן "אל"ף בי"ת - אלף בינה". אבל דיוקנא דא' איהו תלת סטרין, ראשית דרזא עלאה דאדם קדמאה. בגין דבדיוקנא דא' אית תרין דרועין - חד מכאן וחד מכאן, וגופא באמצעיתא. וכלא רזא חדא. ואיהו רזא דיחודא. ובגין כך אל"ף לחושבנא אחד, והיינו "כי עשית פלא".

193b.12 ורב המנונא סבא אמר הכי: "כי עשית פלא" - פלא דא הוא חד דרגא מאינון "פלאות חכמה". ומאן איהו? דא "נתיב לא ידעו עיט" (איוב כח, ז) ואיהו "פלא".

193b.13 "עצות מרחוק" - קרא להאי בקדמיתא "פלא" (ישעיהו ט, ה), והכא אמר "פלא עצות מרחוק" (ישעיהו כה, א)? אלא התם אצטריך לממני שית סטרין לדרגין עלאין - "פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום" (ישעיהו ט, ה). והכא לא אתא לממני חושבנא. אבל "עצות מרחוק" מאי נינהו? תרי בדי ערבות דכל עיטא דנביאי מתמן אתיא - אינון אקרון "עצות מרחוק".

193b.14 "אמונה אומן" - תרין דאינון חד; נהר וגן. דא נפיק מעדן, ודא אשתקי מיניה.

193b.15 הא הכא כל רזא סתימא דמהימנותא.

193b.16 (כאן מובא קטע של תוספת שמודפס בסוף דפוס ווילנא - סימן י')

193b.17 ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בההוא שעתא דעאל קב"ה בהדי צדיקייא בגינתא - אצטריך לומר קרא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה ביה, ובתר "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד" (תהלים קלט, יד). והיינו שבחא דחסידי קדמאי כד אתערו בפלגות ליליא ובתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא.

193b.18 שעשועא דקב"ה מאי הוא? אלא כל צדיקייא דקיימן בדיוקנייהו מתלבשן בגנתא בכל יומא ויומא. כיון דאיתסחאן בטלא דזמין קב"ה לאחייא ביה מתייא - עאלין כולהו לגבי משיח ושאלין מה דשאלין, והא אתערו חברייא. לבתר מתכנשין ומשתדלין כולהו בדעתא עלאה דכולהו מתיבתי דתמן, ועלייהו כמה ממנן. ומתחדשי תמן כמה חדושין באורייתא. לבתר נפקי כלהו וחמאן כד אתי אליהו לגבי אבהן איהו נפיק ואינהו עאלין וקיימין קמי אבהן וחדו בהו בכמה בנין קדישין דבסחרנייהו וחדאן כולהו.

193b.19 כד עייל קב"ה בפלגות ליליא - כלהו קיימי מתקנן כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלי כל ההוא יומא בחדושי דאורייתא - קב"ה תיאובתיה באינון צדיקייא דחדישו בה מלין ואשתעשע בהו ובאינון מלין. לבתר - כלהון מתקנן דכר ונוקבא. וקב"ה בתר דארח ואשתעשע בהו בכל אינון מלין רזין דחכמתא דלהון - אתגלי עלייהו ואינון חמאן בההוא "נועם יהו"ה". כדין כלהו חדאן בחדוה סגי, עד דמתפשטי זיוא ונהורא דלהון. ומההוא משיכו ונהורא דחדוה דלהון עבדין פירין ואיבין לעלמא דא. וההוא פרי ואיבא עאל תחות גדפיה דשכינתא עד זמנא דאצטריך.

193b.20 וכן משתעשעא בכל צדיק וצדיק ואמרין: "זכאה איהו מלכא דבנין אלין אתברירו לחולקיה ועדביה!".

193b.21 קלא אתער מאמצעיתא דרקיעא וקרא בקל תקיף ואמר: "זכור יהוה לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז). כדין ערטירו דיליה וקרקורא דיליה. וכל צדיקיא דתמן אשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין. ובגין דלא אית חדוה ושעשועא לקב"ה אלא בשעתא דקיימי בהו צדיקיא דתמן, ובגין דא אומי ואמר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" תבנית:מהפניה לפסוקים. בכל אתר דאית חדוה לקב"ה קלא דא נפיק וקארי. כדין נפיק מתמן וסליק ובטש רקיעין ושאיג שאיגין עד דכל חילי שמיא כלהו בערטורא. כדין נשבא רוחא ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא, וכל ענפין דיליה בטשין דא בדא וקלא אתער מגו נופא דאילנא וקרי ואמר "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק" (תהלים ק"ה, ח'-ט') (דברי הימים א' ט"ז, ט"ו-ט"ז).

193b.22 כיון דקלא דא אתער שמע אברהם סבא ואיתער כד איהו רעוא למלכא ואתנחם בהדיה. בההוא שעתא אתערא רוחא חדא מסטרא דדרום וכל רעו וחדוה ואסוותא אתער על עלמא. וכדין סליק צפרא ורעוא אשתכח ונייחא לכל אסירי מלכא דאינון בבי מרעייהו.

193b.23 זכאה עמא דיכלון למנדע מרזין טמירין סתימין דמלכא קדישא!

193b.24 אמר רבי אבא, יומא חד הוינא אנא ור' יהודה דמן עכו במדברא. ועאלנא במערתא חדא ואשכחנא תמן ספרא חדא עתיקא דמן יומין קדמאין. פתחנא ליה ואשכחנא דהוה כתוב ביה בריש מלוי "הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד [בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם]" (ישעיהו מב, ט). ואוקים קרא בנשמתהון דצדיקייא מן יומא דסליק במחשבה למברי עלמא. ועד לא אתברי עלמא כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה, כל חד וחד בדיוקניה. כיון דצייר עלמא - אתגליין כולהו וקיימו בדיוקנייהו קמיה ברומי מרומים. לבתר יהב לון באוצר חד בגנתא דעדן לעילא, וההוא אוצר לא מליא לעלמין, ותדיר קרי "הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד". מאן אינון "אני מגיד"? כלהו בשמהן. ולית תיאובתא וכסופא להאי אוצר אלא לארקא ביה נשמתין תדיר, כמה דגיהנם לית ליה תיאובתא וכסופא אלא לקבלא נשמתין לאתדכאה תמן. וכל יומא קארי "הב הב"! מאי "הב הב"? אוקיד אוקיד! וההוא אוצר נטיל כל נשמתין אינון עד זמנא דאלביש לון ונחתי להאי עלמא. ומגו חובא דאדם קדמאה דאמשיך סטרא בישא לעלמא אצטריכו לאלבשא אינון נשמתין בלבושא דא, דהא לבושא אחרא בעא קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין.

193b.25 (וההוא אמר ההוא ספרא) [ואמר בההוא ספרא] עד הכא שתיקו.

193b.26 ועוד חמינא מכאן ולהלאה אתוון מחיקן דלא אשתמודען ובתר חמינא לון בחלמא ואמרו שתוק ולא תגלי אלא לטינרא תקיפא. וכך עבידנא. ואשכחנא ביה מאנין דלבושא אחרא זמין קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין לזמנין דאתי מתים דחיו על ידא דיחזקאל. מאי טעמא לא עבד לון ההוא לבושא? אלא בגין דלא מטא זמנא לאעברא בעלמא ההוא אוירא דכיא דעביד לבושין. ובגין כך לא אלביש לון אלא כמה דהוו. וכך יהא לתחיית המתים בר דההוא זוהמא דקדמיתא לא אשתכח תמן.

193b.27 כד נפק בר נש מהאי עלמא - כולהו בין צדיקי בין חסידי ותמימי וחייבי ורשיעי - כולהו עברי באוירא למחמי אדם קדמאה לבני עלמא. ומתמן נטיל אורחא הן לגנתא דעדן הן לגיהנם. כל אינון דאורחייהו לגנתא דעדן מתקרבין לגבי חומה דלבר מאינון תלת חומות דתמן. כדין נפיק חד ממנא ואתער קמייהו וקארי ואמר: "זכאין אתון צדיקייא בעלמא!". וההוא ממונא יעזראל שמיה אוליף לון אורחא ואזלין קמיה עד תרעא חדא דגיהנם. ההוא ממונא קארי בחילא ואמר "צנון תננא! צנון יקידתא!". בההוא שעתא בבהילו מצנני לה ועאלין כלהו וטבלין ועברין, וכל אינון חייבין אתמסרן בידא דדומה, ועאלין בגיהנם. וכל אינון זכאין לא אתמסרן בידוי אלא בהאי ממונא. ובתר דטבלין ועברין - ההוא ממונא אזל קמייהו עד דמטן לשור דגנתא דעדן, וההוא ממונא קארי לפיתחא ואומר: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיהו כו, ב). כדין פתחין פיתחא ואעיל לון. וכן בכל פתחא ופתחא.

193b.28 כיון דעאלו לגו אתר דצדיקייא - צדיקייא אוחרנין קיימין. כמה חדוה על חדוה על צדיקייא! וכל בני מתיבתא חדאן.

193b.29 לסוף תלתא יומין דאתטמרן בהיכלין ידיען - נפקי ואוירן נשבי ומתציירן כולהו בדיוקנייהו. מכאן ולהלאה ירתין אחסנת ירותא כדקא חזי לכל חד וחד חזווא דאתחזי בגנתא דעדן מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין וגוון דכל גוונין דמלכא קדישא לא אתגלי בהיכלא ולא באתר חד אלא אתפשח' רקיעא מרקמא על גבי גנתא לארבע סטרין ואתמליא מזיוא יקרא קדישא ואתחזי תמן ואתהנן כולהו צדיקייא. מאן חמא חדוה וכסופא דההוא נועם יהו"ה!

193b.30 עד כאן הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למחמי יתיר ביה - פרח מן ידי ולא חמינא ליה. אשתארנא עציב ובכינא. דמיכנא תמן בההוא מערתא וחמינא ליה (לההוא) דהוה לביש מנא. אמר לי למה לך למבכי? ולא תתעצב ממה דהוה בההוא ספרא. פרח לגביה ונטליה. ועד לא יפוק מהאי עלמא גניז בההוא מערתא דמדברא דא. והשתא דהוה מתגלי לחייא הכא פרח באוירא ונטליה. מכאן ולהלאה זיל לך לאורחך!

193b.31 ומההוא יומא ועד השתא לא אתגלי לי ולא זכינא למשמע ממאן הוה. ובכל זמנא דאנא דכירנא - אשתארנא עציב!

193b.32 אמר רבי אלעזר: "דלמא קב"ה בעי ביקריה דלא בעי דיתגלי בעלמא".

193b.33 עד דהוו יתבי ולעאן במלין אחרנין עלאין ויקירין - נהר יממא. קמו ואזלו.

193b.34 אמר ר' אלעזר: "השתא עדן רעוא מקמי מלכא קדישא! נימא מילי דאורייתא ונתעסק בה ונשתתף בשכינתא!"

193b.35 פתח ואמר "יהוה בקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה" (תהלים ה, ד).

193b.36 (עד כאן תוספת שמודפס בסוף דפוס ווילנא)

193b.37 אמר ר' אלעזר: בלעם חייבא - מאן קטיל ליה והיך אקטיל?

193b.38 אמר ר' יצחק: פנחס וסיעתיה קטלוהו! דכתיב "הרגו על חלליהם" (במדבר לא, ח), ותנינן בקרתא דמדין הוה עביד בחכמתא דחרשוי דטאסין באוירא הוא ומלכי מדין, ואלמלא ציץ דקדושא וצלותא דפינחס דאפּילו להון על קטילייא. הדא הוא דכתיב "על חלליהם" וכתיב "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב" (יהושע יג, כב).

193b.39 אמר ליה ר' אלעזר: כל דא ידענא.

193b.40 אמר ר' שמעון: אלעזר! כל מלוי דבלעם חייבא - תקיפין אינון! והא אוקמוה חברייא דכתיב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), ואמרו "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ומנו? בלעם". והא אוקימנא מלה. משה לית דכוותיה בכתרין עלאין. בלעם לית דכוותיה בכתרין תתאין. דא בסטרא דקדושה, ודא בסטרא דשמאלא. ואי כל דא הוה בידיה, וכל כך תקיף בחכמתא, גבר דישבח גרמיה בחילא תקיף דכתיב "ואנכי אקרה כה" (במדבר כג, טו) - אעקר ל'כה' מהאי - היאך יכילו לקטלא ליה?!

193b.41 אלא בספרא דחכמתא דשלמה מלכא הכי אמר: תלת סימנין אינון.

193b.42 סימן לעבירה - ירקון.

193b.43 סימן לשטות - מלין.

193b.44 סימן דלא ידע כלום - שבוחי. ודא אכרע לשאר! שוטה בעל עבירות - כלא אית ביה!

193b.45 ואי תימא הא כתיב "יהללך זר ולא פיך" (משלי כז, ב), ואם לאו זר - פיך! -- לאו הכי! אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך - אפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מלי קשוט באורייתא, וכדין פתיחו דפומך באורייתא ישבחון מילך וינדעון מאן אנת! דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לבר נש אלא בזמנא דאפתח פומיה. פומיה הודע לבני נשא מאן הוא.

193b.46 ההוא רשע דבלעם - שבוחי משבח גרמיה בכלא, ועם כל דא גניבו דדעתא קא גניב ואסתלק במלוי. במלין זעירין הוה עביד רברבין. מה דאמר - על אינון דרגין מסאבין הוה אמר! וקשוט אמר! אבל ההוא רשע הוה אמר ומשבח גרמיה בארח סתים, ואסתלק במלוי דכל מאן דהוה שמע חשיב דאסתלק על כל נביאי עלמא דכתיב "שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" (במדבר כד, טז).