Volume III
Balak
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 202a, reference page 36 of 57.
- Current daf
- 202a
- Reference units
- 57
Daf 202a
Unpointed Text
202a.1 מיא מאלייהו, לכד שאבין מיא לאשקאה.
202a.2 "ונוזלים מן לבנון". מאי "נוזלים"? אלין חמש מקורין דנפקו מן "לבנון", לעילא אתעבידו "נוזלים", דכד אהדרו למעין נבעין מיין ונוזלים טפין, אלין בתר אלין. מיין מתיקן. דנפשא אזלא אבתרייהו.
202a.3 כך קב"ה רחיש לן ניסא באתר דא בהאי מעיין, ועל מעיינא דא קרינא קרא דא!
202a.4 תו פתח ואמר: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו'" (דברים כ, יט) - כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא! דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא. כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר. ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר.
202a.5 האי קרא איהו כפום פשטיה, ואית ביה כפום מדרשיה, ואית ביה חכמתא עלאה לאזדהרא למאן דאצטריך. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר! מאן דאשתדל בה מה כתיב ביה? "כי אם בתורת יהו"ה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ" (תהלים א', ב'-ג') - אמאי דא סמיך לדא? אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה - לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן
202a.6 אית ביה שרשין
202a.7 ואית ביה קליפין
202a.8 ואית ביה מוחא
202a.9 ואית ביה ענפין
202a.10 ואית ביה טרפין
202a.11 ואית ביה פרחין
202a.12 ואית ביה איבא
202a.13 שבעת זינין אלין סלקין לשִבְעָה עֶשֶר - לשבעין!
202a.14 אוף מלין דאורייתא אית בהו
202a.15 פשטא דקרא,
202a.16 דרשא,
202a.17 רמז דקא רמיז חכמתא,
202a.18 גימטרייאות,
202a.19 רזין טמירין,
202a.20 רזין סתימין אלין על אלין.
202a.21 פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר.
202a.22 מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר!
202a.23 "והיה כעץ" ודאי! ואי לאו - לאו איהו חכם בחכמתא!
202a.24 תא חזי כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה - דאפילו בזמנא דדינא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא - קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא! והכי אמר ליה קב"ה:
202a.25 "כי תצור אל עיר" בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי, ואתחייבו בדינא.
202a.26 "ימים רבים" - מאי "רבים"? תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. מנלן ד"ימים רבים" תלתא יומין אינון? דכתיב "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" (ויקרא טו, כה). וכי ימים רבים אינון, אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי "ימים רבים". אוף הכי - "כי תצור אל עיר ימים רבים" - תלתא יומין דא בתר דא, דאשתמודעא דבר במתא.
202a.27 תא ואפקיד לך על בני ביתי!
202a.28 "לא תשחית את עצה" - דא תלמיד חכם דדא איהו במתא, דאיהו אילנא דחיי, אילנא דיהיב איבין.
202a.29 דבר אחר: "את עצה" - ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא, ואוליף לון ארחא דיהכון בה.
202a.30 ועל דא "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן" - לנדחא עליה דינא. ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא.
202a.31 "כי ממנו תאכל" - וכי ההוא מחבלא אכיל מניה? -- לא! אלא "כי ממנו תאכל" ההיא טנרא תקיפא, ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה! דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה! כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא!
202a.32 בקרבן מה כתיב? "אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים" (שיר ה, א). ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין - לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא, ואורייתא דאתחדשא בפומיה. בגין כך "כי ממנו תאכל" - ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא "ממנו" ומאינון דכוותיה. וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה - "אותו לא תכרות" - הוי זהיר ביה דלא תקרב ביה.
Pointed Text
202a.1 וְהַאי גִּנְתָּא, אִתְהַפָּךְ וַהֲוִי מַעְיָין דְּאַשְׁקֵי לוֹן, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כַּד אִצְטְרִיךְ הֲוִי מַעְיָין, וְכַד אִצְטְרִיךְ הֲוִי בְּאֵר, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. לָא דָּאמֵי, כַּד אִתְמַשְּׁכוּן מַיָּא מִאֵלַיְיהוּ, לְכַד שַׁאֲבִין מַיָּא לְאַשְׁקָאָה. וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מַאי נוֹזְלִים. אִלֵּין נוֹזְלִים אָהַדְרוּ לְמַעְיָין, (ס"א דכלהו) כַּד נַבְעִין מַיִין וְנוֹזְלִים טִפִּין לְּעֵילָּא (ס"א מלעילא) אִלֵּין בָּתַר אִלֵּין, מַיִין מְתִיקָן, דְּנַפְשָׁא אַזְלָא אֲבַּתְרַיְיהוּ. כַּךְ אִינּוּן חָמֵשׁ מְקוֹרִין, דְּנָפְקוּ מִן לְבָנוֹן, אִתְעָבִידוּ נוֹזְלִים בְּהַאי מַעְיָין. כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָן נִיסָא בַּאֲתָר דָּא, קָרֵינָּא עַל מַעְיָינָא דָּא קְרָא דָּא. (ס"א מאי נוזלים. אלין חמש מקורין דנפקו מן לבנון לעילא, אתעבידו נוזלים דכד אהדרו למעיין, נבעין מיין ונוזלים טפין אלין בתר אלין מיין מתיקן, דנפשא אזלא אבתרייהו. כך קודשא בריך הוא רחיש לן ניסא באתר דא, בהאי מעיין ועל מעיינא דא קרינא קרא דא.)
202a.2 תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (דברים כ׳:י״ט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂה וְגוֹ', כַּמָה טָבִין אִינּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, אִית כַּמָּה עֵיטִין, כַּמָה טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא, כַּמָה מַרְגְּלָאן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר, וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלֵית בָּהּ כַּמָה בּוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר. הַאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה, לְאִזְדַּהֲרָא לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר.
202a.3 מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (תהילים א׳:ב׳-ג׳) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה, וְהָיָה כְּעֵץ. אֲמַאי דָּא סָמִיךְ לְדָא. אֶלָּא מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָם וָלָיְלָה, לָא לִיהֱוִי כְּאָעָא יְבֵישָׁא, אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. מַה אִילָן אִית בֵּיהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּיהּ קְלִיפִּין, וְאִית בֵּיהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּיהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּיהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּיהּ פַּרְחִין, וְאִית בֵּיהּ אִיבָּא. שִׁבְעַת זִינִין אִלֵּין, סַלְּקִין לְשִׁבְעָה עָשָׂר, לְשִׁבְעִין. אוּף מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא אִית בְּהוּ פְּשָׁטָא דִּקְרָא. דְּרָשָׁא. רֶמֶז, דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא. גִימַטְרִיָיאוֹת. רָזִין טְמִירִין. רָזִין סְתִימִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. פָּסוּל וְכָשֵׁר. טָמֵא וְטָהוֹר. אִיסוּר וְהֶיתֵּר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, מִתְפַּשְּׁטָאָן עַנְפִין לְכָל סְטָר. וְהָיָה כְּעֵץ וַדַּאי, וְאִי לָאו, לָאו אִיהוּ חָכָם בְּחָכְמְתָא.
202a.4 תָּא חֲזֵי, כַּמָה חֲבִיבִין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, וְאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבְּלָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לֵיהּ עִלָוַויְיהוּ, עַל אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְהָכִי אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּי תָצוּר אֶל עִיר, בְּגִין חוֹבֵיהוֹן סַגִּיאִין דְּחָטָּאן לְקַמָּאי, וְאִתְחַיְּיבוּ בְּדִינָא. יָמִים רַבִּים, מַאי רַבִּים. (תלתא יומא, דא בתר דא, אקרי ימים רבים, אוף הכא כי תצור על עיר, ימים רבים) תְּלָתָא יוֹמִין, דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְּמָתָא. מְנָלָן דְּיָמִים רַבִּים תְּלָתָא יוֹמִין אִינּוּן, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ו:כ״ה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים אִינּוּן. אֶלָּא תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא, אִקְרֵי יָמִים רַבִּים. אוּף הָכִי כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶּבֶר בְּמָתָא. תָּא וְאַפְקִיד לָךְ עַל (כל) בְּנֵי בֵּיתִי. לֹא תַּשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, דָּא תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ בְּמָתָא, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, אִילָנָא דְּיָהִיב אִיבִין.
202a.5 דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב עֵיטָא לְמָתָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דְּיָהֲכוּן בָּהּ, וְעַל דָּא לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִּינָא, וְלָא לְאוֹשָטָא עָלֵיהּ חַרְבָּא מְלָהֲטָא, חַרְבָּא מְשָׁנָּנָא, הַהִיא דְּקָטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְּעָלְמָא. כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל. וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ, לָא. אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, הַהִיא טִנְרָא תַּקִּיפָא, הַהִיא דְּכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נָפְקִין מִנָּהּ, דְּלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, כִּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ, וְיָהֵיב לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, יַתִּיר מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא.
202a.6 בְּקָרְבָּן מַה כְּתִיב. (שיר השירים ה׳:א׳) אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי אִכְלוּ רֵעִים. וּמִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָטְלוּ קָרְבְּנִין, לֵית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא בְּפוּמֵיהּ, בְּגִין כָּךְ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִמֶּנּוּ, וּמֵאִינּוּן דִּכְוָותֵיהּ. וְכֵיוָן דְּמִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאִיהוּ זָן לָהּ, אוֹתוֹ לֹא תִּכְרוֹת, הֲוִי (טמיר) זָהִיר בֵּיהּ, דְּלָא תִּקְרַב בֵּיהּ.
202a.7 כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, דָּא אִקְרֵי אָדָם דְּאִשְׁתְּמוֹדַע עֵילָּא וְתַתָּא. עֵץ הַשָּׂדֶה, אִילָנָא רַבְרְבָא וְתַקִּיף דְּהַהוּא (בראשית כ״ז:כ״ז) שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ. (דא) סָמִיךְ עָלֵיהּ, אִילָן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לְהַהוּא שָׂדֶה תָּדִיר. לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, מִלָּה דָּא אַהְדָּר לְרֵישָׁא דִּקְרָא, דִּכְתִּיב לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב לוֹן עֵיטָא, וְאַתְקִין לְמָתָא, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, אִיהוּ יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִתָּקְנָא וּלְאָהַדְרָא בְּתִיּוּבְתָּא, וְאַתְקִין לֵיהּ מָאנֵי זַיְינִין, בּוּקִינָס וְשׁוֹפָרִין. לָבֹא מִפָּנֶיךָ, מַאי לָבֹא מִפָּנֶיךָ. לָבֹא לְקַמָּאי, וּלְאַעֲלָא מִפָּנֶיךָ. מִקַּמֵּי דְּחִילוּ דִּילָךְ. בַּמָּצוֹר, בַּאֲתָר דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין לָא יַכְלִין לְאַעֲלָא תַּמָּן. וּמַאן אִיהוּ. דַּרְגָּא דְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה עָאלִין תַּמָּן, וּמַאן אִיהוּ. תְּשׁוּבָה. דָּא אִיהוּ מָצוֹר, אֲתָר תַּקִּיף, וְטִנָּרָא תַּקִּיפָא.