Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 200a, reference page 32 of 57.

Current daf
200a
Reference units
57

Daf 200a

Unpointed Text

200a.1 אבל במלה תלייא כלא. ועל דא בעובדא דנחש אנא אתקין, ואנת תשלים כלא בפומך. ההוא סטרא דתברך מבורך, וההוא סטרא דתאור יואר.

200a.2 והוא לא ידע דקב"ה "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח", וכלא ברשותיה קיימא.

200a.3 "מסיר שפה לנאמנים" (איוב יב, כ) - אלו דור הפלגה דבלבל לישנהון דלא ישלטון במלה כלל דכתיב "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו" (בראשית יא, ז).

200a.4 "וטעם זקנים יקח" - אלו בלעם ובלק דתרווייהו הוו בעיטא חדא דכתיב "ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח" (במדבר כג, ב). תא חזי ההוא רשע דבלעם כל עובדוי לביש ברום לבא. תרווייהו הוו סלקין קרבנא דכתיב "ויעל בלק ובלעם". וכל מדבחין בלק הוה מסדר. ואיהו רשע הוה משבח גרמיה ואמר "את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח" (במדבר כג, ד) - ואלו לבלק לא שתף בהדיה. אמר קב"ה: רשע - כלא ידענא! אלא "שוב אל בלק" (במדבר כג, טז), ואת לא צריך למללא אלא "וכה תדבר". הדא הוא דכתיב "וטעם זקנים יקח".

200a.5 דבר אחר: "וטעם זקנים יקח" דכתיב "וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם" (במדבר כב, ז). טעמא דאינון זקנים נטל מנייהו ולא יכילו למשלט בחרשייהו כלל. "וידברו אליו דברי בלק" - מלין באתגליא ולא בלחישו. פגים אודנא הוה ופגים עינא ופגים רגלא. מתלת דוכתין הוה פגים. מתוקן הוה לסטרא אחרא. והכי אצטריך לההוא סטרא אחרא - אתר דשריא פגים, זינא לזיניה.

200a.6 "ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבותי" (במדבר כב, ח) - אינון כתיב "וידברו אליו", ואיהו כתיב "ויאמר אליהם".

200a.7 "לינו פה הלילה" - בגין דליליא איהו שעתא דסטרא אחרא הוי לחרשיא בשעתא דמשתכחי ושלטי סטרי בישין ומתפשטן בעלמא.

200a.8 "כאשר ידבר יהו"ה אלי" - שבוחי קא משבח גרמיה בשמא דיהו"ה.

200a.9 "וישבו שרי מואב" (במדבר כב, ח) - ושרי מדין אתפרשו מנייהו ולא בעו למיתב תמן. וסבי מואב אשתארו דכתיב "וישבו שרי מואב" בלחודייהו. יאות עבדי מדין דאתפרשו מכל וכל מנייהו! ואלמלא לא הוו מחאן בסופא דהוו בעיטא דבלעם לשלחא נשיהון לישראל בשטים למטעי לון! וקרא אוכח חובא דלהון דכתיב "כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וגו'" (במדבר כה, יח) - בתרין אלין חאבו והוה חובא דלהון סגי דמחו בזנבא לבתר. ובגין כך אלין אשתארו בהדיה ואלין אזלו בלחודייהו.

200a.10 דבר אחר: "וישבו שרי מואב עם בלעם" - כמה יאות הוה לון לבני מדין דאזלי אי רעותא דלהון הכי! אבל ישיבה דיתיבו אינון דמואב גרמא לון טב בגין דאשתארו תמן. ומאן דאזלו אינון דמדין גרמי לון ביש. מאי טעמא? אלין חששו ליקרא דמלה דקב"ה ויתיבו, ואלין לא חששו לה כלום ואזלו לארחייהו. בשעתא דאמר ההוא רשע "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יהו"ה" - מיד אזדעזעו אינון דמואב למלה דא ויתיבו תמן, ואינון דמדין לא חששו לדא כלום ואזלו לון ואתענשו לבתר. ועל דא "וישבו שרי מואב עם בלעם".

200a.11 בההוא ליליא ההוא רשע לחיש לחישין ועביד בלטין ואמשיך עליה רוחא מלעילא - מיד "ויבא אלהים אל בלעם" (במדבר כב, כ) - 'אלהים' סתם דרגא דיליה מסטרא אחרא דשמאלא.

200a.12 "ויאמר מי האנשים האלה עמך" - דרגא דיליה מסטרא אחרא דשמאלא הוה דקא אצטריך למשאל.

200a.13 ואע"ג דחברייא אתערו בדא בגוונא אחרא, ואינון אמרי דקב"ה נסיונא עבד ליה במלוי. תלתא הוו - חד חזקיה, וחד יחזקאל, וחד בלעם. תרין לא קיימו כדקא יאות, וחד קאים. ומנו? יחזקאל דכתיב "התחיינה העצמות האלה" (יחזקאל לז, ג), ואיהו תב ואמר "ויאמר אֲדֹנָי יְהוִה אתה ידעת". חזקיהו אמר "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" (ישעיהו לט, ג). בלעם אמר "בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי" (במדבר כב, י) - חשיב אנא בעיני מלכין ושליטין. וקב"ה שאיל ליה למטעי ליה דכתיב "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב, כג), ואוקמוה.

200a.14 חד כותי שאיל לר' אלעזר. אמר ליה, חילא תקיפא חמינא ביה בבלעם יתיר ממשה! דאילו במשה כתיב "ויקרא אל משה" (ויקרא א, א),

Pointed Text

200a.1 אָמַר הַהוּא רָשָׁע, קַדְמָאֵי אִשְׁתְּדָּלוּ וְלָא יָכִילוּ. דּוֹר הַפְלָגָה אִשְׁתְּדָּלוּ, וְלָא יָכִילוּ. עָבְדוּ עוֹבָדָא, וּפוּמָא חָסֵר מִנַּיְיהוּ, דְּלִישָׁנְהוֹן אִתְבַּלְבָּל, וְלָא יָכִיל. אֲבָל אַנְתְּ, הָא פּוּמָךְ שַׁנָּן, וְלִישָׁנָךְ מְתֻּתְקָּן בִּתְרֵין סִטְרִין אִלֵּין, אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, ואֲשֶׁר תָּאוֹר יוּאָר, הַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְעֵילָּא בְּפוּמָךְ וְלִישָׁנָךְ, אִסְתְּלִיק. וְהַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְמֵילַט, בְּחֵילָא דְּפוּמָךְ תֵּילוֹט (וסטרא קמך) וְכֹלָּא בָּךְ תַּלְיָיא דְּהָא עוֹבָדָא אִתְתָּקַּן. אֲבָל בְּמִלָּה תַּלְיָיא כֹּלָּא, וְעַל דָּא (ס"א בעובדא) כְּעוֹבָדָא דְּנָחָשׁ אֲנָא אַתְקִין. וְאַנְתְּ תַּשְׁלִים כֹּלָּא בְּפוּמָךְ, הַהוּא סִטְרָא דִּתְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, וְהַהוּא סִטְרָא דְּתָּאוֹר יוּאָר.

200a.2 וְהוּא לָא יָדַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (איוב י״ב:כ׳) מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטָעַם זְקֵנִים יִקַּח, וְכֹלָּא בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְּימָא. מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, אֵלּוּ דּוֹר הַפְלָגָה, דְּבִלְבֵּל לִישָׁנֵהוֹן, דְּלָא יִשְׁלְטוּן בְּמִלָּה כְּלַל. דִּכְתִּיב, (בראשית י״א:ז׳) אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, אֵלּוּ בִּלְעָם וּבָלָק דְּתַרְוַויְיהוּ הֲווֹ בְּעֵיטָא חֲדָא, דִּכְתִּיב וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פַּר וְאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

200a.3 תָּא חֲזֵי, הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, כָּל עוֹבָדוֹי לְבִישׁ, בְּרוּם לִבָּא. תַּרְוַויְיהוּ הֲווֹ סַלְּקִין קָרְבְּנָא, דִּכְתִּיב וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם. וְכָל מַדְבְּחִין בָּלָק הֲוָה מְסַדֵּר, וְאִיהוּ רָשָׁע, הֲוָה מַשְׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר, אֶת שֶׁבַע הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וְאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. וְאִלּוּ לְבָלָק לָא שָׁתַּף בַּהֲדֵיהּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, כֹּלָּא יְדַעְנָא, אֶלָּא שׁוּב אֶל בָּלָק, וְאַתְּ לָא צָרִיךְ לְמַלְּלָא אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח.

200a.4 דָּבָר אַחֵר וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, דִּכְתִּיב וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם. טַעֲמָא דְּאִינּוּן זְקֵנִים נָטַל מִנַּיְיהוּ, וְלָא יָכִילוּ לְמִשְׁלַט בְּחַרְשַׁיְיהוּ כְּלַל. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָּלָק. מִלִּין בְּאִתְגַּלְיָא, וְלָא בִּלְחִישׁוּ. פָּגִים אוּדְנָא הֲוָה, וּפָגִים עֵינָא, וּפָגִים רַגְלָא. מִתְּלַת דּוּכְתִּין הֲוָה פָּגִים. מְתוּקָן הֲוָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּשַׁרְיָא פָּגִים, זִינָא לְזִינֵיהּ.

200a.5 (במדבר כ״ב:ח׳) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁיבוֹתִי, אִינּוּן כְּתִיב, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו. וְאִיהוּ כְּתִיב, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, בְּגִין דְּלֵילְיָא אִיהוּ שַׁעֲתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא הֲוִי, לְחַרְשַׁיָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּמִשְׁתַּכְּחֵי וְשַׁלְטֵי סִטְרֵי בִּישִׁין וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּעָלְמָא. כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְיָ אֵלָי. שַׁבּוּחֵי קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בִּשְׁמָא דַּיְיָ.

200a.6 וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב, וְשָׂרֵי מִדְיָן אִתְפְּרָשׁוּ מִנַּיְיהוּ, וְלָא בָּעוּ לְמֵיתַב תַּמָּן. וְסָבֵי מוֹאָב אִשְׁתָּאֲרוּ, דִּכְתִּיב וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב, בִּלְחוֹדַיְיהוּ. יָאוּת עַבְדֵי מִדְיָן, דְּאִתְפְּרָשׁוּ מִכָּל וְכָל מִנַּיְיהוּ. וְאִלְמָלֵא לָא הֲווֹ מָחָאן בְּסוֹפָא דַּהֲווֹ בְּעֵיטָא דְּבִלְעָם, לְשָׁלְחָא נְשֵׁיהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים לְמִטְעֵי לוֹן. וּקְרָא אוֹכַח חוֹבָא דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, (במדבר כ״ה:י״ח) כִּי צוְֹרַרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַּת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחוֹתָם וְגוֹ'. בִּתְרֵין אִלֵּין חָאבוּ. וַהֲוָה חוֹבָא דִּלְהוֹן סַגִּי. מָחוּ בִּזְנָבָא לְבָתַר. וּבְגִין כָּךְ אִלֵּין אִשְׁתָּאֲרוּ בַּהֲדֵיהּ, וְאִלֵּין אַזְלוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ.

200a.7 דָּבָר אַחֵר וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם, כַּמָה יָאוּת הֲוָה לוֹן לִבְנֵי מִדְיָן דְּאַזְלֵי, אִי רְעוּתָא דִּלְהוֹן הָכִי. אֲבָל יְשִׁיבָה דְּיָתִיבוּ אִינּוּן דְּמוֹאָב, גַּרְמָא לוֹן טַב, בְּגִין דְּאִשְׁתָּאָרוּ תַּמָּן. וּמַאן דְּאָזְלוּ אִינּוּן דְּמִדְּיָן, גַּרְמֵי לוֹן בִּישׁ. מַאי טַעְמָא. אִלֵּין חַשְׁשׁוּ לִיקָרָא דְּמִלָּה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיָתִיבוּ. וְאִלֵּין לָא חַשְׁשׁוּ לָהּ כְּלוּם. וְאָזְלוּ לְאָרְחַיְיהוּ.

200a.8 בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר הַהוּא רָשָׁע, וַהֲשִׁיבוֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְיָ. מִיַּד אִזְדַּעֲזָעוּ אִינּוּן דְּמוֹאָב לְמִלָּה דָּא, וְיָתִיבוּ תַּמָּן. וְאִינּוּן דְּמִדְּיָן לָא חַשְׁשׁוּ לְדָא כְּלוּם, וְאָזְלוּ לוֹן, וְאִתְעֲנָשׁוּ לְבָתַר. וְעַל דָּא וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. בְּהַהוּא לֵילְיָא, הַהוּא רָשָׁע לָחִישׁ לְחִישִׁין, וְעֲבִיד בְּלָטִין, וְאַמְשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא מִלְעֵילָּא, מִיַד וְיָבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אֱלֹהִים סְתָם, דַּרְגָּא דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא דִּשְׂמָאלָא.

200a.9 (במדבר כ״ב:ט׳) וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. דַּרְגָּא דִּילֵיהּ, מִסִּטְרָא אַחֲרָא דִּשְׂמָאלָא הֲוָה, דְּקָא אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל. וְאַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא אַתְּעֲרוּ בְּדָא, בְּגַוְונָא אַחֲרָא, וְאִינּוּן אַמְרֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (עבד ביה) נִסְיוֹנָא עֲבַד לֵיהּ בְּמִלּוֹי. תְּלָתָא הֲווֹ, חַד חִזְקִיָּה. וְחַד יְחֶזְקֵאל. וְחַד בִּלְעָם. תְּרֵין לָא קַיְימוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְחַד קָאִים. וּמַנוּ. יְחֶזְקֵאל. דִּכְתִּיב, (יחזקאל ל״ז:ג׳) הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאִיהוּ תָּב וְאָמַר, וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ. חִזְקִיָּהוּ אָמַר, (מלכים ב כ׳:י״ד) מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל. בִּלְעָם אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלַי, חָשִׁיב אֲנָא בְּעֵינֵי מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל לֵיהּ לְמִטְעֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (איוב י״ב:כ״ג) מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְּאַבְּדֵם וְאוֹקְמוּהָ.

200a.10 חַד כּוּתִי שָׁאִיל לְרִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ, חֵילָא תַּקִּיפָא חֲמֵינָא בֵּיהּ בְּבִלְעָם, יַתִּיר מִמֹּשֶׁה. דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. וּבְבִלְעָם כְּתִיב, וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וּכְתִיב וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם.