Volume III
Balak
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 189a, reference page 10 of 57.
- Current daf
- 189a
- Reference units
- 57
Daf 189a
Unpointed Text
189a.1 אתון חברייא דלא שמשתון לר' שמעיה חסידא אמרין דבחמשת זיני דגן לא אית חולקא לסטר אחרא. ולאו הכי! דהא כל מה דאתבלי בארעא - לסטר אחרא אית ביה חולקא! ומאן חולקא אית ליה? מוץ דתדפנו רוח, דכתיב "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח" (תהלים א, ד). ודא הוא רוחא דקודשא. וכתיב "כי רוח עברה בו ואיננו וגו'" (תהלים קג, טז). בגין דרוח קודשא מפזר ליה בכל סטרין דעלמא דלא ישתכח.
189a.2 דא בנוקבא. דכורא מאי הוא? תבן. ומוץ ותבן כחדא אזלין. ועל דא פטור ממעשר דלית בהו חולקא בקדושה. ה' דגן בנקיו בלא תבן ומוץ. ח"ט - דכר ונוקבא - מוץ ותבן. ה' - בנקיו דדגן. ועל דא שלימו דאילנא חטה איהו, ואילנא דחטא ביה אדם הראשון - חטה הוה, דכלא איהו ברזא ובמלה דחטה.
189a.3 תווה ר' אלעזר ותווהו חברייא.
189a.4 אמר ר' אלעזר: ודאי הכי הוא!
189a.5 אמר ההוא ינוקא: הכי הוא ודאי קרא דשרינן ביה! דהא שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתתקן למיכלא דבעירא סתם. איהו רזא ד"אלף הרים דמגדלין בכל יומא" והיא אכלה לון. ואקרי "לחם תרומה" - מיכלא דההוא תרומה. ואתקצר בליליא דהא כתיב "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא" (ויקרא כב, ז). "מן הקדשים" - דא תרומה. "מן הקדשים" - ולא קדשים, דהא 'קדש' סתם לא אקרי תרומה, ד"חומר בקדש מבתרומה" תנן.
189a.6 ארעא קדישא ברשו דקב"ה הוות, ורשו אחרא לא עאל תמן! היך אבדיקת ארעא אי קיימת במהימנותא ולא אתחברת ברשו אחרא? בקריבו דתרומה דא דשעורים! כגוונא דרזא דסוטה.
189a.7 אמר ר' אבא: ודאי שננא דחרבא לגבך!
189a.8 אמר ההוא ינוקא: ודאי אתקפנא במגן וצינה לאגנא מניה.
189a.9 אמר ר' אבא: ארעא קדישא - לית בה רשו אחרא ולא עאל תמן. מוץ ותבן ממאן הוו?
189a.10 פתח ההוא ינוקא ואמר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'" (בראשית א, כז), וכתיב "ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (שם א, כח). וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד תולדין לעלמא?! או אי לא חאבו ישראל בעובדא דעגלא לא יעבדון תולדין?! אלא ודאי אי לא ייתי נחש על חוה - תולדין יעביד אדם מיד ודאי, דהא גזרה אתגזר מיד דאתברי דכתיב "פרו ורבו ומלאו את הארץ". ואינון תולדין יהון כלהון בנקיו בלא זוהמא כלל.
189a.11 אוף הכי - ארעא קדישא דהא לא עאל בה רשו אחרא - אית בה מוץ ותבן דלאו מההוא סטר. ולבר מארעא ההוא מוץ ותבן - דסטר אחרא הוי! דאזלא בתר קדושה כקוף בתר בני נשא.
189a.12 אתו ר' אלעזר וחברייא ונשקוהו.
189a.13 אמר לון: דאמי לי דרווחנא במאני קרבא נהמא דפתורא!
189a.14 אמר ר' אלעזר - ודאי הכי הוא! דהא כל זיני קרבא בידך אינון, ומצלחן בידך.
189a.15 אתו ונשקוהו כמלקדמין.
189a.16 פתח איהו ואמר "ובגפן שלשה שריגים וגו'" (בראשית מ, י). עד הכא חזיונא דמלה, דהא מכאן ולהלאה חזיונא דיליה הוה דכתיב "וכוס פרעה בידי" (בראשית מ, יא). אבל חזיונא דמלה - בגיניה דיוסף הוה, ולבשרא ליה דישמע יוסף וינדע.
189a.17 תנינן שבעה רקיעין אינון, ואינון שבעה היכלין. ושית אינון. וחמש אינון. וכלהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עלאה! ההוא יין משיך ליה יעקב מרחוק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן. כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה. הדא הוא דכתיב "וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ" (בראשית כז, כה). הכא אתכליל עילא ותתא, ועל דא ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי. והיינו "ל֦וֹ" - ליה לתתא, ליה לעילא.
189a.18 חנוך מטטרון אמר: "ויבא לו יין" - דארמי מיא בההוא יין. ואי לאו דארמי ביה מים - לא יכיל למסבל. ושפיר אמר חנוך מטטרון! ובגין כך אמשיך "ל֦וֹ" בתרי טעמי, דהא בתרין סטרין אחיד.
189a.19 וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא, וכלהו טעמין ביה, עד דיוסף צדיקא טעים ליה דאיהו דוֹד נאמן. הדא הוא דכתיב "...כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים" (שיר ז, י).
Pointed Text
189a.1 אַתּוּן חַבְרַיָּיא, דְּלָא שְׁמַשְׁתּוּן לְרִבִּי שְׁמַעְיָה חֲסִידָא, אַמְרִין דִּבְחֲמֵשֶׁת זִינֵי דָּגָן, לָא אִית חוּלָקָא לִסְטַר אַחֲרָא. וְלָאו הָכִי, דְּהָא כָּל מַה דְּאִתְבְּלֵי בְּאַרְעָא, לִסְטַר אַחֲרָא אִית בֵּיהּ חוּלָקָא. וּמַאן חוּלָקָא אִית לֵיהּ. מוֹץ דְּתִדְּפֶנּוּ רוּחַ, דִּכְתִּיב, (תהילים א׳:ד׳) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. וְדָא הוּא רוּחָא דִּקְדוּשָּׁא, וּכְתִיב (תהילים ק״ג:ט״ז) כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְגוֹ'. בְּגִין דְּרוּחַ קֻדְשָׁא מְפַזֵּר לֵיהּ בְּכָל סִטְרִין דְּעָלְמָא, דְּלָא יִשְׁתְּכַח. דָּא בְּנוּקְבָּא. דְּכוּרָא מַאי הוּא. תֶּבֶן.
189a.2 וּמוֹץ וְתֶבֶן כַּחֲדָא אַזְלִין, וְעַל דָּא פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר. דְּלֵית בְּהוּ חוּלָקָא בִּקְדוּשָׁה. ה', דָּגָן בְּנַקְיוּ (דדגן) בְּלָא תֶּבֶן וּמוֹץ. חֵ"ט דְּכַר וְנוּקְבָּא, מוֹץ וְתֶבֶן, ה: בְּנַקְיוּ דְּדָגָן. וְעַל דָּא שְׁלִימוּ דְּאִילָנָא חִטָּה אִיהוּ וְאִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הֲוָה. דְּכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא, וּבְמִלָּה דְּחִטָּה. (ס"א בקדושה ה' נקיו דדגן בלא תבן ומוץ ועל דא שלימו דאילנא חטה איהו וכלא איהו ברזא דחטה) תָּוָוה רִבִּי אֶלְעָזָר, וְתַוְּוהוּ חַבְרַיָּיא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא.
189a.3 אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, הָכִי הוּא וַדַּאי, קְרָא דְּשָׁרֵינָן בֵּיהּ, דְּהָא שְׂעוֹרָה אַקְדִּים לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. וְאִיהוּ מִתְתַּקָּן לְמֵיכְלָא דִּבְעִירָא סְתָם, אִיהוּ רָזָא דְּאֶלֶף הָרִים, דְּמְגַדְּלִין בְּכָל יוֹמָא, וְהִיא אָכְלָה לוֹן. וְאִקְרֵי לֶחֶם תְּרוּמָה, מֵיכְלָא דְּהַהוּא תְּרוּמָה, (ס"א ואתקצר) וְאִתְקְרִיב בְּלֵילְיָא, דְּהָא כְּתִיב (ויקרא כ״ב:ז׳) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. מִן הַקֳּדָשִׁים דָּא תְּרוּמָה. מִן הַקֳּדָשִׁים, וְלָא קֳדָשִׁים, דְּהָא קֹדֶשׁ סְתָם לָא אִקְרֵי תְּרוּמָה, דְּחוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְרוּמָה תְּנָן.
189a.4 אַרְעָא קַדִישָׁא בִּרְשׁוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוַת, וּרְשׁוּ אַחֲרָא לָא עָאל תַּמָּן. הֵיךְ אִבְדִּיקַת אַרְעָא, אִי קַיְימַת בִּמְהֵימְנוּתָא, וְלָא אִתְחַבְּרַת בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, בִּקְרִיבוּ דִּתְרוּמָה דָּא דִּשְׂעוֹרִים, כְּגַוְונָא דְּרָזָא דְּסוֹטָה. אָמַר רִבִּי אַבָא, וַדַּאי שִׁנָּנָא דְּחַרְבָּא לְגַבָּךְ, אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, וַדַּאי אִתָקַפְנָא בְּמָגֵן וְצִינָא לְאַגָּנָא מִנֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַרְעָא קַדִישָׁא לֵית בָּהּ רְשׁוּ אַחֲרָא, וְלָא עָאל תַּמָּן. מוֹץ וְתֶבֶן מִמַּאן הֲווֹ.
189a.5 פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, (בראשית א׳:כ״ח) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'. וּכְתִיב וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ. וְכִי אִי לָאו דְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה לָא יַעְבִיד (נח ס"א ע"א) תּוֹלָדִין לְעָלְמָא, אוֹ אִי לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹבָדָא דְּעֶגְלָא, לָא יַעַבְדּוּן תּוֹלָדִין. אֶלָּא וַדַּאי, אִי לָא יֵיתֵי נָחָשׁ עַל חַוָּה, תּוֹלָדִין יַעְבִיד אָדָם מִיָּד וַדַּאי, דְּהָא גְּזֵרָה אִתְגְּזַר מִיָּד דְּאִתְבְּרֵי, דִּכְתִּיב פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. וְאִינּוּן תּוֹלָדִין יֵהוֹן כֻּלְּהוֹן בִּנְקִיוּ בְּלָא זוּהֲמָא כְּלַל. אוּף הָכִי אַרְעָא קַדִישָׁא, דְּהָא לָא עָאל בָּהּ רְשׁוּ אַחֲרָא, אִית בָּהּ מוֹץ וְתֶבֶן, דְּלָאו מֵהַהוּא סְטָר. וּלְבַר מֵאַרְעָא, הַהוּא מוֹץ וְתֶבֶן דִּסְטָר אַחֲרָא הֲוִי, דְּאַזְלָא בָּתַר קְדוּשָּׁה, כְּקוֹף בָּתַר בְּנֵי נָשָׁא.
189a.6 אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְחַבְרַיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ, אָמַר לֵיהּ, דָּאמֵי לִי, דְּרַוַוחְנָא בְּמָאנֵי קְרָבָא, נָהֲמָא דְּפָתוֹרָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר ודָאי הָכִי הוּא, דְּהָא כָּל זִינֵי קְרָבָא בִּידָךְ אִינּוּן, וּמַצְלִחָן בִּידָךְ, אָתוּ וּנְשָׁקוּהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין.
189a.7 פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, (בראשית מ׳:י׳) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים וְגוֹ'. עַד הָכָא חֶזְיוֹנָא דְּמִלָּה, דְּהָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶזְיוֹנָא דִּילֵיהּ הֲוָה, דִּכְתִיב וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי. אֲבָל חֶזְיוֹנָא דְּמִלָּה, בְּגִינֵיהּ דְּיוֹסֵף הֲוָה וּלְבַשְּׂרָא לֵיהּ, דְּיִשְׁמַע יוֹסֵף וְיִנְדַּע.
189a.8 תָּנֵינָן, שִׁבְעָה רְקִיעִין אִינּוּן, וְאִינּוּן (שבעה) הֵיכָלִין. וְשִׁית אִינּוּן, וַחֲמֵשׁ אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ נַפְקֵי מִגּוֹ יַיִן עַתִּיקָא עִלָּאָה. הַהוּא יַיִן מָשִׁיךְ לֵיהּ יַעֲקֹב מֵרָחִיק, וְסָחִיט לֵיהּ מֵעֲנָבִים דְּהַהוּא גֶּפֶן. כְּדֵין, יַעֲקֹב אַמְשִׁיךְ לֵיהּ הַהוּא יַיִן דְּקָא אִתְחֲזֵי לֵיהּ, וְחַדִּי וְשָׁתָה. (בראשית קמ"ב ע"ב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית כ״ז:כ״ה) וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. הָכָא אִתְכְּלִיל עֵילָּא וְתַתָּא. וְעַל דָּא אַרְחִיק מִלָּה, וּמָשִׁיךְ לָהּ בִּמְשִׁיכוּ דִּתְרֵי תְּנוּעֵי, וְהַיְינוּ לוֹ. לֵיהּ לְתַתָּא, לֵיהּ לְעֵילָּא. (בתרין סטרין אחיד)
189a.9 חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן אָמַר, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, דְּאַרְמֵי מַיָּא בְּהַהוּא יַיִן, וְאִי לָאו דְּאַרְמֵי בֵּיהּ מַיִם, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְשַׁפִּיר אָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. וּבְגִין כָּךְ אַמְשִׁיךְ לוֹ בִּתְרֵי טַעֲמֵי, דְּהָא בִּתְרֵין סִטְרִין אָחִיד, וְהַהוּא יַיִן אָזִיל מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְכֻלְּהוּ טַעֲמִין בֵּיהּ, עַד דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא טָעִים לֵיהּ, דְּאִיהוּ דָּוִד נֶאֱמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ז׳:י׳) כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. מַהוּ כְּיֵין הַטּוֹב. דְּאָתָא יַעֲקֹב וְאַרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא, דָּא הוּא יֵין הַטּוֹב וְהָכִי הוּא, כְּמָה דְּאָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. תָּוָוה רִבִּי אֶלְעָזָר, וְתַוָּוה רִבִּי אַבָּא, אָמְרוּ הָא חַמְרָא (ס"י מלאך) דִּילָךְ, הוּא נַצְחַת מַלְאָכָא קַדִישָׁא, אַפּוּמָא (נ"א פומא) דְּרוּחַ קוּדְשָׁא.