Volume III

Balak

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 186b, reference page 5 of 57.

Current daf
186b
Reference units
57

Daf 186b

Unpointed Text

186b.1 לקבל דא חמש אצבעאן בידא דבר נש. והבריח התיכון באמצעיתא רב ועלאה מכלא - ביה קיימין שאר אחרנין. ואינון חמש בריחין דאקרון 'חמש מאה שנין' דאילנא דחיי אזיל בהו. וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא. ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין. פרישו דידא דמשה על דא הוה. אי כל דא אית בהו - לית דינא למהוי בנקיו כד מברכין בהו לקב"ה?! בגין דבהו ובדוגמא דלהון מתברך שמא קדישא! ועל דא אתון דחכמיתו טובא - היך לא אשגחתון להאי ולא שמשתון לר' שמעיה חסידא?! ואיהו אמר כל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא, דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן. ועל דא "מים אחרונים חובה" - ו"חובה" אינון.

186b.2 תווהו ולא יכילו למללא.

186b.3 אמר ר' יהודה: "ברי שמא דאבוך מאן הוא?"

186b.4 שתיק ינוקא רגעא חדא. קם לגביה אמיה ונשק לה.

186b.5 אמר לה: "אמי! על אבא שאילו לי אלין חכימין. אימא לון?".

186b.6 אמרה ליה אימיה: "ברי, בדקת להו?".

186b.7 אמר: "הא בדקית ולא אשכחית כדקא יאות".

186b.8 לחישא ליה אמיה ואהדר לגבייהו.

186b.9 אמר להו: "אתון שאלתון על אבא, והא אסתלק מעלמא. ובכל יומא דחסידי קדישין אזלין בארחא - איהו טייעא אבתרייהו. ואי אתון קדישי עליונין - היך לא אשכחתון ליה אזיל טייעא אבתרייכו?! אבל בקדמיתא חמינא בכו, והשתא חמינא בכו! דאבא לא חמא חמרא דלא טעין אבתריה חמרא למסבל עולא דאורייתא. כיון דלא זכיתון דאבא יטעון אבתרייכו - לא אימא מאן הוא אבא!"

186b.10 אמר רבי יהודה לר' יצחק: כדדמי לן האי ינוקא לאו בר נש הוא!

186b.11 אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי אורייתא.

186b.12 אמרו: הב ונבריך!

186b.13 אמר להו: יאות אמרתון! בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה!

186b.14 פתח ואמר: "אברכה את יהו"ה בכל עת וגו'" (תהלים לד, ב).

186b.15 וכי מה חמא דוד לומר "אברכה את יהו"ה"? אלא חמא דוד דבעי הזמנה ואמר "אברכה". בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא - שכינתא קיימא תמן וסטרא אחרא קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכא לקב"ה - שכינתא אתתקנת בהזמנה דא לגבי עילא לקבלא ברכאן, וסטרא אחרא אתכפייא. ואי לא אזמין בר נש לברכא לקב"ה - סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה.

186b.16 ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא אית הזמנה? אלא ההוא מלה דברכה דקא מברכין עלה - איהו הזמנה! ותא חזי דהכי הוא - דהאי דמברך על פרי - ההוא פרי איהו הזמנה ומברכין עליה, ולית ליה חולקא לסטרא אחרא. וקודם דא דהוה ההוא פרי ברשות דסטרא אחרא לא מברכין עליה, וכתיב "לא יאכל" בגין דלא יברכון על ההוא פרי ולא יתברך סטרא אחרא. כיון דנפק מרשותיה - יאכל ומברכין עליה, ואיהו הזמנא לברכתא. וכן כל מילין דעלמא דקא מברכין עלייהו - כלהו הזמנה לברכתא, ולית בהו חולקא לסטרא אחרא.

186b.17 ואי תימא אוף הכי לברכת זמון - כסא דברכתא הוה הזמנה?! אמאי "הב ונבריך"? אלא הואיל ובקדמיתא כד הוה שתי אמר "בורא פרי הגפן" - הא הזמנה הוי, והשתא לברכת מזונא בעינן שנוי להזמנה אחרא; דהא כסא דא לקב"ה הוי ולאו למזונא. ובגין כך בעי הזמנה דפומא.

186b.18 ואי תימא "נברך שאכלנו משלו" - דא הוא הזמנה, "ברוך שאכלנו" - דא הוא ברכה? -- הכי הוא ודאי! אבל "נברך" - הזמנה אחרא איהו. הזמנה דפומא דקדמיתא - איהי הזמנה לכוס דברכה סתם. והאי כוס כיון דאנטיל - איהו הזמנה אחרא במלה ד"נברך" לגבי עלמא עלאה, דכל מזונין וברכאן מתמן נפקין. ובגין כך איהו בארח סתים - דעלמא עלאה סתים איהו ולית לגביה הזמנה אלא דא כוס דברכה.

186b.19 אמר ר' יהודה, "זכאה חולקנא דמן

Pointed Text

186b.1 כְּתִיב (שם כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִים עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. וּכְתִיב וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. וְאִי תֵּימָא, דְּהַהוּא בָּרִיחַ הַתִּיכוֹן אַחֲרָא הוּא, דְּלָא הֲוָה בִּכְלָלָא דְּאִינּוּן חֲמִשָּׁה. לָאו הָכִי. אֶלָּא הַהוּא בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, מֵאִינּוּן חֲמִשָּׁה הֲוָה. תְּרֵין מִכָּאן, וּתְרֵין מִכָּאן, וְחַד בְּאֶמְצָעִיתָא. הָא הֲוָה בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, עַמּוּדָא דְּיַעֲקֹב, רָזָא דְּמֹשֶׁה, לָקֳבֵל דָּא, חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן בִּידָא דְּבַר נָשׁ. וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּאֶמְצָעִיתָא, רַב וְעִלָּאָה מִכֹּלָּא, בֵּיהּ קַיְימִין שְׁאַר אַחֲרָנִין.

186b.2 וְאִינּוּן חָמֵשׁ בְּרִיחִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אָזִיל בְּהוּ. וּבְרִית קַדִישָׁא אִתְעַר (ס"א אתגזר), בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן דִּיְדָא. וּמִלָּה (נ"א סתימא) תֵּימָא הוּא עַל מַה דְּאַמְרַת. וְעַל דָּא כָּל בִּרְכָאן דְּכַהֲנָא, בְּאֶצְבְּעָן תַּלְיָין. פְרִישׂוּ דִּיְדָא דְּמֹשֶׁה עַל דָּא הֲוָה.

186b.3 אִי כָּל דָּא אִית בְּהוּ, לֵית דִּינָא לְמֶהֱוִי בְּנַקְיוּ, כַּד מְבָרְכִין בְּהוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין דִּבְהוּ, וּבְדוּגְמָא דִּלְהוֹן, מִתְבְּרַךְ שְׁמָא קַדִישָׁא. וְעַל דָּא אַתּוּן דְּחַכְמִיתּוּ טוּבָא, הֵיךְ לָא אַשְׁגַחְתּוּן לְהַאי. וְלָא שְׁמַשְׁתּוּן לְרִבִּי שְׁמַעְיָה חֲסִידָא, וְאִיהוּ אָמַר, כָּל טִנּוּפָא, וְכָל לִכְלוּכָא, סְלִיקוּ לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא מֵהַאי טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא אִתְזָן. (תרומה קנ"ד ע"ב) וְעַל דָּא מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, וְחוֹבָה אִינּוּן.

186b.4 תַּוְוהוּ וְלָא יָכִילוּ לְמַלְּלָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִי, שְׁמָא דְּאָבוּךְ מַאן הוּא. שָׁתִיק יַנּוּקָא רִגְעָא חֲדָא, קָם לְגַבֵּיהּ אִמֵּיהּ וְנָשַׁק לָהּ, אָמַר לֵיהּ אִמִּי, עַל אַבָּא שָׁאִילוּ לִי אִלֵּין חַכִּימִין, אֵימָא לוֹן. אָמַר לֵיהּ אִימֵּיהּ, בְּרִי, בַּדְקַת לְהוּ. אָמַר הָא בָּדָקִית, וְלָא אַשְׁכָּחִית כַּדְּקָא יָאוּת. לְחִישָׁא לֵיהּ אִמֵּיהּ, וְאַהְדָּר לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ אַתּוּן שְׁאֶלְתּוּן עַל אַבָּא, וְהָא אִסְתְּלַּק מֵעָלְמָא, וּבְכָל יוֹמָא דְּחַסִידֵי קַדִישִׁין אָזְלִין בְּאָרְחָא, אִיהוּ טַיָּיעָא אֲבַּתְרַיְיהוּ. וְאִי אַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, הֵיךְ לָא אַשְׁכַחְתּוּן לֵיהּ, אָזִיל טַיָּיעָא אֲבַּתְרַיְיכוּ.

186b.5 אֲבָל בְּקַדְמִיתָא חֲמֵינָא בְּכוּ, וְהַשְׁתָּא חֲמֵינָא בְּכוּ, דְּאַבָּא לָא חָמָא חֲמָרָא דְּלָא (ס"א דלהוי) טָעִין אֲבַתְרֵיהּ חֲמָרָא, לְמִסְבַּל עוּלָא דְּאוֹרַיְיתָא. כֵּיוָן דְּלָא זְכִיתּוּן דְּאַבָּא יַטְעוּן אֲבַּתְרַיְיכוּ, לָא אֵימָּא מַאן הוּא אַבָּא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יִצְחָק, כִּדְדָמֵי לָן, הַאי יַנּוּקָא לָאו בַּר נָשׁ הוּא. אַכְלוּ. וְהַהוּא יְנוֹקָא הֲוָה אָמַר מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְחִדּוּשֵׁי אוֹרַיְיתָא. אָמְרוּ, הַב וְנִבְרִיךְ. אָמַר לְהוּ, יָאוּת אֲמַרְתוּן. בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא מִתְבְּרַךְ בִּבְרָכָה דָּא, אֶלָּא בְּהַזְמָנָה.

186b.6 פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ל״ד:ב׳) אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת וְגוֹ'. וְכִי מַה חָמָא דָּוִד לוֹמַר אֲבָרְכָה אֶת יְיָ. אֶלָּא, חָמָא דָּוִד דְּבָעֵי הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב עַל פָּתוֹרָא, שְׁכִינְתָּא קַיְּימָא תַּמָּן, וְסִטְרָא אַחֲרָא קַיְּימָא תַּמָּן. כַּד אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁכִינְתָּא אִתְתְּקָּנַת (נ"א בהזמנה דא) לְגַבֵּי עֵילָּא, לְקַבְּלָא בִּרְכָאן, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִתְכַּפְיָיא. (נ"א ואי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, וסטרא אחרא לאו איהו בכללא) וְאִי לָא אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, סִטְרָא אַחֲרָא שֹׁמֵעַ וּמְכַשְׁכְּשָׁא לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהִיא בְּרָכָה.

186b.7 וְאִי תֵּימָא, בִּשְׁאַר בִּרְכָאן אֲמַאי לָא אִית הַזְמָנָה. אֶלָּא הַהוּא מִלָּה דִּבְרָכָה, דְּקָא מְבָרְכִין עָלָהּ, אִיהוּ הַזְמָנָה. וְתָּא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהַאי דִּמְבָרֵךְ עַל פְּרִי, הַהוּא פְּרִי אִיהוּ הַזְמָנָה, וּמְבָרְכִין עָלֵיהּ. וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְקוֹדֶם דָּא, דְּהֲוָה הַהוּא פְּרִי בִּרְשׁוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, לָא מְבָרְכִין עָלֵיהּ. וּכְתִיב (ויקרא יט) לֹא יֵאָכֵל, בְּגִין דְּלָא יְבָרְכוּן עַל הַהוּא פְּרִי, וְלָא יִתְבְּרַךְ סִטְרָא אַחֲרָא. כֵּיוָן דְּנָפַק מֵרְשׁוּתֵיהּ, יֵאָכֵל, וּמְבָרְכִין עָלֵיהּ. וְאִיהוּ הַזְמָנָא לְבִרְכָתָא. וְכֵן כָּל מִילִּין דְּעָלְמָא דְּקָא מְבָרְכִין עָלַיְיהוּ. כֻּלְּהוּ הַזְמָנָה לְבִרְכָתָא. וְלֵית בְּהוּ חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא.

186b.8 וְאִי תֵּימָא, אוּף הָכִי לְבִרְכַּת זִמּוּן כַּסָּא דְּבִרְכָתָא הֲוָה הַזְמָנָה, אֲמַאי הַב וְנִבְרִיךְ. אֶלָּא, הוֹאִיל וּבְקַדְמֵיתָא כַּד הֲוָה שָׁתֵי, אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. הָא הַזְמָנָה הֲוִי. וְהַשְׁתָּא לְבִרְכַּת מְזוֹנָא, בָּעֵינָן שִׁנּוּי, לְהַזְמָנָה אַחֲרָא, דְּהָא כַּסָּא דָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, וְלָאו לִמְזוֹנָא, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי הַזְמָנָה דְּפוּמָא.

186b.9 וְאִי תֵּימָא, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ, דָּא הוּא הַזְמָנָה, בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ דָּא הוּא בְּרָכָה. הָכִי הוּא וַדַּאי. אֲבָל נְבָרֵךְ, הַזְמָנָה אַחֲרָא אִיהוּ, הַזְמָנָה דְּבוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. (ס"א דפומא) דְּקַדְמֵיתָא אִיהִי הַזְמָנָה לְכוֹס דִּבְרָכָה סְתָם. וְהַאי כּוֹס, כֵּיוָן דְּאַנְטִיל אִיהוּ הַזְמָנָה אַחֲרָא בְּמִלָּה דִּנְבָרֵךְ לְגַבֵּי עָלְמָא עִלָּאָה דְּכָל מְזוֹנִין וּבִרְכָאן מִתַּמָּן נָפְקִין, וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ בְּאֹרַח סָתִים, דְּעָלְמָא עִלָּאָה סָתִים אִיהוּ, וְלֵית לְגַבֵּיהּ הַזְמָנָה. אֶלָּא בְּדַרְגָּא דָּא כּוֹס דִּבְרָכָה. (במלה דנברך) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּמִן יוֹמָא דְּעָלְמָא עַד הַשְׁתָּא, לָא שְׁמַעְנָא מִלִּין אִלֵּין, וַדַּאי הָא אֲמֵינָא דְּדָא לָאו בַּר נָשׁ אִיהוּ.