Idra Rabba

Unpointed Text

148a.1 רבי אבא הוה אזיל ללוד.

148a.2 פגע ביה ר' זירא בר רב.

148a.3 אמר ליה: "הא חמינא אפי שכינתא! ומאן דחמי אפי שכינתא - בעי למיזל ולרהטא בתראה! הדא הוא דכתיב "ונדעה נרדפה לדעת את יהוה" (הושע ו, ג), וכתיב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה וגו' כי מציון תצא תורה וגו'" (ישעיהו ב, ג). ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא".

148a.4 "מאי דכתיב (בראשית טו, ו) "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה"? אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה? ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי".

148a.5 אמר ליה: "הכי אוקימנא ולאו הכי הוי!"

148a.6 תא חזי "ויחשבה" - "ויחשוב לו" לא כתיב - אלא "ויחשבה"! אברהם ודאי חשבה לקב"ה.

148a.7 דתניא כתיב "ויוצא אותו החוצה" (בראשית טו, ה) - אמר ליה קב"ה - צא מאצטגנינות שלך! לאו ההוא אורחא למנדע שמי! את חמי ואנא חמינא! אברם אינו מוליד, אברהם מוליד! מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא. "כה יהיה זרעך"! מאי כ"ה? היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה.

148a.8 ותאנא "כה יהיה זרעך" ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכה. ואע"ג דדינין מתערין מנה - חשב אברהם לההוא כתרא - אע"ג דהיא דינא - כאלו היא רחמי! הדא הוא דכתיב "ויחשבה". מאי "ויחשבה"? לההוא כתרא "צדקה" - רחמי!

148a.9 אמר רבי יצחק כה כתרא עשיראה היא ואתקרי צדק, ודינין מתערין מנה. ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק - הוא חשבה צדקה! דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי.

148a.10 תו אמר ר' אבא: מאי דכתיב (בראשית כד, א) "ויהוה ברך את אברהם בכל"?

148a.11 כמה דאת אמר "כי כל בשמים ובארץ", וכתיב "כה תברכו". דבגינייהו דישראל מתברך האי כה על ידא דכהנא, בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא. ולזמנא דאתי כתיב "יברכך יהוה מציון וגו'" (תהלים קלד, ג), "ברוך יהוה מציון שוכן ירושלם" (תהלים קלה, כא):

148a.12 "ויהי ביום כלֹת משה וגו'" (במדבר ז, א).

148a.13 תאנא רבי יוסי: ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה? אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה.

148a.14 אמר רבי יהודה: וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה?! והכתיב "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'" (שמות מ, לה)!

148a.15 אמר רבי יצחק: אין מוקדם ומאוחר בתורה.

148a.16 "ויהי ביום כלת משה" - כלת של משה ודאי! דתנינן אמר ר' שמעון מאי דכתיב "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו'" (תהלים סח, יט)?

148a.17 אלא בשעה שאמר לו קב"ה "של נעליך מעל רגליך" (שמות ג, ה) - אזדעזע ההר.

148a.18 אמר מיכאל קמי קב"ה: רבונו של עולם! תבעי לסתור אדם! והא כתיב "זכר ונקבה בראם ויברך אותם" (בראשית ה, ב) - ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא! ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה!?

148a.19 אמר ליה: הא קיים משה פריה ורביה! השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב "עלית למרום שבית שבי". ומאי "שבי"? שכינתא דאתנסיבת עמך! לקחת "מתנות בָאדם" - "בְאדם" לא כתיב אלא "בָאדם" הידוע למעלה.

148a.20 וביומא דנחתת שכינתא - ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא! הדא הוא דכתיב "כלת משה" - כלת משה ממש!

148a.21 וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב "של נעלך" (יהושע ה, טו) - דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען, דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה, דכתיב "ויפל יהושע על פניו ארצה" (יהושע ז, ו). אבל הכא "כלת משה" ודאי!

148a.22 "מתנות באדם" - "מתנת" כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא!

148a.23 (הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא)