Idra Rabba

Unpointed Text

147b.1 אמר רבי שמעון: בהני תלת קראי רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד - י'ברכך י'אר י'שא - כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא מעתיקא מאן דאצטריך. יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא. ובגין כך "יברכך יהוה" לעילא, "וישמרך" הכא לתתא. וכן כלהו.

147b.2 ותאני תנא קמיה דר' שמעון: האי מאן דמצער בחלמיה - ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא "רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך וכו'". אמאי? משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו, ומאן דיבעי צלותיה בצעריה - אתהפך ליה דינא לרחמי.

147b.3 "ושמו את שמי" (במדבר ו, כז).

147b.4 מהו "ושמו את שמי"?

147b.5 אמר רבי יהודה: 'יתקנו' כמה דכתיב "ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו" (במדבר ד, יט). לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון. לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין.

147b.6 ואי יעבדון הכי מה כתיב? "ואני אברכם". למאן? לאינון כהני דכתיב "ומברכיך ברוך", וכתיב "ואברכה מברכיך". אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו.

147b.7 ולפיכך כתיב "ושמו" ולא כתיב "יאמרו" או "יזכרו".

147b.8 תאנא: כל כהן דלא רחמין ליה עמא - לא יפרוס ידוי. ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי, ועד דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מאי טעמא? משום דלא בריך בחביבותא! וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה - לא יפרוס ידוי לברכא לעמא, דכתיב "טוב עין הוא יבורך" (משלי כב, ט) - אל תקרי "יבורך" אלא "יברך".

147b.9 תאנא אמר רבי יצחק: בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם! בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא, והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב "נאם בלעם בנו בעור" (במדבר כד, ג). מאי "בנו בעור"? מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. "ונאם הגבר שתום העין" - דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא.

147b.10 אמר רבי יהודה: הכי הוא ודאי! דאשתכח פקיחא דעינא לברכא דכתיב "פקח עיניך" (דניאל ט, יח) בגין לברכא. וברכתא דרב המנונא סבא הכי אמר: "קודשא בריך הוא יפקח עינוי עלך!". ובההוא רשע כתיב "שתום העין" בגין דלא יתברכון על ידוי.

147b.11 ואמר רבי יצחק, בגין כך כהנא דבריך בעינא טבא - ברכתיה אתקיים. ודלא מברך בעינא טבא - כתיב "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו" (משלי כג, ו) - כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל.

147b.12 אמר ר' יוסי: תא חזי כתיב "ולא אבה יהוה אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'" (דברים כג, ו). "לשמוע אל בלעם"? "אל בלק" מבעי ליה!? דהא בלק עביד כלא! מהו "אל בלעם"?! אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל.

147b.13 תאנא א"ר יוסי: אמר ליה קב"ה לבלעם "רשע! את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני - אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן!". הדא הוא דכתיב "ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'".

147b.14 ועל דא כתיב "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל". מהו "מלחמו"? כמה דאוקימנא דכתיב "לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו'" (ויקרא כא, כב) - משמע דקדשי הקדשים - "לחם אלהיו" נפק מניה! ובגין כך "כי נתן מלחמו לדל".

147b.15 תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה! דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל. דתנינן אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי: נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) - כלומר כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא - שמא דלעילא לא אשתלים, וכל תקונין לא אתקנו. כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא.

147b.16 (הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא)