Volume III

Idra Rabba

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 139b, reference page 25 of 42.

Current daf
139b
Reference units
42

Daf 139b

Unpointed Text

139b.1 קם ר' אלעזר פתח ואמר: "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם. יהוה לי בעזרי ואני אראה בשנאי. טוב לחסות ביהוה מבטח באדם. טוב לחסות ביהוה מבטח בנדיבים" (תהלים קי"ח, ה'-ט')

139b.2 תנא: הכא תשעה תקונין דבדיקנא דא. להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין.

139b.3 תא חזי כיון דאמר הני תשעה תקונין לבתר אמר "כל גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם" (תהלים קיח, י).

139b.4 אמר: "הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד"כל גוים סבבוני"! ובתקונא דדיקנא דא - תשעה תקונין דאינון שם יהוה - אשצינון מן עלמא! הדא הוא דכתיב "בשם יהוה כי אמילם"".

139b.5 ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא!

139b.6 שיתא אינון בשמא קדישא - דשית שמהן הוו.

139b.7 ותלת "אדם".

139b.8 ואי תימא תרין אינון!? -- תלתא הוו! דהא "נדיבים" בכלל "אדם" הוו.

139b.9 תנא: שיתא שמהן דכתיב

139b.10 "מן המצר קראתי יה" - חד.

139b.11 "ענני במרחב יה" - תרין.

139b.12 "יהוה לי לא אירא" - תלת.

139b.13 "יהוה לי בעוזרי" - ארבע.

139b.14 "טוב לחסות ביהוה" - חמשה.

139b.15 "טוב לחסות ביהוה" - שיתא.

139b.16 "אדם" תלת דכתיב:

139b.17 "יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם" - חד.

139b.18 "טוב לחסות ביהוה מבטוח באדם" - תרי.

139b.19 "טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים" - תלת.

139b.20 ותא חזי רזא דמלה! דבכל אתר דאדכר "אדם" הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא. דהכי אתחזי. משום דלא אקרי "אדם" אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא! דכתיב "וייצר יהוה אלהים את האדם" - בשם מלא דהוא "יהוה אלהים" כמה דאתחזי ליה. ובגין כך הכא לא אדכר "אדם" אלא בשמא קדישא.

139b.21 ותנא: כתיב "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". תרי זמני "יה יה" לקביל תרי עלעוי, דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין - שארי ואמר "יהוה לי לא אירא...יהוה לי בעוזרי" - בשמא דלא חסר, בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר "אדם".

139b.22 ומה דאמר "מה יעשה לי אדם" -- הכי הוא! דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון "אדם" - דיוקנא דכליל כלא. ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי "יהוה" ואתקרי "אדם". בכללא תערא ומה דביה.

139b.23 ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא - לאכנעא שנאוי. בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה - כל מה דבעי מן מלכא - מלכא עביד בגיניה.

139b.24 מאי טעמא דיקנא ולא גופא?

139b.25 אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא

139b.26 ובתרי גווני אתי האי חושבנא.

139b.27 חד - כדקאמרן.

139b.28 תרין -

139b.29 "מן המצר קראתי יה" - חד.

139b.30 "ענני במרחב יה" - תרי.

139b.31 "יהוה לי לא אירא" - תלת.

139b.32 "מה יעשה לי אדם" - ארבע.

139b.33 "יהוה לי בעוזרי" - חמש.

139b.34 "ואני אראה בשונאי" - שיתא.

139b.35 "טוב לחסות ביהוה" - שבעה.

139b.36 "מבטוח באדם" - תמנייא.

139b.37 "טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים" - תשעה.

139b.38 "מן המצר קראתי יה" - מאי קא מיירי? אלא דוד - כל מה דאמר הכא - על תקונא דדיקנא דא קאמר!

139b.39 "מן המצר קראתי יה" - מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין, מעילא תחות שערי דרישא. ובגין כך אמר "יה יה" תרי זמני.

139b.40 ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא - אמר "יהוה לי לא אירא" - דהוא אתר דלא דחיק. וכל האי אצטריך דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא.

139b.41 ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה - ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה.

139b.42 תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין. והוא דיקנא דזעיר אנפין בתשעה תקונין מתתקן.

139b.43 (הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

139b.1 אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, קוּם בְּרִי (קדישא), סַלְסֵל תִּקּוּנָא דְּדִיקְנָא (נ"א דמלכא) קַדִּישָׁא, בְּתִקּוּנוֹי אִלֵּין. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר, פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קי״ח:ה׳) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ וְגוֹ'. עַד מִבְּטוֹחַ בִּנְדִיבִים. תָּנָא, הָכָא ט' תִּקּוּנִין דִּבְדִּיקְנָא דָּא. לְהָנֵי תִּקּוּנִין אִצְטְרִיךְ דָּוִד מַלְכָּא, בְּגִין לְנַצְחָא לִשְׁאַר מַלְכִין, וְלִשְׁאַר עַמִּין.

139b.2 תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאָמַר הָנֵי ט' תִּקּוּנִין, לְבָתַר אָמַר כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. אָמַר, הָנֵי תִּקּוּנִין דַּאֲמֵינָא, לְמַאי אִצְטְרִיכְנָא. מִשּׁוּם דְּכָל גּוֹיִם סְבָבוּנִי. וּבְתִקּוּנָא דְּדִיקְנָא דָּא, ט' תִּקּוּנִין, דְּאִינּוּן שֵׁם יְיָ, אַשֵצִינוּן מִן עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם.

139b.3 וְתָנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין אָמַר דָּוִד, הָכָא, שִׁיתָא אִינּוּן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. דְּשִׁית שְׁמָהָן הֲווֹ, וּתְלַת אָדָם. וְאִי תֵּימָא תְּרֵין אִינּוּן. תְּלָתָא הֲווֹ, דְּהָא נְדִיבִים בִּכְלַל אָדָם הֲווֹ.

139b.4 תָּנָא שִׁיתָא שְׁמָהָן, דִּכְתִּיב: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, חַד. עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ, תְּרֵין. יְיָ לִי לֹא אִירָא, תְּלַת. יְיָ לִי בְּעוֹזְרָי, אַרְבַּע. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ, חֲמִשָּׁה. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ, שִׁיתָא. אָדָם תְּלַת, דִּכְתִּיב: יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם, חַד. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטוֹחַ בָּאָדָם, תְּרֵי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטוֹחַ בִּנְדִיבִים, תְּלַת.

139b.5 וְתָּא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, דִּבְכָל אֲתָר דְּאִדְכַּר אָדָם הָכָא, לָא אִדְכַּר אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. דְּהָכִי אִתְחֲזֵי. מִשּׁוּם דְּלָא אִקְרֵי (הוה) אָדָם, אֶלָּא בְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. וּמַאי אִתְחֲזֵי לֵיהּ. שְׁמָא קַדִּישָׁא. דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵא, דְּהוּא יְיָ אֱלֹהִים. כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ וּבְגִין כָּךְ הָכָא לָא אִדְכַּר אָדָם אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.

139b.6 וְתָנָא, כְּתִיב מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ, תְּרֵי זִמְנֵי יָ"הּ יָ"הּ, לָקֳבֵיל תְּרֵי עִלְעוֹי, דְּשַׂעְרֵי אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִדְחָמָא דְּשַׂעְרֵי אִתְמַשְּׁכָאן וְתַלְיָין, שָׁארֵי וְאָמַר יְיָ לִי לֹא אִירָא. יְיָ לִי בְּעוֹזְרָי. בִּשְׁמָא דְּלָא חָסֵר. בִּשְׁמָא דְּהוּא קַדִּישָׁא. וּבִשְׁמָא דָּא, אַדְכַּר אָדָם.

139b.7 וּמַה דְּאָמַר מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, הָכִי הוּא. דְּתָנָא כָּל אִינּוּן כִּתְרִין קַדִּישִׁין דְּמַלְכָּא, כַּד אִתְתַּקְנָן בְּתִקּוּנוֹי. אִתְקְרוּן אָדָם. דִּיּוּקְנָא דְּכָלִיל כֹּלָּא. וּמַה דְּמַשְׁלְפָא בְּהוּ, אִתְקְרֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא. וְתַּעְרָא וּמַה דְּבֵיהּ, אִתְקְרֵי ידו"ד, וְאִתְקְרֵי אָדָם בִּכְלָלָא דְּתַּעְרָא, וּמַה דְּבֵיהּ.

139b.8 וְאִלֵּין תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין דְּאָמַר דָּוִד הָכָא, לְאַכְנְעָא שַׂנְאוֹי בְּגִין דְּמַאן דְּאָחִיד דִּיקְנָא דְּמַלְכָּא, וְאוֹקִיר לֵיהּ בְּיָקִירוּ עִלָּאָה, כָּל מַה דְּבָעֵי מִן מַלְכָּא. מַלְכָּא עָבִיד בְּגִינֵיהּ. מַאי טַעְמָא דִּיקְנָא, וְלָא גּוּפָא. אֶלָּא גּוּפָא אָזִיל בָּתַר דִּיקְנָא, וְדִיקְנָא לָא אָזִיל בָּתַר גּוּפָא. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא, תערא ומה דביה אתקרי יהו"ה אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה) (ול"ג מן ודיקנא עד וגופא)

139b.9 וּבִתְרֵי גְּוָונֵי אָתֵי הַאי חוּשְׁבָּנָא, חַד כִּדְקַאמְרָן. תְּרֵין: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, חַד. עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ, תְּרֵי. ה' לִי לֹא אִירָא, תְּלַת. מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, אַרְבַּע. ה' לִי בְּעוֹזְרָי, חָמֵשׁ. וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשוֹנְאָי, שִׁיתָא. טוֹב לַחֲסוֹת בַּה', שִׁבְעָה. מִבְּטוֹחַ בָּאָדָם, תְּמַנְיָיא. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטוֹחַ בִּנְדִיבִים, תִּשְׁעָה. (ס"א טוב לחסות בה', מבטוח באדם. ז. טוב לחסות בה'. ח. מבטוח בנדיבים)

139b.10 מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ"הּ, מַאי קָא מַיְירֵי אֶלָּא דָּוִד, כָּל מָה דְּאָמַר הָכָא, עַל תִּקּוּנָא דְּדִיקְנָא דָּא קָאָמַר. (רבי יהודה אמר) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, מֵאֲתָר דְּשָׁארִי דִּיקְנָא לְאִתְפַּשְׁטָא, דְּהוּא אֲתָר דָּחִיק, מִקַּמֵּי פִּתְחָא דְּאוּדְנִין מֵעֵילָּא, תְּחוֹת שַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר יָ"הּ יָ"ה תְּרֵי זִמְנֵי. וּבַאֲתָר (ס"א ובתר) דְּאִתְפְּשַׁט דִּיקְנָא, וְנָחִית מֵאוּדְנוֹי, וְשָׁארִי לְאִתְפַּשְׁטָא, אָמַר יְיָ לִי לֹא אִירָא, דְּהוּא אֲתָר דְּלָא דָּחִיל (ס"א דחיק) וְכָל הַאי אִצְטְרִיךְ וְכוּ', (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דָּוִד לְאַכְנָע תְּחוֹתֵיהּ מַלְכִין וְעַמִּין, בְּגִין יְקָרָא דְּדִיקְנָא דָּא.

139b.11 וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, כָּל מַאן דְּחָמֵי בְּחֶלְמֵיהּ דְּדִיקְנָא דְּבַר נָשׁ עִלָּאָה אָחִיד בִּידֵיהּ, אוֹ דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ לֵיהּ. יִנְדַּע דִּשְלִים הוּא עִם עִלָּאֵי, וְאַרְמֵיה תְּחוֹתֵיהּ אִינּוּן דִּמְצַעֲרִין לֵיהּ. תָּנָא, מְתַּתְקָּן דִּיקְנָא עִלָּאָה בְּתִשְׁעָה תִּקּוּנִין, וְהוּא דִּיקְנָא דִּזְעֵיר אַפִּין, בְּט' תִּקּוּנִין מְתַּתְקָּן.

139b.12 תִּקּוּנָא קַדְמָאָה. מְתַּתְקָּן שַׂעֲרָא מֵעֵילָּא, וְנָפִיק מִקַּמֵּי פִּתְחָא דְּאוּדְנִין, מִתְּחוֹת קוֹצֵי דְּתַּלְיָין עַל אוּדְנִין, וְנַחְתִּין שַׂעְרֵי, נִימִין עַל נִימִין, עַד רֵישָׁא דְּפוּמָא. תָּאנָא, כָּל אִלֵּין נִימִין דִּבְדִיקְנָא, תַּקִּיפִין יַתִּיר מִכָּל נִימִין דְּקוֹצִין דְּשַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא, וְשַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא אֲרִיכִין (וכפיין), וְהָנֵי לָאו אֲרִיכִין, וְשַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא, מִנְּהוֹן שְׁעִיעֵי, וּמִנְהוֹן קְשִׁישִׁין.