Idra Rabba

Unpointed Text

145b.1 תאנא: כל אדם שיש בו חסידות נקרא "מלאך יהוה צבאות". הדא הוא דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא" (מלאכי ב, ז).

145b.2 מפני מה זכה כהן להקרא "מלאך יהוה צבאות"?

145b.3 אמר ר' יהודה: מה מלאך יהוה צבאות כהן למעלה - אף כהן מלאך יהוה צבאות למטה. ומאן הוא מלאך יהוה צבאות למעלה? זה מיכאל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי "מלאך יהוה צבאות" משום דאתי מסטרא דחסד. מהו חסד? רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מאי טעמא זכה כהן לחסד? בגין היראה! הדא הוא דכתיב "וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו".

145b.4 "עולם ועולם" מהו?

145b.5 אמר רבי יצחק: כמה דאתתקן באדרא קדישא! "עולם" חד, "ועולם" תרי.

145b.6 אמר רבי חייא: אי הכי "מן העולם ועד העולם" מבעי ליה!?

145b.7 אמר ליה: תרי עלמי נינהו ואתהדרו לחד!

145b.8 אמר רבי אלעזר לר' יצחק: עד מתי תסתום דבריך! "מן העולם ועד העולם" - כללא דרזא עלאה - אדם דלעילא ואדם דלתתא. והיינו 'עולם ועולם'. וכתיב "ימי עולם" (ישעיהו סג, יא) וכתיב "שנות עולם" (תהלים עז, ו). והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה.

145b.9 "על יראיו" - דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי "אדם".

145b.10 אימתי? אמר רבי אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות - כללא דכלא.

145b.11 אמר רבי יהודה: והא תנינן "אדם כללא דדכר ונוקבא"!?

145b.12 אמר ליה: ודאי הכי הוא בכללא ד"אדם"! דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי 'אדם' וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד.

145b.13 ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא - לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי "אדם" כללא דכלא. וכיון דאקרי אדם - שרייא ביה חסד דכתיב "אמרתי עולם חסד יבנה וגו'". ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא. וכתיב "וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו" - "יראיו" כללא דאדם.

145b.14 דבר אחר: "וחסד יהוה מעולם ועד עולם" (תהלים קג, יז) - אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא.

145b.15 "על יראיו" - כהני דלתתא דכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז, יא) לאתכללא בכללא ד"אדם".

145b.16 "וצדקתו לבני בנים" משום דזכה לבני בנים.

145b.17 אמר רבי יהודה: אי הכי מהו "וצדקתו"? "וחסדו" מבעי ליה!?

145b.18 אמר רבי אלעזר: היינו רזא דתנינן "בזאת"! "כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב, כג), וכתיב "לזאת יקרא אשה" - ו"זאת" אתכלילת ב"איש" דהיינו חסד.

145b.19 "וזאת" - נוקבא. "חסד" - דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי "חסד". "וזאת" אתקרי "צדק" דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה. והיינו דכתיב "וצדקתו". מאי "וצדקתו"? "צדקתו" דחסד בת זוגו - דאתבסמא דא בדא.

145b.20 ובגין כך תנינן "כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו".

145b.21 אמר ר' יצחק: משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב. וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא - שריא בהו חסד ואקרון 'חסידים', ובעיין לברכא עמא. הדא הוא דכתיב "וחסידיך יברכוכה" (תהלים קמה, י), וכתיב "תמיך ואוריך לאיש חסידיך" (דברים לג, ח). ומשום דכהנא אקרי חסיד - בעי לברכא.

145b.22 ובגין כך כתיב "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו". מאי טעמא? משום דאקרון חסידים וכתיב "וחסידיך יברכוכה".

145b.23 "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (ויקרא ו, כג).

145b.24 "כה תברכו" בלשון הקדש. "כה תברכו" ביראה. "כה תברכו" בענוה.

145b.25 אמר ר' אבא "כה תברכו" - תאנא האי "צדק" אתקרי "כה" דכל דינין מתערין מינה. והיינו דאמר ר' אלעזר מהו "מכה רבה" (במדבר יא, לג)? כלומר מִכה - מן כה. וכתיב "והנה לא שמעת עד כה" (שמות ז, טז) כמה דאגזים משה. וכתיב "בזאת תדע כי אני יהוה". וכלא חד!

145b.26 (הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא)