Volume III
Idra Rabba
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 142a, reference page 30 of 42.
- Current daf
- 142a
- Reference units
- 42
Daf 142a
Unpointed Text
142a.1 כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי - דנוקבא אתפשטת תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא.
142a.2 ותאנא: חמשה ערייתא אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין חמשה אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין.
142a.3 והכי תאנא:
142a.4 קול באשה ערוה.
142a.5 שער באשה ערוה.
142a.6 שוק באשה ערוה.
142a.7 יד באשה ערוה.
142a.8 רגל באשה ערוה.
142a.9 דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר מערוה אינון!
142a.10 ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד בפומיה דאמה - אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה.
142a.11 ותא חזי דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי 'שלים'. הדא הוא דכתיב "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז, א) - "תמים" ממש.
142a.12 וכתיב "ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני" (ש"ב כב, כד). מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא - ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי! מאי ברשותא אחרא? דכתיב "ובעל בת אל נכר" (מלאכי ב, יא). ובגין כך כתיב "ואהיה תמים לו" - דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד - "ואשתמרה מעוני".
142a.13 וכיון דאתפשט אמה דא - אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותא דכל גופא דנוקבא, ובההוא אתר אקרי "ערוה דכלה" - אתר לאצנעא לההוא אמה דאקרי "חסד", בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין.
142a.14 חסד - ימינא, גבורה - שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי.
142a.15 תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא - עתיקא דעתיקין בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא ולא אתקיימו. עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו, ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הדא הוא דכתיב "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" (בראשית לו, לא) - אתר דכל דינין משתכחין תמן. ולא אתבסמו עד דאתתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הדא הוא דכתיב "וימת...וימת" - דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא.
142a.16 ואי תימא - אי הכי דדינא כלהו - והא כתיב "וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר" (בראשית לו, לז)! והא לא אתחזי דינא - דתנינן "רחובות הנהר" - איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא!
142a.17 תאנא כלהו דינא - בר מחד דאתקיים בתראה! והאי "שאול מרחובות הנהר" - דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר.
142a.18 וכלהו לא אתקיימו. לא תימא ד'אתבטלו' - אלא דלא 'אתקיימו' בההוא מלכו.
142a.19 עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב "וימלוך תחתיו הדר" (בראשית לו, לט).
142a.20 מאי "הדר"? חסד עלאה.
142a.21 "ושם עירו פעו" - מאי "פעו"? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא.
142a.22 "ושם אשתו מהיטבאל" - בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי "אשתו". מה דלא כתיב בכולהו. "מהיטבאל" - אתבסמותא דדא בדא.
142a.23 "בת מטרד" - תקונין דמסטר גבורה.
142a.24 "בת מי זהב" - אתבסמו ואתכלילו דא בדא. "מי זהב" - רחמי ודינא.
142a.25 כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין.
142a.26 דרועין דדכורא - חד ימינא וחד שמאלא.
142a.27 (הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
142a.1 תָּאנָא, אִתְתָּקַן דְּכוּרָא בְּסִטְרֵיה, בְּמָאתָן וּתְמַנְיָא וְאַרְבְּעִין תִּקּוּנִין דִּכְלִילָן בֵּיהּ, וּמִנְהוֹן לְגוֹ, וּמִנְּהוֹן לְבַר. מִנְּהוֹן רַחֲמֵי. וּמִנְּהוֹן דִּינָא. כֻּלְּהוּ דְּדִינָא, אִתְאֲחָדוּ בְּדִינָא דַּאֲחוֹרוֹי, דְּנוּקְבָּא אִתְפַּשָּׁטַת תַּמָּן. וְאִתְאַחֲדוּ וְאִתְפָּשָׁטוּ בְּסִטְרָהָא.
142a.2 וְתָאנָא, חֲמִשָׁה עֶרְיָיתָא (נ"א תקונין) אִתְגַּלְּיָין בָּה, בְּסִטְרָא דְּדִינִין חֲמִשָּׁה. וְדִינִין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אִתְפַּשְּׁטָן, בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא אָרְחִין. וְהָכִי תָּאנָא, קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. שׁוֹק בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. יַד בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. רֶגֶל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה. דְּאַף עַל גַּב דִּתְרֵין אִלֵּין לָא שַׁנְיוּהָ חַבְרָנָא, וּתְרֵין אִלֵּין יַתִּיר מֵעֶרְוָה אִינּוּן.
142a.3 וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, אִתְפָּשַׁט דְּכוּרָא וְאִתְתָּקַּן בְּתִקּוּנוֹי. אִתְתָּקַּן תִּקּוּנָא דִּכְסוּתָא דַּכְיָא. וְהָאַי הַוְיָא אַמָּה דַּכְיָא. אָרְכֵיהּ דְּהַהוּא אַמָּה, מָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא עָלְמִין. וְכֻלְּהוּ תַּלְיָין בְּפוּמָא דְּאַמָּה, דְּאִתְקְרֵי יוֹ"ד. וְכֵיוָן דְּאִתְגַּלְיָיא יוֹ"ד פּוּמֵיהּ דְּאַמָּה, אִתְגְּלֵי חֶסֶד עִלָּאָה. וְהַאי אַמָּה חֶסֶד הוּא דְּאִתְקְרֵי, וְתָלֵי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בְּהַאי פּוּם אַמָּה. וְלָא אִקְרֵי חֶסֶד, עַד דְּאִתְגַּלְיָיא יוֹ"ד דְּפוּם אַמָּה.
142a.4 וְתָּא חֲזֵי, דְּלָא אִתְקְרֵי אַבְרָהָם שְׁלִים בְּהַאי חֶסֶד, עַד דְּאִתְגַּלְיָיא יוֹ"ד דְּאַמָּה. וְכֵיוָן דְּאִתְגְּלֵי אִקְרֵי שְׁלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית י״ז:א׳) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהְיֵה תָמִים, תָמִים מַמָּשׁ. וּכְתִיב (שמואל ב כ״ב:כ״ד) וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי. מַאי קָא מַיְירֵי, רֵישָׁא וְסֵיפָא. אֶלָּא כָּל דְּגַלֵּי הַאי יוֹ"ד, וְאִסְתְּמַר דְּלָא עַיְילֵיהּ לְיוֹ"ד בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. לִיהֱוִי שְׁלִים לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֶהֱוִי צָרִיר בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי. מַאי בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. דִּכְתִּיב, (מלאכי ב׳:י״א) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ, דְּכֵיוָן דְּהוּא תָּמִים בְּגִלּוּיָיא דְּיוֹ"ד, וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי.
142a.5 וְכֵיוָן דְּאִתְפְּשַׁט אַמָּה דָּא, אִתְפְּשָׁט סְטָר גְּבוּרָה מֵאִינּוּן גְּבוּרָאן (בשמאלא) דְּנוּקְבָּא, וְאִשְׁתְּקַע בְּנוּקְבָּא בַּאֲתָר חַד, וְאַרְשִׁם בְּעֶרְיָיתָא, כְּסוּתָהּ דְּכָל גּוּפָא דְּנוּקְבָּא. וּבְהַהוּא אֲתָר אִקְרֵי עֶרְוָה דְּכֹלָא. אֲתָר לְאַצְנְעָא לְהַהוּא אַמָּה, דְּאִקְרֵי חֶסֶד. בְּגִין לְאִתְבַּסְּמָא גְּבוּרָה דָּא דְּכָלִיל חָמֵשׁ גְּבוּרָאן, בְּהַאי חֶסֶד דְּכָלִיל בְּחָמֵשׁ חֲסָדִין. חֶסֶד יְמִינָא, גְּבוּרָא שְׂמָאלָא. אִתְבְּסָם דָּא בְּדָא, וְאִקְרֵי אָדָם, כָּלִיל מִתְּרֵין סִטְרִין. וּבְגִין כַּךְ, בְּכֻלְּהוּ כִּתְרִין אִית יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, דִּינָא וְרַחֲמֵי.
142a.6 תָּאנָא, עַד לָא זַמִּין תִּקּוּנוֹי דְּמַלְכָּא, עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, בָּנָה עָלְמִין, וְאַתְקִין תִּקּוּנִין לְאִתְקַיְּימָא. הַהוּא נוּקְבָּא לָא אִתְבַּסְמָא, וְלָא אִתְקְיָימוּ, עַד דְּנָחִית (רפ"ט ע"ב) חֶסֶד עִלָּאָה וְאִתְקְיָימוּ, וְאִתְבְּסָמוּ תִּקּוּנֵי נוּקְבָּא, בְּהַאי אַמָּה דְּאִקְרֵי חֶסֶד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ל״ו:ל״א) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, אֲתָר דְּכָל דִּינִין מִשְׁתַּכְּחִין תַּמָּן (ואינון תקוני אתתא, אשר היו לא כתיב אלא אשר מלכו) וְלָא אִתְבְּסָמוּ, עַד דְּאַתְקָן כֹּלָּא, וְנָפִיק הַאי חֶסֶד, וְאִתְיְשָׁב בְּפוּמָא דְּאַמָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיָּמָת וַיָּמָת, דְּלָא אִתְקְיָימוּ, וְלָא אִתְבְּסָמוּ, דִּינָא בְּדִינָא.
142a.7 וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי דְּדִינָא כֻּלְּהוּ, וְהָא כְּתִיב וַיִּמְלוֹך תַחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחוֹבוֹת הַנָּהָר, וְהָא לָא אִתְחֲזֵי דִּינָא. דְּתָנֵינָן, רְחוֹבוֹת הַנָּהָר אִיהוּ בִּינָה, דְּמִינָהּ מִתְפַּתְּחִין חַמְשִׁין תַּרְעִין דִּנְהוֹרִין וּבוּצִינִין, לְשִׁית סִטְרֵי עָלְמָא. תָּאנָא, כֻּלְּהוּ דִּינָא, בַּר מֵחָד דְּאִתְקַיָּים בַּתְרָאָה, וְהַאי שָׁאוּל מֵרְחוֹבוֹת הַנָּהָר, דָּא הוּא חַד סִטְרָא, דְּאִתְפָּשָׁט וְנָפִיק מֵרְחוֹבוֹת הַנָּהָר.
142a.8 וְכֻלְּהוּ לָא אִתְקָיָימוּ, לָא תֵּימָא דְּאִתְבָּטָלוּ, אֶלָּא דְּלָא אִתְקָיָימוּ בְּהַהוּא מַלְכוּ, (ובסטר נוקבא) עַד דְּאִתְּעַר וְאִתְפָּשַּׁט הַאי בַּתְרָאָה מְכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב וַיִּמְלוֹךְ תַחְתָּיו הֲדַר. מַאי הֲדַר. חֶסֶד עִלָּאָה. וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ, מַאי פָּעוּ. בְּהַאי פָּעִי בַּר נָשׁ דְּזָכֵי לְרוּחָא דְּקוּדְשָׁא וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל, בְּכָאן אִתְבְּסָמוּ דָּא בְּדָא, וְאִתְקְרֵי אִשְׁתּוֹ, מַה דְּלָא כְּתִיב בְּכֻלְּהוּ.
142a.9 מְהֵיטַבְאֵל, אִתְבַּסְמוּתָא דְּדָא בְּדָא. בַּת מַטְרֵד, תִּקּוּנִין דְּמִסְּטַר גְּבוּרָה. בַּת מֵי זָהָב, אִתְבְּסָמוּ וְאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, מֵי זָהָב: רַחֲמֵי וְדִינָא. כָּאן אִתְדַּבְּקוּ אִתְּתָא בִּדְכוּרָא.
142a.10 בְּסִטְרוֹי, אִתְפָּרְשָׁן בִּדְרוֹעִין, בַּשׁוֹקִין. דְּרוֹעִין דִּדְכוּרָא, חַד יְמִינָא, חַד שְׂמָאלָא דְּרוֹעָא קַדְמָאָה (ס"א קדישא) תְּלַת קִשְׁרִין אִתְקָשָּׁרוּ בֵּיהּ, וְאִתְכְּלִילוּ ב' דְּרוֹעִין. וְאִתְכְּלִילוּ סַלְּקָא דַּעְתָּךְ. אֶלָּא ג' קִשְׁרִין בִּימִינָא, וְג' קִשְׁרִין בִּשְׂמָאלָא. ג' קִשְׁרִין דִּימִינָא, אִתְכְּלִילָן בְּג' קִשְׁרִין דִּשְׂמָאלָא. וּבְגִין כָּךְ, דְּרוֹעָא לָא כְּתִיב אֶלָּא חַד. אֲבָל יְמִינָא, לָא כְּתִיב בֵּיהּ זְרוֹעַ, אֶלָּא (שמות ט״ו:ו׳) יְמִינְךָ יְיָ. (תהילים קי״ח:ט״ו) יְמִין יְיָ אִתְקְרֵי, בְּג' קִשְׁרִין דַּאֲבָהָתָא דְּאַחֲסִינוּ לְחוּלָקֵיהוֹן.