Volume III
Idra Rabba
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 144a, reference page 34 of 42.
- Current daf
- 144a
- Reference units
- 42
Daf 144a
Unpointed Text
144a.1 דהא בגין דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד"צדק ילין בה". משום דהאי גופא יקרא אתקרי "דיוקנא דמלכא", ואי עביד ביה לינה - הוי כחד מן בעירא.
144a.2 תאנא: "ויראו בני האלהים את בנות האדם" (בראשית ו, ב) - אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. "את בנות האדם" - "האדם" הידוע. וכתיב "וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'" - מההוא דאקרי "עולם", כדתנינן "ימי עולם". "אנשי השם" - מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא.
144a.3 "הנפילים היו בארץ" (בראשית ו, ד) - לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. "הנפילים" - עז"א ועזא"ל הוו בארץ. "בני האלהים" לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר.
144a.4 כתיב "וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו, ו) - לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. "וינחם יהוה" - האי בזעיר אנפין אתמר.
144a.5 "ויתעצב אל לבו" - "ויעצב" לא נאמר, אלא "ויתעצב" - איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב.
144a.6 "אל לבו" - "בלבו" לא כתיב אלא "אל לבו", כמאן דאתעצב למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין.
144a.7 "ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'" (בראשית ו, ז) - לאפקא אדם דלעילא.
144a.8 ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי! לאו לאפקא כלל! -- משום דלא קאים דא בלא דא.
144a.9 ואלמלא חכמה סתימאה דכלא - כלא אתתקן כמרישא! הדא הוא דכתיב "אני חכמה שכנתי ערמה" (משלי ח, יב) - אל תקרי "שכנתי" אלא "שיכנתי".
144a.10 ואלמלא האי תקונא דאדם - לא קאים עלמא! הדא הוא דכתיב "יהוה בחכמה יסד ארץ" (משלי ג, יט), וכתיב "ונח מצא חן בעיני יהוה" (בראשית ו, ח).
144a.11 ותאנא: כלהו מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא. ודא חכמה סתימאה דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הדא הוא דכתיב "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים" (קהלת ז, יט) - דאינון תקונא שלימא דאדם.
144a.12 ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא. הדא הוא דכתיב "כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב" (ש"א טז, ז) - דאיהו בלגו לגו.
144a.13 ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב "ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א, כו), וכתיב "וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי" (דניאל ז, יג).
144a.14 עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון!
144a.15 דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב "כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד, י).
144a.16 תאנא: בכה ר' שמעון וארים קליה ואמר: "אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא - יאות ושפיר הוה! בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא."
144a.17 הדר ואמר: "הדרי בי! דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא, ולא ליקרא דבית אבא, ולא ליקרא דחברייא אלין. אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי!"
144a.18 תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא - מיתו ר' יוסי ברבי יעקב, ורבי חזקיה ורבי ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא. ואמר ר' שמעון מלה ואשתככו.
144a.19 צווח ואמר: "שמא חס ושלום גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב "ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה וגו'" (שמות לד, כח). מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו!"
144a.20 שמע קלא: "זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך! דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא!"
144a.21 (הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
144a.1 וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, כָּל מַאן דְּעָבִיד לִינָה לְהַאי גּוּפָא קַדִּישָׁא, בְּלָא רוּחָא, עָבִיד פְּגִימוּתָא בְּגוּפָא דְּעָלְמִין. דְּהָא בְּגִין דָּא, לָא עָבִיד לִינָה בְּאַתְרָא קַדִּישָׁא, בְּאַרְעָא דְּצֶדֶק יָלִין בָּהּ, (ס"א דכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב (ישעיהו א׳:כ״א) צדק ילין בה) מִשּׁוּם דְּהַאי גּוּפָא יְקָרָא, אִתְקְרֵי דִּיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא. וְאִי עָבִיד בֵּיהּ לִינָה, הֲוִי כְּחַד מִן בְּעִירֵא. (הדא הוא דכתיב, (תהילים מ״ט:י״ג) נמשל כבהמות (ע"כ) נדמו)
144a.2 תָּאנָא, (בראשית ו׳:ב׳) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם. (ס"א בני האלהים) אִינּוּן (ס' ע"ב) דְּאִטְמַרוּ, וְנָפְלוּ בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, (האדם הידוע). וּכְתִיב וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם וְגוֹ'. מֵהַהוּא דְּאִקְרֵי עוֹלָם. כִּדְתָּנֵינָן יְמֵי עוֹלָם. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, מִנְּהוֹן נַפְקוּ רוּחִין וְשֵׁדִין לְעָלְמָא, לְאִתְדַּבְּקָא בְּרַשִׁיעַיָיא.
144a.3 הַנְּפִילִים הָיוּ בָאָרֶץ, לְאַפָּקָא אִלֵּין אַחֲרָנִין. דְּלָא הֲווֹ בָּאָרֶץ. הַנְּפִילִים: עַזָּ"א וְעַזָּאֵ"ל הֲווֹ בָּאָרֶץ. בְּנֵי הָאֱלֹהִים לָא הֲווֹ בָּאָרֶץ. וְרָזָא הוּא וְכֹלָּא אִתְּמַר.
144a.4 כְּתִיב (בראשית ו׳:ו׳) וַיִּנָּחֵם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, לְאַפָּקָא אָדָם דִּלְעֵילָּא, דְּלָא הֲוִי בָּאָרֶץ. וַיִּנָחֶם יְיָ הַאי בִּזְעֵיר אַפִּין אִתְּמַר. וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וַיֶּעְצַב לֹא נֶאֱמַר. אֶלָּא וַיִּתְעַצֵּב, אִיהוּ אִתְעֲצָּב, דְּבֵיהּ תַּלְיָיא מִלְּתָא. לַאֲפּוּקֵי מִמַּאן דְּלָא אִתְעֲצָּב. אֶל לִבּוֹ, בְּלִבּוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶל לִבּוֹ. כְּמַאן דְּאִתְעֲצָּב (ומקבל) לְמָארֵיהּ, דְּאַחְזֵי הַאי לְלִבָּא דְּכָל לִבִּין.
144a.5 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְגוֹ'. לְאַפָּקָא אָדָם דִּלְעֵילָּא. וְאִי תֵּימָא אָדָם דִּלְתַּתָּא בִּלְחוֹדוֹי. לָאו לְאַפָּקָא כְּלָל. מִשּׁוּם דְּלָא קָאִים דָּא בְּלָא דָּא.
144a.6 וְאִלְמָלֵא חָכְמָה סְתִימָא דְּכֹלָּא, כֹּלָּא אִתְתָּקַּן כְּמֵרֵישָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ח׳:י״ב) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה. אַל תִּקְרֵי שָׁכַנְתִּי, אֶלָּא שְׁכִינָתִּי (ס"א שיכנתי).
144a.7 וְאִלְמָלֵא הַאי תִּקּוּנָא דְּאָדָם, לָא קָאִים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי ג׳:י״ט) יְיָ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. וּכְתִיב (בראשית ו׳:ח׳) וְנָח מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ.
144a.8 וְתָאנָא, כֻּלְּהוּ מוֹחִין תַּלְיָין בְּהַאי מוֹחָא. וְהַחָכְמָה הוּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא הוּא. וְדָא חָכְמָה סְתִימָא, דְּבָהּ אִתְתָּקִיף וְאִתְתָּקַּן תִּקּוּנָא דְּאָדָם, לְאִתְיַישְּׁבָא כֹּלָּא עַל תִּקּוּנֵיהּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת ז׳:י״ט) הַחָכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים, דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא שְׁלֵימָא דְּאָדָם. וְאָדָם הוּא תִּקּוּנָא דִּלְגוֹ, מִנֵּיהּ קָאִים רוּחָא. (הדא הוא דכתיב, (שמואל א ט״ז:ז׳) כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב, דאיהו בלגו לגו)
144a.9 וּבְהַאי תִּקּוּנָא דְּאָדָם, אִתְחֲזֵי שְׁלֵימוּתָא מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, דְּקָאִים עַל כּוּרְסְיָּיא. דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:כ״ו-כ״ז) וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וּכְתִיב (דניאל ז׳:י״ג) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. עַד כָּאן סְתִימָאן מִלִּין. וּבְרִירָן טַעֲמִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּיָדַע וְיַשְׁגַח בְּהוֹן. וְלָא יִטְעֵי בְּהוֹן. דְּמִלִּין אִלֵּין לָא אִתְיְהִיבוּ, אֶלָּא לְמָארֵי מְדִין וּמְחַצְדֵּי חַקְלָא, דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ. דִּכְתִּיב, (הושע י״ד:י׳) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.
144a.10 תָּאנָא, בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָרִים קַלֵיהּ וְאָמַר, אִי בְּמִלִּין דִּילָן, דְּאִתְגַּלְּיָין הָכָא, אִתְגְּנִיזוּ חַבְרַיָּיא בְּאִדָּרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִסְתְּלָּקוּ מֵהַאי עָלְמָא, יָאוּת וְשַׁפִּיר הֲוָה, בְּגִין דְּלָא אִתְגַּלְּיָין לְחַד מִבְּנֵי עָלְמָא. הָדָר וְאָמַר, הַדְרִי בִּי, דְּהָא גַּלֵּי קָמֵּיהּ דְּעַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, דְּהָא לָא לִיקָרָא דִּילִי עֲבִידְנָא, וְלָא לִיקָרָא דְּבֵית אַבָּא, וְלָא לִיקָרָא דְּחַבְרַיָּיא אִלֵּין, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִטְעוּן בְּאוֹרְחוֹי, וְלָא יַעֲלוּן בְּכִסּוּפָא לְתַרְעֵי פַּלְטְרוֹי, וְלָא יִמְּחוּן בִּידֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקִי עִמְּהוֹן, לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
144a.11 תָּנָא, עַד לָא נַפְקוּ חַבְרַיָיא מֵהַהוּא אִדָּרָא, מִיתוּ (צ"ע ע"א ע"א) רִבִּי יוֹסֵי בַּרִבִּי יַעֲקֹב, וְרִבִּי חִזְקִיָּה, וְרִבִּי יֵיסָא. וְחָמוּ חַבְרַיָּיא, דַּהֲווֹ נַטְלִין לוֹן מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין בְּהַהוּא פַּרְסָא. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה, וְאִשְׁתְּכָכוּ. צָוַוח וְאָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם גְּזֵרָה אִתְגְּזַר עֲלָנָא לְאִתְעַנְּשָׁא, דְּאִתְגְלֵי עַל יְדָנָא מַה דְּלָא אִתְגְּלֵי מִיּוֹמָא דְּקָאִים מֹשֶׁה עַל טוּרָא דְּסִינַי, דִּכְתִּיב, (שמות ל״ד:כ״ח) וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה וְגוֹ'. מַה אֲנָא הָכָא. אִי בְּגִין דָּא אִתְעֲנָשׁוּ.
144a.12 שָׁמַע קָלָא, זַכָּאָה אַנְתְּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, זַכָּאָה חוּלָקָךְ וְחַבְרַיָּיא, אִלֵּין דְּקַיְימִין בַּהֲדָךְ, דְּהָא אִתְגְּלֵי לְכוֹן מַה דְּלָא אִתְגְּלֵי לְכָל חֵילָא דִּלְעֵילָּא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא כְּתִיב, (יהושע ו׳:כ״ו) בִּבְכוֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. וְכָּל שֶׁכֵּן דְּבִרְעוּ סַגִּי וְתַקִּיף, אִתְדָּבָקוּ נַפְשַׁתְהוֹן בְּשַׁעֲתָא דָּא דְּאִתְנְסִיבוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן, דְּהָא בִּשְׁלֵימוּתָא אִסְתָּלָקוּ. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו, אמאי מיתו)