Volume III
Idra Rabba
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 145a, reference page 36 of 42.
- Current daf
- 145a
- Reference units
- 42
Daf 145a
Unpointed Text
145a.1 אמר ליה: "קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין?"
145a.2 אמר ליה: ואף כל אינון דלבר! דכתיב "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'" (ישעיהו סו, כג). אי אלין אתיין - כל שכן צדיקייא!
145a.3 "מדי חדש בחדשו" למה? משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא.
145a.4 "ומדי שבת בשבתו" - דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין, דכתיב "ויברך אלהים את יום השביעי וגו'".
145a.5 ואנת הוא ר' שמעון שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא!
145a.6 ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה - זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי! וכתיב "וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכובד" (ישעיה נח, יג) - מאן הוא "קדוש יהוה"? דא רבי שמעון בן יוחאי דאקרי "מכובד" בעלמא דין ובעלמא דאתי!
145a.7 עד כאן האדרא קדישא רבא
145a.8 "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'" (במדבר ו, כג)
145a.9 רבי יצחק פתח ואמר: "וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים" (תהלים קג, יז).
145a.10 כמה גדולה היראה לפני הקב"ה! שבכלל היראה ענוה, ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא - ישנו בכלן. ומי שאינו ירא שמים - אין בו לא ענוה ולא חסידות.
145a.11 תאנא: מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה - ענוה עדיף, ונכלל בכלהו. הדא הוא דכתיב "עקב ענוה יראת יהוה" (משלי כב, ד). כל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לענוה. כל מי שיש בו ענוה - זוכה לחסידות. וכל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לכלם. לענוה דכתיב "עקב ענוה יראת יהוה", לחסידות דכתיב "וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו" (תהלים קג, יז).
145a.12 פקודא דא [כב] לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען, ולברכא ברכתא בכל יומא לאשתכחא ברכאן עילא ותתא. דהא אצבעאן קיימן ברזא עלאה - חמש גו חמש. חמש דימינא וחמש דשמאלא. חמש דימינא אינון שבחא יתירא על אינון דשמאלא בגין דהא ימינא אית ליה שבחא יתירא על שמאלא. ועל דא בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטריך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא.
145a.13 וכד פריש ידוי כהנא - שכינתא שריא על אינון אצבען, דהא קב"ה אסתכם עמיה דכהנא באינון ברכאן. וישראל מתברכין מתרין סטרין - מעילא ותתא. מעילא - שכינתא דשריא על אינון אצבען, וכהנא - דקא מברך.
145a.14 תא חזי מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא! כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא - אתערת שכינתא למיתי ולשריא עלן. וכן כמה מלין אינון בעלמא דמתערין מלין לעילא - דהא באתערותא דלתתא אתער חילא אחרא לעילא. והא אוקימנא בכמה דוכתי. והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דשופר. וכמה אינון בהאי גוונא.
145a.15 עשר אצבען מתערי שכינתא לשריא עלייהו, מתערי עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא. וכלא בשעתא חדא. ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען בזקיפו למגנא, אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב"ה. והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא.
145a.16 זקיפו דאצבעאן - ממנן בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין כמה דאוקמוה, וכהנא בעי לברכא בעינא טבא, באסתכמותא דשכינתא כמה דאתמר.
145a.17 בההיא שעתא דברכתא דא נפקא מפומיה דכהנא - אינון שתין אתוון נפקין וטסין ברקיעא וממנן שתין רברבין על כל את ואת. וכלהו אודן על כל אלין ברכאן. מאי טעמא שתין אתוון בברכאן אלין? בגין דישראל שתין רבוא אינון, ורזא דשתין רבוא קיימין תדיר בעלמא. וכל חד וחד איהו חד רבוא.
145a.18 שמא קדישא דנפקא מהאי - סלקא לעילא עד ההוא כרסייא דלעילא. וכלא שכינתא עלאה ושכינתא דלתתא אודן בכהנא באינון ברכאן, וכל אינון שתין ממנן.
145a.19 ועל דא כתיב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". וכדין קב"ה מברך לון לישראל.
145a.20 עד כאן רעיא מהימנא
145a.21 ("פקודא [כג] לכבד אב וכו'" - בחלק ג דף פ"ג ע"א)
Pointed Text
145a.1 וְתָּא חֲזֵי, יוֹמָא דֵּין בְּגִינָךְ אִתְעַטָּרוּ חַמְשִׁין כִּתְרִין לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חָמוּךְ. וַאֲנָא אֲזִילְנָא עִמֵּיהּ בְּכָל אִינּוּן נַהֲרֵי דְּטוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, וְהוּא בָּרִיר דּוּכְתֵּיהּ, וְאִתְתָּקַּן. (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') אָמַר לֵיהּ, קְטוּרִין צַדִּיקַיָּיא בְּקַרְטוּפָא דְּעִטְרִין, בְּרֵישׁ יַרְחֵי וּבִזְמַנֵּי וְשַׁבָּתֵי, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין.
145a.2 אָמַר לֵיהּ, וְאַף כָּל אִינּוּן דִּלְבַר, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ וְגוֹ'. אִי אִלֵּין אַתְיָין, כָּל שֶׁכֵּן צַדִּיקַיָּיא. מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לָמָּה. מִשּׁוּם דְּמִתְעַטְּרֵי אֲבָהָתָא רְתִיכָא קַדִּישָׁא. וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ, דְּמִתְעַטָּר שְׁבִיעָאָה דְּכָל אִינּוּן שִׁיתָא יוֹמִין, דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ג׳) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ'.
145a.3 וְאַנְתְּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן, שְׁבִיעָאָה דְּשִׁיתָא, תְּהֵא מִתְעַטָּר וּמִתְקַּדָּשׁ יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּתְלַת עִדּוּנִין דְּמִשְׁתַּכְחִין בִּשְׁבִיעָאָה, זְמִינִין חַבְרַיָיא אִלֵּין צַדִּיקַיָּיא לְאִתְעַדְּנָא בְּגִינָךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וּכְתִיב (ישעיהו נ״ח:י״ג) וְקָרָאתָ לְשַׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכוּבָּד. מַאן הוּא קְדוֹשׁ יְיָ. דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּאִקְרֵי מְכוּבָּד בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. (עד כאן האדרא קדישא רבא)