Idra Rabba

Unpointed Text

146b.1 תאנא: כהן דבעי לפרסא ידוי - בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה; דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא? דא ליואה! דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב 'וקדשת את הלוים'{{הערה|הנה בתנ"ך שלנו אין פסוק כזה אמנם יש רמז לקדושת הלוים מפסוק (במדבר ח, יז) "כי לי כל בכור...הקדשתי אותם לי ואקח את הלוים תחת כל בכור - (המתוק מדבש)" - הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים (במדבר יח, ב) "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך" - "שבט אביך" - כלל! מכאן דכל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא על ידא דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה. ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא.

146b.2 ובצניעותא דספרא תאנא: לוי דאתקדש כהנא על ידוי - בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא.

146b.3 ואמאי לוי? ויתקדש על ידא דכהנא אחרא!?

146b.4 תאנא: כהנא אחרא לא בעי! דהא כהן דלא שלים - לא בעי האי כהנא שלים לאתפגם על ידא דפגימא דלא שלים! אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח במשכן זמנא - הא שלים הוא והא אקרי "קדוש"! דכתיב 'וקדשת את הלוים'.

146b.5 א"ר תנחום: אף אקרי "טהור" דכתיב "וטהרת אותם". ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה.

146b.6 תאנא: כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין, כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה. ובגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא. ולאתכוונא באינון מלין.

146b.7 א"ר יצחק: בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי. ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה - על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה, דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב "וחסידיך יברכוכה".

146b.8 א"ר יהודה: כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך - לאו ברכתא דיליה ברכתא!

146b.9 והיינו דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". מאי "דעת"? דעת סתם. "ותורה יבקשו מפיהו" - עלאין יבקשו מפיהו. ומאי "יבקשו מפיהו"? "תורה" - תורה סתם. היך אחידא תורה דלעילא דאקרי 'תורה' סתם. דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מאי טעמא? "כי מלאך יהוה צבאות הוא".

146b.10 ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך.

146b.11 אמר ר' שמעון, תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא! דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומה הוא דאתכסייא? ההוא טמירא דכלא!

146b.12 אמר רבי יהודה: ואפילו ההוא דאתגלייא - אתכסיא באתוון אחרן, בגין ההוא טמירא דטמירין בגו. דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיחת רחמי כלהו. דכלהו כלילן בכ"ב אתוון בתרין כתרין דרחמי.

146b.13 ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי! י"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא, וט' דאתגליין מזעיר אנפין. ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן.

146b.14 ותאנא: כד הוה צניעותא בעלמא - הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא - סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא - כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין? מכוין בסתימא דטמיר וגניז, ומתגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בעלמא - סתים כלא באתוון רשימין.

146b.15 "יברכך יהוה יאר יהוה ישא יהוה" - מקורא דתלת שמהן אלין יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

146b.16 קדושה - אהי"ה אהי"ה אהי"ה - דמקורא דיליה יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

146b.17 קשורא דתרוייהו יחוד דתרוייהו - אדני - דביה א"י דרמיזין יאהדונהי, ודא עמודא דאמצעיתא. שכינתא איההדונהי ורמיזין א"י רביעאה מתרין שמהן מפרשן דרשימין בהון.

146b.18 עד כאן רעיא מהימנא

146b.19 (ראו פרשת כי תצא לקמן דף רע"ז ע"א - "כי ימצא איש נערה"