Idra Rabba

Unpointed Text

147a.1 ותא חזי דכל הני כ"ב מכילן דרחמי משה אמרן בתרי זמני.

147a.2 זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא - לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו.

147a.3 זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין, ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא.

147a.4 וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא. ומשתכחן דמתברכין כלהו עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא.

147a.5 וכל הני כ"ב אתוון - מכילן סתימאן. "יברכך יהוה וישמרך" - אלין תלת קראי ותלת שמהן דתריסר אתוון כלילן לקבליהון.

147a.6 ובכלא אתכוון כהנא! וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני תלת קראי, לקביל כ"ב מכילן דרחמי דכליל כלא.

147a.7 ובגין כך כתיב "אמור" ולא "אמרו" כמה דאוקימנא.

147a.8 "אמור" - דבעי לכוונא בכל הני סתימין, בכל הני דרגין. "אמור" - במלין סתימין דלעילא. "אמור" - חושבן רמ"ח אברין דבאדם חסר חד. מאי טעמא? דבחד תליין כלהו.

147a.9 וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן.

147a.10 "להם" - לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין.

147a.11 תאנא א"ר יוסי, יומא חד יתיבנא קמיה דר' אלעזר ב"ר שמעון.

147a.12 שאילנא ליה אמינא: "רבי מאי קא חמא דוד דקאמר (תהלים לו, ז) "אדם ובהמה תושיע יהוה"? "אדם" - תינח. "בהמה" למה?"

147a.13 אמר ליה: "יאות שאלת! כלא במניינא הוא! זכו - "אדם", לא זכו - "בהמה"."

147a.14 אמינא: "רבי! רזא דמלה קא בעינא!"

147a.15 אמר ליה: כלא אתמר! ותא חזי קרא קב"ה לישראל "אדם" כגוונא דלעילא, וקרא להו "בהמה". וכלא בחד קרא! דכתיב "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא). "ואתן צאני צאן מרעיתי" - הא בהמה. "אדם אתם" - הא אדם. וישראל אקרו "אדם ובהמה". ובגין כך "אדם ובהמה תושיע יהוה".

147a.16 ועוד רזא דמלה! זכו - "אדם" כגוונא דלעילא. לא זכו - "בהמה" אקרון.

147a.17 וכלהו מתברכאן בשעתא חדא - אדם דלעילא ובהמה דלתתא. וכל שכן דכלא אית בהו בישראל! הדא הוא דכתיב "אדם ובהמה תושיע יהוה".

147a.18 ותא חזי לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא - אוף לתתא אשתכח!

147a.19 וכלא הכי תליא לטב ולביש. לטב דכתיב "אענה את השמים והם יענו את הארץ" (הושע ב, כג). לביש דכתיב "יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" (ישעיהו כד, כא).

147a.20 אמר רבי יהודה: בגין כך כתיב "אמור להם" סתם - לאתברכא עלאין ותתאין כלהו כחדא. דכתיב "כה תברכו" בתחלה, ואחר כך "את בני ישראל". "אמור להם" - סתם, לאתברכא כלהו כחדא.

147a.21 "יברכך יהוה" - לעילא, "וישמרך" - לתתא.

147a.22 "יאר יהוה פניו" - לעילא, "ויחנך" - לתתא.

147a.23 "ישא יהוה פניו" - לעילא, "וישם לך שלום" - לתתא.

147a.24 ר' אבא אמר: כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא. בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו, ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא.

147a.25 ולא? והכתיב "ישא יהוה פניו אליך"!?

147a.26 אמר רבי אבא - "ישא" - יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל.

147a.27 תאנא אמר רבי יוסי: בשעתא דכהנא פריס ידוי - אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי.

147a.28 א"ר יצחק: אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו - דהא כתיב "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ) - בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן.

147a.29 אמר ליה: משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי, ובעי בר נש לדחלא. אע"ג דלא חמאן שכינתא - לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא.

147a.30 תאנא: בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי - צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולינדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין, ומתברכן עילאין ותתאין, ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא.

147a.31 (הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא)