Volume III

Pinchas

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 247b, reference page 70 of 94.

Current daf
247b
Reference units
94

Daf 247b

Unpointed Text

247b.1 כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין, משח רבו, בתיאובתא שלים לגבי נוקביה. ואי לא כתיש - לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין, וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא, ולא הוי כדקא יאות, עד דתהא "בלולה" מניה מכל שייפין. ועל דא "בלולה בשמן כתית" - לאתהנאה ולאתזנא מניה.

247b.2 "רביעית ההין" (במדבר כח, ז) - רגלא רביעאה לכרסייא עילאה, ואיהו "עולה תמיד" לגביה בכל יומא ויומא, עד מחשבתא עלאה דלית לה סוף. ובגין דא עולה קא אתיא על הרהור הלב.

247b.3 "עולת תמיד" - איהי רגל רביעאה לכרסייא עלאה, דא עולה תמיד בכל יום מאינון יומין שית דבראשית. בשבת על חד תרין בגין דאתוסף בה נהירו ושלימא כדקא יאות והא אתמר.

247b.4 דא הוא דמקיים "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה".

247b.5 ועוד "בלולה בשמן כתית" - הדא הוא דכתיב "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו".

247b.6 ועוד "בלולה בשמן כתית" - דא צדיק חי עלמין דנגיד טפין קדישין דאינון פירורין כזיתים ממוחא עלאה, דאינון חד עשרון לקבל י', ושני עשרונים - י' י', ושלשה עשרונים לפר - י' י' י'. ואינון עשרון לכבש, ושני עשרונים לאיל, ושלשה עשרונים לפר.

247b.7 ורזא דמלה אמרו בתעניות אין טפה יורדת מלמעלה שאין עולין כנגדה טפיים. ואינון ברזא דא [ציור]. ורמיזו דלהון לקבל תלת מוחין.

247b.8 חד - מוח הזכרון.

247b.9 תניינא - מוח המחשבה.

247b.10 תליתאה - מוח הדמיון.

247b.11 הדמיון והזכרון סלקין מן לבא המחשבות נחתא (ס"א על לבא) עלייהו ללבא ומקבלין לה עלייהו כמלכא בגין דהאי אדם דאיהו מחשבה דרכיב ושליט על חיוא תליתאה ונחית עלה לגבי תרין חיון, ופתחין גדפייהו לקבלא לה כגון חולם על צרי - אתעביד סגולתא. ודא כתר עליון על חכמה ובינה. עשרון ושני עשרונים רמיזין לתלת חיון דמרכבתא עלאה דאינון גדולה גבורה תפארת. שלשה עשרונין - רמיזין לנצח הוד יסוד. מרכבת המשנה רביעית ההין - דא מלכות קדישא, ה' רביעאה מן שם יהו"ה דאיהו ארבע אנפי אדם.

247b.12 ובחבורא קדמאה(?)

247b.13 אמר רעיא מהימנא ההיא תגא דזרקא איהי יוד רביעית. אוף הכי בחיה דשמה אדם דארבע אנפין דיליה דאינון יהו"ה - מקף שופר הולך סגולתא תלת חיון דאינון תריסר שבטין.

247b.14 ובחבורא קדמאה(?)

247b.15 אמר רעיא מהימנא מלכו בשית ספירן איהי עולה תמיד לגבי ו' דאחיד בהון בן י"ה גניז בבינה. ובאן ספירה מאינון שית סליקת לגביה? ביומא תליתאה דאקרי תפארת, דביום השבת אתוסף עמיה נפש יתירה דאיהי בינה. ה' עלאה, י' אות בשבת חכמה עלאה. מלך מעוטר בכתר. ובגין דא בתפלת מוסף "כתר יתנו לך".

247b.16 "ובראשי חדשיכם" - וכי כמה רישין אית לה לסיהרא? אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא נקודה תתאה סיהרא תרין רישין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול בקדמיתא הוה כתר עלי תרי מלכין כגוונא דא, והות סגולתא. ולבתר דאמרת "אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד" - אמר לה הקב"ה "לכי ומעטי את עצמך", ונחיתת לרגלוי דתרין מלכים כגוונא דא. והיינו סגול. מה דהות סגולתא אתהדרת סגול.

247b.17 ורזא דמלה לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכים קא רמיז "פרים בני בקר שנים". ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר "ואיל אחד" כמו "כתר אחד". בתר דאמרת אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אזעירת גרמה - אוף הכי "ושעיר עזים אחד לחטאת". איל דיצחק אתהדר שעיר. אתהפך מרחמי לדינא ואתזעיר . ובגין דא "שעיר עזים אחד לחטאת" ולא אמר "לעולה" למהוי כתר.

247b.18 ומנלן דאית ירידה בחטאת? שנאמר "וירד מעשות החטאת". ואמאי שתף עולה עם חטאת בירידה? אלא לאולפא דעולה הות בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת 'חטאת'. וכלא חד. ובגין דא - "הביאו עלי כפרה"

Pointed Text

247b.1 מַצָּה דִּלְגוֹ שְׁמוּרָה. וְאִינּוּן, (אסתר ב׳:ט׳) שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. וְאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, (שמות י״ב:י״ז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת. מַצָּה אִיהִי שְׁמוּרָה לְבַעְלָהּ, דְּאִיהוּ ו'. וּבֵיהּ אִתְעָבִיד מִצְּוָה.

247b.2 וּמַאן דְּנָטִיר לָהּ לְגַבֵּי יָהּ, דִּגְנִיזִין בְּמ"ץ מִן מַצָּה, וְאִינּוּן. י"ם ה"ץ. וּמָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבָרֵךְ לָהּ שֶׁבַע בְּרָכוֹת לֵיל פֶּסַח, דְּאִינּוּן שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת דִּילָהּ, שצּ"ם חנכ"ל. וּמָנֵי לְאַעְבְרָא מִנְּהוֹן חָמֵץ וּמַחְמֶצֶּת, דְּאִינּוּן עֲנָנִים חֲשׁוּכִין דִּמְכַסְּיָין עַל נְהוֹרִין, דְּשִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (בראשית מ״א:כ״א) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָּה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה וּמַרְאֵיהֶן רַע, חָשׁוּךְ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. דְּכָל כַּךְ חֲשׁוֹכָא דַּעֲנָנִין דִּלְהוֹן, דְּלָא יַכְלִין נְהוֹרִין לְאַנְהָרָא לְהוֹן, וּבְגִין דָּא וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה. (ע"כ רעיא מהימנא).

247b.3 רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ס״ח:ל״א) גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים. גְּעַר חַיַּת, דָּא חַיָּה דְּאִתְאֲחָד בָּהּ עֵשָׂו. קָנֶה: תָּנֵינָן, דִּבְיוֹמָא דְּנָסַב שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל, נָעַץ קָנֶה בְּיַמָּא רַבָּא, וְעָלֵיהּ אִתְבְּנֵי קַרְתָּא דְּרוֹמִי. מַאי קָנֶה. דָּא דְּכוּרָא דְּהַאי חַיָּה בִּישָׁא, דְּאִית לֵיהּ סִטְרָא זְעֵירָא בְּאַחֲדוּתָא דִּקְדוּשָּׁה. וְדָא אִיהוּ קָנֶה, דְּנָעִיץ בְּיַמָּא רַבָּא. וּבְגִין כָּךְ אִיהִי שַׁלְטָא עַל עָלְמָא, וְעַל שׁוּלְטָנוּ דָּא כְּתִיב, (ישעיהו י״ט:ו׳) קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ. קָנֶה, שׁוּלְטָנוּתָא וְרֹאשׁ לְכָל מַלְכְּוָון. תּוּ קָנֶה, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַּבְרָא לֵיהּ כְּקָנֶה דָּא.

247b.4 תָּא חֲזֵי, בְּמִצְרַיִם אִיהִי שַׁלְטָא, וּמִנָהּ נַפְקוּ כַּמָה שֻׁלְטָנִין לְזִנַּיְיהוּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּחָמֵץ, כֵּיוָן דְּתָבַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַפִּיק חָמֵץ וְאָעִיל מַצָּה. בְּמָה. בְּחוּטָא זְעֵירָא מִכֹּלָּא, תָּבַר ח' חָמֵץ, וְאִתְעָבִיד מַצָּה. אִינּוּן אַתְוָון. אֶלָּא דְּתָבַר ח' דְּהַאי חַיָּה, דְּאִקְרֵי חָמֵץ. וְעַל דָּא אִקְרֵי חַיַּת קָנֶה, דְּנוֹחַ לְאַתְבְּרָא כְּקָנֶה דָּא. בְּמָה אִתְּבַּר. בְּחוּטָא זְעֵירָא כְּנִימָא, תָּבַר ח' וְאִתְעֲבָר מֵאֵיתָנָהּ, וַהֲוָה מַצָּה. וְעַל דָּא כְּתִיב, גְּעַר חַיַּת קָנֶה, גָּעַר בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַתְּבַּר ח' חָמֵץ, וְאִתְעָבִיד ה'. (ס"א ואתעבר ח' חמץ ואתאביד)

247b.5 וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְתַּבְרָא לֵיהּ לְהַהוּא קָנֶה, כְּגַוְונָא דָּא, יַתְבָּר רַגְלֵיהּ דְּק' מִקָנֶה, וְיִשְׁתְּאַר הִנֵּה. (ישעיהו מ׳:י׳) הִנֵּה יְיָ אֱלֹהִים בְּחָזָק יָבֹא וּזְרוֹעוֹ מוֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעוּלָּתוֹ לְפָנָיו. מַאי וּפְעוּלָּתוֹ. דָּא פֹּעַל דְּהַהִיא ק' (ס"א פעולה דההוא חמץ) דְּיַתְבַּר לָהּ, וְאִיהִי פְּעוּלָה לְפָנָיו, אִיהוּ יַעְבַּר רַגְלֵיהּ, וִיהֵא הִנֵּה (ישעיהו מ״א:כ״ז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְגוֹ'.

247b.6 רעיא מהימנא רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים. גְּעַר חַיַּת קָנֶה, דָּא קָנֶה דְּאִתְאֲחָד בֵּיהּ עֵשָׂו, דְּאִיהִי קַרְתָּא דְּרוֹמִי רַבְּתָא, דְּנָעַץ גַּבְרִיאֵל קָנֶה בְּיַמָּא רַבָּא, וּבָנוּ עָלֶיהָ כְּרָךְ גָּדוֹל דְּרוֹמִי. קָנֶה דְּחָמֵץ. וְכַד יִיתֵי פּוּרְקָנָא לְיִשְׂרָאֵל, יִתְבַּר לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת. וּמִתְעַבָּר מִיַּד חָמֵץ מֵעָלְמָא. מַחְמֶצֶּת דִּילֵיהּ רוֹמִי. וְיִתְגַּלְיָּא מַצָּה בְּעָלְמָא, דְּאִיהִי בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּבַיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי.