Pinchas

Unpointed Text

246b.1 זמניה. חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא - כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה - חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר "האי דוכתא דפלניא". וכל חייבין דגיהנם מסייעי לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר "הִנֵּה יהו"ה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה" (ישעיהו כב, יז). חייבין דגיהנם אמרי (שם) "כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'" (שם כב, יח). בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו.

246b.2 הא לן תלתא דגרמי ביש לגרמייהו כמה דאתמר.

246b.3 (כאן שייך ר"מ שבסוף הספר סימן י"ב):

246b.4 "אמר רעיא מהימנא דוכתין אית בגיהנם וכו'" עד "על אתוון" - נדפס בספר ויקרא דף ט"ז ע"ב.

246b.5 (כאן מובא קטע של תוספת שמודפס בסוף דפוס ווילנא - סימן י"ג)

246b.6 "ויחלום והנה סולם" - דא צלותא, "מוצב ארצה" - דמצלין בני נשא ליה לה בארעא דאיהי שכינתא ומטת לשמיא דאיהו קב"ה דאתמר "ואתה תשמע השמים" (מלכים א, ח), רזא דמלה "יהוה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (תהלים, ח). ובזמנא דמודע לון קב"ה שכינתא דסלקא בההיא צלותא - מיד "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" - בההוא בר נש כולהו פתחין גדפייהו לקבל שכינתא בההוא צלותא. הדא הוא דכתיב "ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה" (יחזקאל, א). והאי איהו "עולים" שכינתא על גדפייהו, "ויורדים בו". מאי "בו"? בקודשא בריך הוא. וקב"ה נחית עלייהו לקבלא שכינתא ומתייחד קב"ה בו בההוא צלותא. דשכינתא איהי 'מצוה' כלילא משם הוי"ה יהו"ה איהי חיה דיליה ומצוה בלא מחשבה לית לה סליקו. ומחשבה איהו אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, תפארת .

246b.7 מצוה מלכות כלילא מארבע חיון דמרכבתא, כלילא מארבע אתוון איהי נוקבא דיליה אנפין דיליה. אנפוי רוחמי בגינה אמינא "אם אין פניך הולכם אל תעלנו מזה". (שמות, לג). ומסטרא דצדיק אתקרי אחורוי חיה כלילא ח"י חוליין דאינון מאחור דבר נש לקבל ח"י נענועין דלולב דדומה לשדרה דביה ח"י חוליין. איהו אחור לעובדא דבראשית וקדם למחשבה דאתמר בה "ישראל עלו במחשבה". מה דלאו הכי באדם דעץ הדעת טוב ורע דאיהו 'אחור למעשה וקדם לפורענות'.

246b.8 קמו תנאים ואמוראים ואמרו: רעיא מהימנא! יתקיים בך האי קרא "אל תתנו דמי לו" (ישעיהו, סב), דהא עלאין ותתאין מקננין בצולמא דידך. משריין דקב"ה דאינון ממתיבתא עלאה, ומשריין דמטרוניתא דאינון ממתיבתא תתאה. עלך אתמר "והנה מלאכי אלהים וגו'". בך סלקין משריין דשכינתא בצלותא דילך ונחתין משריין דקב"ה לקב"ה לגבי שכינתא בכמה שירין וניגונין בצלותא. ואנת הוא קריבו דקב"ה בצלותא דילך דאיהו קרבנא דקב"ה ושכינתא ב"צו את בני ישראל את קרבני לחמי" (במדבר, כח). דתקינו מארי מתניתין קרבנין בצלותא מסטרא דימינא דתמן איש חסד כהן, ותקינו זמירות דאינון שיר דלוים אבתרייהו מסטרא דגבורה. והוד דרגא דדוד אתקשר בשמאלא. ואהרן דדרגא דיליה נצח אתקשר בחסד. הדא הוא דכתיב "נעימות בימינך נצח" (תהלים, טז). לבתר "שמע ישראל" דיחודא כליל ברכו וקדושה. איהו "קדוש קדוש קדוש", וברכה מסטרא דימינא הדא הוא דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל". וקדושה מסטרא דלוים. עמודא דאמצעיתא קשור ימינא ושמאלא ואיהו קשורא דתפלין דרישא דאיהי אימא עלאה, תפלין על רישיה, כמה דאוקמוה מארי מתניתין בתפלין דמארי עלמא מה כתיב בהו. ואיהו קשורא דתפלין דיד דאיהי שכינתא תתאה. והאי איהו דאוקמוה מארי מתניתין "הראהו למשה קשר של תפלין" - ש של תפילין - משה כליל תלת ענפין דאבהן לעילא דתקינו תלת צלותין דאינון סימן שמע דאיהי ש'חרית מ'נחה ע'רבית.

246b.9 מ"ה דילך צלותא דשבת דאתמר ביה "ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'" (בראשית, א), ואנת כליל במרכבה תתאה דאהרן דוד ושלמה ואדם קדמאה לעילא ובת זוגיה לתתא, אם כל ח"י, דאיהו צדיק חי עלמין. ובגין דא אהרן אף על גב דאיהו ימינא - אוקמוה רבנן ביה "אהרן שושבינא דמטרוניתא". יעקב איהו כליל תלת אבהן דביה רכיב אדם קדמאה דלא למגנא אוקמוה מארי מתניתין "שופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה".

246b.10 אמר בוצינא קדישא: רעיא מהימנא! חזינן דכפל קב"ה שמך ואמר "משה משה" לאכללא לך במרכבתא עלאה ובמרכבתא תתאה לאכללא בך אדם קדמאה מסטרא דאבהן ואכללא בך חוה מסטרא דאהרן דוד ושלמה. למה לא כפל שם יעקב הכי?

246b.11 אמר ליה: בוצינא קדישא! בגין דקרא ליה "יעקב וישראל". 'יעקב' - לישנא דעקב' דהיינו נוקבא דאתמר "עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה". ואתקרי 'ישראל' דתמן ראש דכורא, רישא לנוקבא דהיינו עקב. והאי איהו דאמר קוב"ה לחויא "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (בראשית, ג). ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה "עקב ענוה יראת יהו"ה".

246b.12 חדי ר' שמעון וחדו מ"מ מארי מתיבתאן? ואמרו: פומא דשכינתא! סיני! מאן יכיל למיקם (קמי) פומך?! דקב"ה ושכינתיה ממללין ביה ושתין ריבוא דמתיבתא עילאה ושתין רבוא דמתיבתא תתאה ממללין ביה על פומך. ועלך אתמר "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו".

246b.13 דבר אחר: "והנה סולם". פתח ר' שמעון ואמר: סיני דא סלם ואיהו ק"ל. ורזא דמלה - "הנה יהו"ה רוכב על עב קל".

246b.14 ע"ב - יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ועוד ע"ב - י' י"ה יה"ו יהו"ה.

246b.15 ק"ל - יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

246b.16 אתוון קדמאין סלקין לע"ב אתוון. אינון תולדין דילהון סלקין ק"ל. עב קל סלקין מאתן ותרין 202 כחושבן בר. ואנת הוא רעיא מהימנא - עלך אתמר "נשקו בר". ואנת רב לתתא - רבן של כל ישראל, רבן דמלאכי השרת. בר לעילא - בר לקב"ה ושכינתיה.

246b.17 איתמר לגבי דוד "גם יהו"ה העביר חטאתך לא תמות" (ש"ב, יד). בהאי "גם" אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה - מ"ג ביצים. ותוספת חומש ביצה - רמיז "וחמישיתו יוסף עליו" (ויקרא, ה). זכאה צלותא דנפקא מפומך כגוונא דקב"ה נחית על טורא דסיני. ואתמר ביה "כי את אשר ישנו פה וגו'". הכי כד אנת תשתדל באורייתא ובצלותא - קב"ה כניש עלאין ותתאין וכל אינון נשמתין דהוו וכל דעתידין למהוי, וכל משריין דמלאכים ונחית בצולמא דילך לקבלא צלותא דילך, אורייתא דילך. בגין דמחשבתא דילך ליחדא לקב"ה ושכינתיה בכל משריין דיליה, עילא ותתא, באורייתך ובצלותך.

246b.18 קב"ה מחשבה ובה מצרפה למעשה. וכגוונא דאיהו אמר "אנכי" וכולהו אמרו "נעשה ונשמע" - הכי קב"ה עביד לכל משריין דיליה דכולהו שתקין ושמעין למלולך בגין דרעותך בהון לייחדא לקב"ה ושכינתיה בכל משריין דיליה. וכל מה דקב"ה אבטח למעבד לך כמה טבין דלית לון סוף - כולהו אמרו "נעשה ונשמע". ובגין דא "ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" (תהלים, קג). ואתתקף בך דהא קב"ה ושכינתיה וכל משריין דיליה אסתכמו למעבד כל רעותך, ויתיר מה דאיהו כתוב על ידך. ולא נפיל מלה זעירא מכתיבת ידך דלא אתקיים.

246b.19 זכאה בר נש דמאריה חשיב ליה כגופיה ועביד ליה יקרא כדיוקניה למהוי שקיל מלולין דפומוי באורייתא וצלותא כמלוי בטורא דסיני! ולית חד דפתח פומוי לקטרגא ליה אלא כולהו עלאין ותתאין באסכמותא חדא וברעותא חדא.

246b.20 (עד כאן התוספת של סוף דפוס ווילנא)

246b.21 דבר אחר: "ויחלום והנה סלם" - רעיא מהימנא מה ל' אסתלק על כל אתוון - הכי את עתיד לאסתלקא על כל בריין בגין דאסתלק לשמא דיו"ד ה"י וא"ו ה"י דביה יי"י דחושבניה ל'. דבקדמיתא הוית בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו יאא"א - בי"ג מכילן דרחמי דאינון אחד. כען - תסתלק באל דאיהו ייאי דתרין שמהן סהדין - "הלא אל אחד בראנו". הדא הוא דכתיב "הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו". ובג' יודין אלין יתקיים בך "ירום ונשא וגבה מאד" - במ"ה. דהכי סליק מאד לחשבן אדם. ובהפוך אתוון מאד הוא אדם.

246b.22 "ירום" בארבע אנפין דאריה דאינון "יברכך יהו"ה". "ונשא" - בארבע אנפין דשור דאינון "ישא יהו"ה" בשמאלא. "וגבה מאד" - "יאר יהו"ה" באמצעיתא. ודא יוד הי ואו הי. "ישא יהו"ה פניו אליך וישם לך שלום". רביעאה יהו"ה - "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

246b.23 מסטרא דימינא אתקריאת 'אבן'. וכמה אבנין מפולמין יקירין אשתכחו מינה דמינייהו מיא דאורייתא נפקין. ובגיניהון אתמר "אמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם". לא תימרון דאינון מים - מים ממש - משום "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". דאלין מים דא אורייתא דאתמר בה "ותורה אור". ובגין דהאי נהורא נביע במבועא דמיא אשר יכזבו מימיו אתקרי מים.

246b.24 ומסטרא דשמאלא האי אבן דאיהי י' אתקרי "גחלת", ומתמן עשר ספירן כשלהבת קשורה בגחלת. ואית לה ד' גוונין (ועשרה) - אינון יוד הא ואו הא - יהו"ה. ואיהי "יד הגדולה" בימינא, "יד החזקה" בשמאלא. עמודא דאמצעיתא - מתמן איהי "יד רמה" - כליל ממ"ב גוונין.

246b.25 ובגין דאיהי מסטרא דימינא אבן ומסטרא דשמאלא גחלת - בה נטיל קב"ה נוקמא מישמעאל ואדום דאינון אישין נוכראין במים הזדונים, וממנן דלהון סמאל ונחש. סמאל - אשא דגיהנם ממונה על אומה דעשו. נחש - ממונה על אומה דישמעאל, ואיהו רהב דממנא על מיא. בימינא דאברהם דדרגיה חסד נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה, ובשמאלא דיצחק דדרגיה 'פחד' נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה. בתרין משיחין דאינון חד מימינא - משיח בן דוד, וחד משמאלא - משיח בן יוסף.

246b.26 ובדרגא דיעקב דאיהי לקבליה ברזא ד"שכל את ידיו (כי מנשה הבכור)" - אריה לשמאלא, שור לימינא דישמעאל. בגין דיהודה גלה בעשו - אשתכח ימינא דקדושה עם שמאלא דעשו, ושמאלא דקדושה עם ימינא מסאבא דישמעאל. "עד כי יבא שילה" - רעיא מהימנא בדרגיה תפארת ישראל - נטיל נוקמא מערב רב בתלת דרגין אלין יפקוד (נ"א יפקון) כהנים לוים וישראלים מן גלותא. ובהון נטיל נוקמא מעשו וישמעאל וערב רב.

246b.27 כגוונא דערב רב מעורבין בעשו וישמעאל - הכי יעקב מעורב באברהם ויצחק - ערוב דתרווייהו. והכי מתערב שילה עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ויהא שלשלת דתרוויהו.

246b.28 כההוא זמנא דחזא בלעם בנבואה דיליה דהכי מתקשרי תרין משיחין ברעיא מהימנא בתלת אבהן בגלותא בתראה, פתח ואמר "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יהו"ה אלהיו עמו ותרועת מלך בו". וכלא לקיימא קרא "וברחמים גדולים אקבצך" - בההוא זמנא מתברין קליפות דהוו מסחרין לשכינתא. מיד אתגלייא אבנא חדא מתלת אבנין דאינון סגולתא דעלייהו אתמר "ויהי בשלשים שנה" (יחזקאל א, א). ואינון יי"י. "ברביעי" - אבנא רביעאה,