Volume III

Pinchas

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 231b, reference page 38 of 94.

Current daf
231b
Reference units
94

Daf 231b

Unpointed Text

231b.1 ויימא, ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב"ה מחיל ליה. הדא הוא דכתיב "ומודה ועוזב ירוחם".

231b.2 ביומי דר"ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא, וישראל עאלין בקדמיתא בדינא קמיה דליפוש רחמי (ס"א קמי דליפוש רוגזא). תנן "ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו". "יום ביומו" מאי הוא? אלא הני תרי יומין דר"ה. אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא; דינא עלאה דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא. ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנח רפיא. אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו. ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו. (ס"א ועל דא רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו). וכלא נפקין לארח קשוט.

231b.3 פתח ואמר "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא, ד). "תקעו בחדש שופר" - מאי "בחדש"? דא בי דינא רפיא דאקרי 'חדש'. "בכסה" (כס דעלמא עלאה, כ"ס ה', דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה. תו בכסה) - דא דינא קשיא, פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא.

231b.4 "כי חק" (תהלים פא, ה) - דא דינא רפיא. משפט דא דינא קשיא, ותרווייהו אינון כחדא. בג"כ תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא.

231b.5 "אשרי העם יודעי תרועה וגו'" (תהלים פט, טז) - לא כתיב "שמעי" או "תקעי תרועה" אלא "יודעי תרועה", בגין (ס"א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון "ידעי תרועה". רזא דתרועה - כמה דכתיב "תרועם בשבט ברזל" (תהלים ב, ט). מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה! וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב"ה, ודא אור קדמאה דגניז קב"ה לצדיקייא. ועל דא אצטריך למנדע לה.

231b.6 כתיב "היותרת מן הכבד" וכתיב "ואת היותרת על הכבד". "יותרת מן הכבד" - דא אשת זנונים דאזלא ונפקא "מן" הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו, ושבקת לדכורא למעבד זנונים. ובגין דא "היותרת מן הכבד". "יותרת על הכבד" - בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה! מצח אשה זונה אתגברת על בעלה דאיהו כבד בכעס דמרה, אשת מדנים וכעס, דשלטא איהי על דכורא דילה. מצח אשה זונה שלטא על הכבד, אשת מדנים וכעס. "יותרת מן הכבד" - מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד ניאופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין, וכדין איהי "על הכבד".

231b.7 ועוד "יותרת מן הכבד" אתקריאת מסטרא אחרא - בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה, והאי איהי "יותרת מן הכבד".

231b.8 מגו כבד ויותרת דילה נפקת מרה, ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא בני נשא. הדא הוא דכתיב "ואחריתה מרה כלענה". ואיהי תליא בכבד, כל מרעין ומותא ביה תליין. וההוא יומא דר"ה משטטא בעלמא למכנש כל חובי עלמא, וכדין כל אברין דאינון ישראל אינון בעאקו, דאינון אברי דמטרוניתא, "נר יהו"ה נשמת אדם", שכינתא קדישא. וכדין כל ישראל בעאקו. ונטלי שופר לאתערא ביה ההוא תקיעה ושברים ותרועה:

231b.9 אמר רעיא מהימנא, ודאי בתר דאברים וערקין דלבא דדמיין לישראל אינון בעאקו צריכין לאתערא בקנה דאיהו שופר. ודא קנה דריאה בתר דכנפי ריאה לא יכלין לשככא

Pointed Text

231b.1 (במדבר כ״ו:נ״ו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ג׳:י״ד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרוֹעַ וְגוֹ'. שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּחָכְמָתֵיהּ יַתִּיר עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, לָא יְדַעְנָא כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, וְאִיהוּ אָמַר יָדַעְתִּי, מַה דְּלָא יָדַע בַּר נָשׁ אַחֲרָא.

231b.2 אֶלָּא וַדַּאי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא חָכְמָתֵיהּ סַלְּקָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וּמַה דְּאִיהוּ יָדַע לָא יַדְעֵי כָּל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. תָּא חֲזֵי, שְׁאַר אוּמָנֵי דְּעָלְמָא, כַּד אִיהוּ עָבִיד עֲבִידְתָא, אַשְׁגַּח בֵּיהּ, וְאִסְתָּכַּל זִמְנָא וּתְרֵין זִמְנִין וְעָבִיד לֵיהּ, וּלְבָתַר אוֹסִיף עָלֵיהּ, אוֹ גָּרַע מִנֵּיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאו הָכִי, אַפִּיק עֲבִידְתָּא לַאֲמִּתוֹ מִתֹּהוּ, דְּלֵית בָּהּ מַמָּשׁוּת כְּלָל, וְאִיהוּ מַמָּשׁ אִתְתְּקַּן כַּדְּקָא יָאוּת, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאוֹסָפָא וּלְאַגְרְעָא מִנֵּיהּ. בְּגִין כַּךְ כְּתִיב, (בראשית א׳:ל״א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

231b.3 תּוּ כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים, לְתִקּוּנָא דְּעָלְמָא, וַדַּאי הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אִי הָכִי מַהוּ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. אֶלָּא הַאי קְרָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, וְהוּא רָזָא עִלָּאָה בֵּין חַבְרָנָא, הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, כִּי כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, מַהוּ כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, וְהָא כְּתִיב מַה שֶׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, וְאַתְ אַמְרַת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה.

231b.4 אֶלָּא מִקְרָא אַחֲרָא אִשְׁתְּמַע, כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. יַעֲשֶׂה, עָשִׂיתָ מִבָּעֵי לֵיהּ. לִמְחַכֵּה לוֹ, לָךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲתָר עִלָּאָה הוּא, דְּנָגִיד וְנָפִיק וְאַדְלִיק בּוֹצִינִין כֻּלְּהוּ לְכָל עִיבָר, וְאִקְרֵי עוֹלָם הַבָּא. וּמִנֵּיהּ נָפִיק חַד אִילָנָא, לְאִתְשָׁקְיָא וּלְאִתְּתַקְנָא. וְהַאי אִילָנָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא הוּא עַל כָּל שְׁאַר אִילָנִין, וְהָא אוֹקְמוּהָ. וְהַהוּא עוֹלָם הַבָּא דְּנָגִיד וְנָפִיק, אַתְקִין לֵיהּ לְהַאי אִילָנָא תָּדִיר, אַשְׁקֵי לֵיהּ, וּמְתַקֵּן לֵיהּ בַּעֲבִידְתֵיהּ, מְעַטֵּר לֵיהּ בְּעִטְרִין, לָא פָּסִיק מַבּוּעֵי מִנֵּיהּ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמִין.

231b.5 רעיא מהימנא עוֹד אָמַר בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, וְהָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן עָלֵיהּ, טְחוֹל שׂוֹחֵק. וְאִיהוּ (קהלת ז׳:ו׳) שְׂחוֹק הַכְּסִיל. וּבְגִין דָּא, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ. וְקֹהֶלֶת אָמַר (קהלת ז׳:ג׳) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק. טוֹב כַּעַס דְּכָבֵד, דְּאִיהִי מָרָה, רְצוּעָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְצוּעָה לְאַלְקָאָה בָּהּ צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין בְּמַרְעִין בִּישִׁין, בְּמַכְתְּשִׁין, מִשְּׂחוֹק דְּשָׂחִיק לוֹן בַּטְחוֹל, בְּלִכְלוּכָא דְּהַאי עָלְמָא, דְּשׂוֹחֵק לוֹן שַׁעֲתָא בְּעוּתְרָא. וְעוֹד, אֶרֶס דִּטְחוֹל אִיהוּ זְחִיל עָפָר, וְאִיהוּ תַּקִּיף יַתִּיר מֵאֶרֶס דְּמָרָה.

231b.6 וּבְגִין דְּעֵרֶב רַב אִינּוּן שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה, וְאִינּוּן אוּמִין דְּעָלְמָא דַּמְיָין לְמוֹץ, יַתִּיר מְעַכְּבִין בְּגָלוּתָא עֵרֶב רַב לְיִשְׂרָאֵל, מֵאוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ רַבָּנָן, מִי מְעַכֵּב. שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה מְעַכֵּב. דְּאִינּוּן דְּבֵקִין בְּיִשְׂרָאֵל, כַּשְּׂאוֹר בַּעִיסָּה. אֲבָל אוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לָאו אִינּוּן אֶלָּא (תהילים א׳:ד׳) כַּמּוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

231b.7 וְעוֹד (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו, כַּד רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד קוּרְצְיָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ נָשָׂא כָּל חוֹבִין דְּיָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן, עַד דְּאִתְעָבִיד כָּבֵד, (תהילים ל״ח:ה׳) כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנוּ, חוֹבִין עַל גַּדְפּוֹי. מֶה עָבִיד, סָלִיק לְטוּרָא עִלָּאָה, כַּחֲמָרָא כַּד אִיהוּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְטוּר גָּבוֹהַּ, כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבַּד עָלֵיהּ. כַּד אִיהוּ לְעֵילָּא, וּבָעֵי לְסַלְּקָא לְפִי מִעוּט דְּאִשְׁתְּאַר לֵיהּ, אִתְיְקַר עָלֵיהּ מָטוּלָא, וְנָפִיל, וְאַפִּיל גַּרְמֵיהּ לְתַתָּא, וּבְכֹבֶד מַשָּׂא דְּאִתְתְּקַּף עָלֵיהּ, אִתְעָבִידוּ כָּל אֵבָרִין דִּילֵיהּ פֵּסְקוֹת, דְּלָא אִשְׁתְּאַר אֵבֶר שְׁלִים. אוּף הָכָא אִירָע לְסָמָאֵל וְנָחָשׁ, כָּבֵד וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, יֵצֶר הָרָע וּבַת זוּגֵיהּ זוֹנָה. מִתַּמָּן כָּל בַּת אֵל נֵכָר זוֹנָה. (ע"כ רעיא מהימנא) (ובחבורא קדמאה אמר ר' פנחס רכ"ד ע"א שייך רל"א ע"ב)