Volume III
Pinchas
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 232a, reference page 39 of 94.
- Current daf
- 232a
- Reference units
- 94
Daf 232a
Unpointed Text
232a.1 נטלין שופר לאתערא ביה - תרועה ותקיעה - דינא קשיא ברחמי. ושברים - דינא קשיא בלא רחמי (ס"א ודינא רפיא ברחמי). וכדין הכי יתערו לעילא לאתערבא דא בדא.
232a.2 בתרועה ותקיעה ושברים אתבסם כלא דא בדא, וכל מה דההוא כבד נקיט אקריב לגבי לב דאיהו מלכא לזיינא (ס"א לדיינא), וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה אלא נקיט כל ברירו וכל צחותא
232a.3 רוגזא דמרה דאתגברת על ערקין דלבא ועל כל ערקין דאברים דגופא - ההוא רוחא דנשיב בהון סליק בקנה דאיהו שופר, עלמא דאתי, דהכי אוקמוה, ושט דומה לעלמא דין דביה אכילה ושתיה, קנה דומה לעלמא דאתי דלית ביה אכילה ושתיה. ולבתר דשט ו' מן ושט ברבוי אכילה דגזל - אתארך ואתעביד שטן. ומאן גרים דא? "שטו העם ולקטו" - שטותא דלהון דאתערבו בערב רב שטיין דתאוה דלהון אכילה ושתיה דגזל וחמס ד"שוד עניים ואנקת אביונים", בנו"ן כפופה שטיין דאכלין בלא טחינה. מה כתיב בהו - "הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף יהו"ה חרה בעם" - אתפשט ו' דשטו איהו דרוחיה כפוף ואיהו נ'. ודא גרם דאתפשט שטן באכילה ושתיה ואתגבר על כל אברין וערקין בשס"ה לא תעשה כחושבן השטן חסד חד - דא יום הכפורים דלית ביה אכילה ושתיה ואיהו כגוונא דקנה.
232a.4 ואיהו ו' - בן י"ה - מן בינה. ובגיניה אוקמוה מארי מתניתין "הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה". הדא הוא דכתיב "קנה חכמה קנה בינה" - דלית קנה דאיהו פחות מתרווייהו דאינון י' חכמה ה' בינה. ובגין דא צריך לאתערא בשופר דאיהו קנה, עלמא דאתי, עולם ארוך, ארך אפים, דמשתכחי מיניה י"ג מכילין דרחמי כחושבן וא"ו. א' - ארך, ו' ו' אפים. ואימא עלאה איהי תקיעה מסטרא דאברהם, שברים מסטרא דיצחק, תרועה מסטרא דיעקב. שכינתא תתאה קשר דכלהו דהיינו ק' - תקיעה, ש' שברים, ר' תרועה. וכלהו משלשין לגבי שכינתא. הדא הוא דכתיב "קדושה לך ישלשו" דלית קלא יכיל לנפקא לבר אלא מן הפה. אוף הכי לית לאפרשא שכינתא מן קב"ה דקוב"ה אתמר ביה "קול יהו"ה חוצב להבות אש", ושכינתא תפלת כל פה. ואינון סימנין קשר"ק קש"ק קר"ק.
232a.5 ובחבורא קדמאה(??)
232a.6 אמר רעיא מהימנא, בהאי אתבסם שטן וקמיט נו"ן מן ושט מה דהוה שטן לפנים תב לאחורא ואתהדר ושט כדבקדמיתא בגין דהקול קול יעקב. ישראל לית חיליהון באכילה ושתיה כשאר עמין דירתין עלמא דין דחיליהון באכילה ושתיה, אלא חיליהון בקול דא דאיהו עלמא דאתי, עולם ארוך, דאתברי באת י'. ובגין דקול שופר מניה נפיק אמרו רבנן "אין פוחתין מעשרה שופרות". ובאות י' ודאי אתעביד עולם ארוך דאיהו ו', עלמא דאתי. ובאת ה' ברא עלמא דין דאיהי ה' זעירא דבה אכילה ושתיה דאורייתא.
232a.7 ועוד רזא אחרא בתר דאתגזר גזרה בתרין אתוון דאינון ה' ה' - תרין בתי דינין - מאן יכיל לבטלא גזרה דתרווייהו? י"ו דאת ה"א אימא עלאה י אב. ומה כתיב? "כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש" דאיהי ה' - "אישה יקימנו ואישה יפרנו". ובגין דא צריך לאתערא קלא דאיהו ו' בעשרה שופרות דאינון י'. ועקרא דלהון בנשימה אחת כל סימן וסימן בפה דאיהי י מעשרה.
232a.8 מיד דשמעו מלין ר' שמעון וכל חברייא אמרו "בריך אלהא דזכינא למשמע מלין מההוא דאתקרי רבן של נביאים רבן דחכמים רבן דמלאכי השרת דקב"ה ושכינתיה מדבר על פומוי וכתב על ידוי רזין אלין דלא אשתמעו כוותייהו ממתן תורה ועד כען!".
232a.9 א"ל בוצינא קדישא אשלים מלולי דרזין דחבורא קדמאה לפרשא לון, דהא כל מארי מתיבתאן דלעילא ומארי מתיבתאן דלתתא כלהו מזומנין למשמע מלין אלין מפומך ופירושין דילה. דהא חדוה ופורקנא יתער בהון לעילא ותתא. אל תתני דמי לו אנת וכל סיעתא דילך!
232a.10 עוד אמר בחבוראה קדמאה(??)
Pointed Text
232a.1 אֶלָּא מִקְרָא אַחֲרָא אִשְׁתְּמַע, כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. יַעֲשֶׂה, עָשִׂיתָ מִבָּעֵי לֵיהּ. לִמְחַכֵּה לוֹ, לָךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲתָר עִלָּאָה הוּא, דְּנָגִיד וְנָפִיק וְאַדְלִיק בּוֹצִינִין כֻּלְּהוּ לְכָל עִיבָר, וְאִקְרֵי עוֹלָם הַבָּא. וּמִנֵּיהּ נָפִיק חַד אִילָנָא, לְאִתְשָׁקְיָא וּלְאִתְּתַקְנָא. וְהַאי אִילָנָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא הוּא עַל כָּל שְׁאַר אִילָנִין, וְהָא אוֹקְמוּהָ. וְהַהוּא עוֹלָם הַבָּא דְּנָגִיד וְנָפִיק, אַתְקִין לֵיהּ לְהַאי אִילָנָא תָּדִיר, אַשְׁקֵי לֵיהּ, וּמְתַקֵּן לֵיהּ בַּעֲבִידְתֵיהּ, מְעַטֵּר לֵיהּ בְּעִטְרִין, לָא פָּסִיק מַבּוּעֵי מִנֵּיהּ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמִין.
232a.2 בְּהַהוּא אִילָנָא תַּלְיָא מְהֵימְנוּתָא, בֵּיהּ שַׁרְיָא מִכָּל שְׁאַר אִילָנִין, קִיוּמָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם. וַדַּאי הוּא הָיָה הוּא הוְֹה וְהוּא יְהֵא. עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרוֹעַ. וְעַל דָּא בְּאוֹרַיְיתָא כְּתִיב, (דברים י״ג:א׳) לֹא תוֹסִף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. דְּאִילָנָא דָּא, דְּאוֹרַיְיתָא הוּא. וַאֲתָר דָּא אַתְקִין הָאֱלֹהִים תָּדִיר. הָאֱלֹהִים סְתָם, דָּא גְּבוּרָה מֵאֵין סוֹף וּמֵאֵין חֵקֶר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ׳:כ״ח) אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ, הָאֱלֹהִים, וְלָא אֱלֹהִים. וְעַל דָּא עָשָׂה, יַעֲשֶׂה תָּדִיר, כְּמַבּוּעַ דְּלָא פַּסְקָן מֵימוֹי לְדָרֵי דָּרִין.
232a.3 בְּגִין כַּךְ כְּתִיב, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. אַתְקִין לֵיהּ לְהַאי אִילָנָא, בְּתִקּוּנָא שְׁלִים, דְּאָחִיד לְכָל סְטָר עֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין דְּיִירְאוּ מִלְּפָנָיו. וְלָא יַחְלְפוּן לֵיהּ בְּחִלּוּפָא אַחֲרָא לְדָרֵי דָּרִין.
232a.4 אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי שַׁפִּיר קָא אַמְרַת, אֲבָל תּוּ אִית לְאִסְתַּכְּלָא, בְּקַדְמִיתָא יַעֲשֶׂה, וּלְבָתַר וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא (תדיר) וַדַּאי יַעֲשֶׂה וְאַתְקִין לְהַאי אִילָנָא, דְּלָא פַּסְקִין מֵימוֹי לְדָרֵי דָּרִין. וּלְבָתַר עָשָׂה, מַהוּ עָשָׂה. אֶלָּא עָשָׂה הָאֱלֹהִים אִילָנָא אַחֲרָא לְתַתָּא מִנֵּיהּ. וְלָא יַעֲשֶׂה כְּהַאי. דְּהַאי אִילָנָא תַּתָּאָה, עָבִיד לֵיהּ וְאַתְקִין לֵיהּ, בְּגִין דְּמַאן דְּיֵעוּל לְאִילָנָא עִלָּאָה, יֵיעוּל בִּרְשׁוּ, וְיִשְׁכָּח לְאִילָנָא תַּתָאָה, וְיַדְחִל לְמֵיעָאל, אֶלָּא כְּדְּקָא חֲזֵי.
232a.5 תָּא חֲזֵי, דְּהַאי, נָטִיר פִּתְחָא הוּא. וְעַל דָּא אִקְרֵי (תהלים קכא) שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל וְדָא אִילָנָא תַּתָּאָה עָשָׂה, אִתְשַׁקְיָא וּמִתְזָן מֵאִילָנָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב יַעֲשֶׂה, אֶלָּא עָשָׂה. מַאי טַעְמָא. שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו בְּנֵי עָלְמָא, וְלָא יִקְרְבוּן לֵיהּ, אֶלָּא אִינּוּן דְּיִתְחֲזוּן לְקָרְבָא, וְלָא אַחֲרָא, וְיִסְתַּמְרוּן בְּנֵי נָשָׁא אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יִסְטוּן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא.
232a.6 תָּא חֲזֵי, עַל הַאי אִילָנָא דְּכָל חֵילוֹי בֵּיהּ שַׁרְיָא, אָמַר דָּוִד, (תהילים ט״ז:ה׳) אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. מַהוּ גּוֹרָלִי. דָּא עַדְבָא דְּאָחִיד בֵּיהּ דָּוִד מַלְכָּא. וְעַל דָּא, עַל פִּי הַגּוֹרָל (ס"א כן ביה על פי) כְּתִיב. וְכֵן הוּא עַל פִּי יְיָ. וַיָּמָת שָׁם עַל פִּי יְיָ. הַגּוֹרָל כְּתִיב. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, וְיַדְעֵי אָרְחוֹי. וְאִינּוּן אַכְלֵי בְּכָל יוֹמָא מְזוֹנָא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת ז׳:י״ב) הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. דְּהָא אוֹרַיְיתָא דִּלְעֵילָּא מֵאֲתָר דָּא אִתְזָן, וְהָא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, (ישעיהו ס״ה:י״ג) הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ.
232a.7 רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל א׳:כ״ה) וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ. דָּא קוֹל דְּאָחִיד לְהַאי רָקִיעַ, וְאִשְׁתְּתַּף בַּהֲדֵיהּ. וְדָא הוּא (תהילים קי״א:ד׳) זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו. וְהַהוּא רְקִיעָא קָאִים עָלַיְיהוּ, עַל אִינּוּן חֵיוָון. וְדָא הוּא דְּאִבְרֵי בַּשֵּׁנִי, (בראשית א׳:ו׳) לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
232a.8 וְהָא אוֹקְמוּהָ, דְּשִׁבְעָה רְקִיעִין לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, דְּהָא לֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לֵיהּ. וּמִסְכְּנֵי בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ, דָּא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (דברי הימים ב כב) וּבְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי. וְדָא מַכְנִיס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית. דְּהָא בְּלֵילְיָא, אַפִּיק חַיָּלוֹי לְכָל סִטְרִין, וְשַׁלְטָא עַל אִינּוּן חַיָּילִין וְאֻכְלוֹסִין. וּבְשַׁחֲרִית כָּנִישׁ לְכֻלְּהוּ, וְאָעִיל לְנֻקְבַיְיהוּ, וְלָא שַׁלְטִין. דְּהָא בֹּקֶר כָּלִיל כֻּלְּהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים צ״ב:ג׳) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וְהָא אוֹקְמוּהָ.
232a.9 וְקוֹל אִית עַל הַאי רָקִיעַ, מִנֵּיהּ אִתְזָן הַאי רָקִיעַ, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי קוֹל אִתְעַר, כֻּלְּהוּ אֻכְלוּסִין לָא נַטְלִין, וְלֵית בְּהוּ רְשׁוּ, אֶלָּא לְמֵיקָם בְּדוּכְתַיְיהוּ, וְאַקְרְבֵי חֵילֵיהוֹן וּמְחַכָּאן, לְהַהוּא טִיבוּ דְּנָגִיד לְהַהוּא רָקִיעַ, וְיִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ, וְעַל דָּא אִיהוּ מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם.
232a.10 תָּא חֲזֵי וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר, דָּא אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִיב, (בראשית כ״ט:ג׳) וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וְגוֹ'. חַד אֶבֶן נַחְתָּא מִלְּעֵילָּא, כַּד בָּעוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵירַת אַרְעָא, וּכְתִיב בֵּיהּ גּוֹרָל. וְאִיהוּ אָמַר, דָּא לִפְלַנְיָא, וְדָא לִפְלַנְיָא. וְדָא אֶבֶן הוּא מִתְּחוֹת כֻּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא נַחְתָּא. וַדַּאי (בראשית מ״ט:כ״ד) מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל כְּתִיב. וּבְגִינֵי כַּךְ עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ.
232a.11 רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, כָּל מַה דְּאַמָרְת שַׁפִּיר, אֲבָל מוֹחָא אִיהוּ מַיִם, לֵב אִיהוּ אֵשׁ, וְתַרְוַויְיהוּ אִיהוּ רַחֲמֵי וְדִינָא, דָּא כִּסֵּא רַחֲמֵי, וְדָא כִּסֵּא דִּינָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶלֶךְ, עוֹמֵד מִכִּסֵא דִּין, דְּאִיהוּ לֵב. וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, דְּאִיהוּ מוֹחָא.