Volume III

Pinchas

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 230b, reference page 36 of 94.

Current daf
230b
Reference units
94

Daf 230b

Unpointed Text

230b.1 (הדף מכיל רק רעיא מהימנא)

230b.2 חתן וכלה בגין דלית יחודא וקשורא ומרכבה לשם יהו"ה באדני אלא בצדיק דאיהו קשת דאיהי (ד"א דביה) מרכבתא שלימתא דלעילא יאהדונה"י שכינתא איהי מעשה בראשית ואוקמוה "אין דורשין במעשה בראשית בשנים" בגין דענפין דאילנא אינון פרודות מלמעלה בכנפי חיון; יהו"ה לימינא, אדני לשמאלא. חתן לימינא, כלה לשמאלא.

230b.3 כד אתיין לה לחופה בכמה מיני נגונא - צריכין ישראל לאתערא לון לתתא בשירות ותושבחות בכל מיני נגונא בצלותא הא קא אתיין לחופה וצריכין ישראל למיהב קדושין לכלה. מחתנא בקשורא דתפלה דיד למהוי קשירא ליה ולעטרא לון בתפילין דרישא דאיהו פאר. הדא הוא דכתיב "פארך חבוש עליך". ותלת כריכין דרצועה לקבל ג' קדושות דאינון "קדוש קדוש קדוש" (רצועה) "קדושה לך ישלשו". וצריך לברכא לון בשבע ברכאן דאינון שבע ברכות דקריאת שמע; בשחר - שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב - שתים לפניה ושתים לאחריה. וכלה בחופה דאיהי בדיוקנא דכנפי מצוה בציציות מוזהבות ותכלת ולבן כסא דין וכסא רחמים כליל דא בדא. וכמה קשרים וחליין סחרניה בכמה מרגלאן ואבנין יקירין מליין סגולות סחרין לגביה כדיוקנא דזגין ורמונין דלבושי מלכא ומטרוניתא דאינון ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב, מסטרא דתרין שמהן יהו"ה אדני. כשמו כן כסאו, כן חופתו, כן לבושו.

230b.4 רשים שמיה בכלא כד בעי לאעל' בהיכליה למהוי תמן חתן בכלתיה בח"י ברכאן דצלותא דאיהי (נ"א בהיכלא ליחדא תמן בצלותא בח"י ברכאן דצדיק דאיהו) כמראה הקשת אין דורשין במרכבה ביחיד בגין דהדורש ליחיד עמיה הא אינון שנים בדרשא ולא צריך תמן למשמע קלא בצלותיה אלא "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".

230b.5 ובהאי רזא "והזר הקרב יומת". והכי באצילות (ד"א בצלותא) כל חד מצלי בחשאי דלא אשתמע צלותיה לגבי חבריה כגון מאן דדריש לחבריה וישתיק דבור לגביה, לא צריך למעבד אלא דבור בחשאי דלא ישמע חבריה. ובגין דא אוקמוה רבנן "כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה". ובגין כך חיוון אשא לעילא ממללן כענפין דאילנא דהוו מתקבצין תמן במזמוטי חתן וכלה. באן אתר? בקריאת שמע דתמן "ואשמע את קול כנפיהם" דאינון ס"ד לד' גדפין ד' זמנין ס"ד סלקין רנ"ו. והאי איהו "רנו ליעקב שמחה". אימתי? לבתר דנטיל נוקמא משנאוי ויוקיד טעוון דלהון. הדא הוא דכתיב "ובאבוד רשעים רנה".

230b.6 איהו הנר (ס"א מ' שנין) לאשלמא ע"ב ע"ב ע"ב, ותליין ס"ד מן תמני' א"ז. והכי ס"ד מתמניא - א"ז לד' סטרין - רנ"ו. וכד מטי לל"ב דאינון א"ז א"ז א"ז א"ז דאינון ח' ח' ח' ח' - אתחבר י' לכל סטר למהוי חי יהו"ה בח"י ברכאן דצלותא דאית בהון ח"י זמנין יהו"ה דסלקין ע"ב.

230b.7 בההוא זמנא דמתחברא יהו"ה באדני בח"י עלמין יאהדונהי - מיד דחיון דאש חשות. מה כתיב בהון? "בעמדם תרפינה כנפיהם". "בעמדם" ישראל בגלותא (נ"א בצלותא), "תרפינה כנפיהם" - דלא ישתמודעון עד ההיא שעתא, והאי איהו "רק שפתיה נעות" דאינון כנפי החיות. "וקולה לא ישמע" מה דהוי חשמל. חיון אשא ממללן אינון חשות. ובגין דא תקינו צלותא בחשאי, והכי מעשה מרכבה בחשאי למללא תמן בחשאי בינו לבין עצמו.

230b.8 ג' צלותין תקינו ובכלהו ח"י יהו"ה דאינון ע"ב אתוון בכל צלותא בתמני סרי ברכאן דאינון רי"ו. וכלילן בחסד בע"ב עם ל"ב נתיבות, והיינו ר"ן חסרין ב' דכלילן בעמודא דאמצעיתא דמקרבנא אשתמע צלותא. צלותא מקרבנא כגוונא דאתמר בהון "ואשמע את קול כנפיהם" הכי בכרובים "וישמע את הקול מדבר אליו". כגוונא דכבש סלקין ונחתין ביה קרבנין ועלוון - הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. וכגוונא דסיני דביה משה ואהרן סלקין ונחתין. סלקין תרין ונחתין תרין.

230b.9 ובפקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. והכי כד הוה פתח רבי עקיבא במעשה מרכבה פומיה הוה סיני וקליה הוה סלם דביה מלאכין סלקין ונחתין. בכל דבור ודבור דיליה הוה רכיב עליה מלאך מטטרו"ן, איהו רכב לשכינתא דכלילא ביה ספירן עמודא דאמצעיתא דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלגו דשכינתא כלילא מי' ספירן דלבר וקב"ה ושכינתיה רכב ומרכבה (לעלת העלות) עמודא דאמצעיתא רכב לעלת העלות ושכינתיה רכב לעמודא דאמצעיתא. ועלת העלות איהו דמיחד לכלא ומסדר לכלא ונהיר בכלא.

230b.10 נהוריה אעבר בנשמתא וגופא ולבושא, ולית ביה שנוי ושותפו וחושבן ותמונה ודמיון מכל מרכבתא ומראה ודמיון דאתחזייא בעין השכל. דרגין עלאין ותתאין אינון רכב ומרכבתא לגביה, ועליה לית מאן דרכיב קשת - סימן תקיעה שברים תרועה. ואינון סימן מרכבה דאבהן. תקיעה - דאברם. שברים - דיצחק. תרועה - דיעקב דאתמר ביה "ותרועת מלך בו". ושלשה גוונין אתחזיין ביה - חוור וסומק וירוק. ומסטרא דגבורה אתקרי

Pointed Text

230b.1 (שמות לה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, (שמות כה) מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. כֹּלָּא בִּכְלָל. כֵּיוָן דְּאִינּוּן עֶרֶב רַב עָבְדוּ דָּא, וּמִיתוּ מִנַּיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְפַּיְּיסָא בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹן, אִתְחַבְּרוּ כֻּלְכוּ לִסְטַר חַד, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שמות לה) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אָמַר לוֹן, בָּנַי, בְּכוֹן אֲנָא בָּעֵי לְמִשְׁרֵי, עִמְּכוֹן תְּהֵא דִּיּוּרָא דִּילִי. וְעַל דָּא, (שמות כה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, מֵאִתְּכֶם, וְלָא מֵאַחֲרָא, לָא בָּעֵינָא דִּתְּהֵא שִׁתּוּפָא לָאַחֲרָנִין בַּהֲדִי, וְלָא בַּהֲדַיְיכוּ, וּבְגִין כָּךְ כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּצִיאוּ. אוּף הָכָא הָא אִינּוּן מֵאִינּוּן גִּזְעָא בִּישָׁא הֲווֹ, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים. הַמֵּתִים, וַדַּאי מֵתִים, וְלָא מִיִשְׂרָאֵל. וּבְגִין כָּךְ מָנָה לוֹן, דִּכְתִּיב שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָרִימוּ רֵישַׁיְיהוּ.

230b.2 אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, כַּמָּה יָאוּת הוּא, אִי לָא אַשְׁכַּחְנָא פְּלוּגְתָּא עַל דָּא. אָמַר לֵיהּ בְּרִי אֵימָּא. אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב (במדבר כ״ה:ג׳) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְתָנֵינָן דְּאִתְחַבָּרוּ יִשְׂרָאֵל בַּהֲדֵּיהּ, כִּצְמִידָא דָּא דְּאִתְחַבָּר בְּבַּר נָשׁ בְּקִשׁוּטוֹי, הָכִי אִתְחַבָּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר. אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, אֶלָּא אֲנָא לָא אֲמָרִית דְּאִתְדָּכוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַהוּא חוֹבָה, אֶלָּא דְּאִתְדָּכוּ מִמּוֹתָא, דְּלָא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ מוֹתָא.

230b.3 אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב, (במדבר כ״ה:ד׳) קַח אֶת כָל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם. אָמַר לֵיהּ רָאשֵׁי הָעָם וַדַּאי, וְלָא רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִן הָעָם אִית לָן לְמֵילַף, כְּתִיב הָכָא הָעָם, וּכְתִיב הָתָם (שמות ל״ב:א׳) וַיַּרְא הָעָם. (שמות ל״ב:א׳) וַיִּקָּהֵל הָעָם. (שמות ל״ב:א׳) וַיִּפּוֹל מִן הָעָם. אֲבָל תָּא חֲזֵי, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְלָא פַּלְחוּ לֵיהּ, אֲבָל מִן סֵיפֵיהּ דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב וַיֹּאכַל הָעָם וְיִשְׁתַּחֲווּ, וְלָא כְּתִיב וַיֹּאכַל וַיִשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן דִּכְתִּיב וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, מַאי וַיֹּאכַל הָעָם. אֶלָּא הַהוּא זַרְעָא בִּישָׁא, הֲווֹ חוֹבָה דְּיִשְׂרָאֵל.

230b.4 רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, ודַּאי בָּתַר דְּאֵבָרִים וְעַרְקִין דְּלִבָּא, דְּדַמְיָין לְיִשְׂרָאֵל, אִינּוּן בְּעָאקוּ. צְרִיכִין לְאַתְּעָרָא בְּקָנֶה, דְּאִיהוּ שׁוֹפָר. וְדָא קָנֶה דְּרֵיאָה. בָּתַר דְּכַנְפֵי רֵיאָה לָא יַכְלִין לְשַׁכְּכָא רוּגְזָא דְּמָרָה דְּאִתְגַּבַּרְתּ עַל עַרְקִין דְּלִבָּא, וְעַל כָּל עַרְקִין דְּאֵבָרִים דְּגוּפָא. הַהוּא רוּחָא דְּנָשִׁיב בְּהוֹן, סָלִיק בְּקָנֶה, דְּאִיהוּ שׁוֹפָר, עָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ, וְשֶׁט, דּוֹמֶה לְעָלְמָא דֵּין, דְּבֵיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. קָנֶה, דּוֹמֶה לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.