Zohar Chadash Bereshit Paragraph 406

Pointed Text (The Mantua Edition 1818)

406.1 אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, לֹא תִּקְשֵׁי לָךְ, שְׁנַיִם אוֹצָרוֹת הֵם: אוֹצַר הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁעֲתִידִין לְהִנָּתֵן בִּבְנֵי אָדָם.

406.2 דְּהָא תָּנִינָן, בְּהַהוּא צוּרָה, וּבְהַהִיא דִּיוּקְנָא מַמָּשׁ, שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד בָּזֶה הָעוֹלָם, בְּהַהוּא דִּיוּקְנָא הוּא שָׁם.

406.3 וְנִקְרָא גּוּף הַנְּשָׁמוֹת, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה לָהֶם גּוּף, כְּמוֹ

406.4 שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת.

406.5 וְאוֹצָר אֶחָד כְּנֶגְדוֹ, לְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְקִיְּימוּ הַתּוֹרָה, וְנִקְרָא גִּנְזֵי חַיֵּי הָעוֹלָם.

406.6 וְהַיְינוּ דְּהֲוָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִנְזֵי חַיֵּי עָלְמָא תְּהֵא פְּלַנְיָא, דְּנָפֵיק מֵעָלְמָא דֵין.