Volume III
Tazria
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 47b, reference page 12 of 21.
- Current daf
- 47b
- Reference units
- 21
Daf 47b
Unpointed Text
47b.1 "ואיש כי יִמָּרֵט ראשו וגו'" (ויקרא יג, מ).
47b.2 רבי חייא פתח ואמר: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחׇכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" (קהלת ב, יג).
47b.3 בכמה אתר אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא ואשגחנא בחכמתא סגיאה דיליה! ואסתים מלוי בגו לגו היכלא קדישא!
47b.4 האי קרא אית לאסתכלא ביה! אמאי אמר "וראיתי אני"? וכי שאר בני עלמא לא ידעי ולא חמאן דא?! אפילו מאן דלא ידע חכמתא מן יומוי ולא אשגח בה - ידע הא שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך! והוא שבח גרמיה ואמר "ראיתי אני"!?
47b.5 אלא הכי תאנא: מאן חכים כשלמה דבשבעה דרגין אתקרי כגוונא דלעילא! שיתא יומין לעילא - שביעאה עלאה עלייהו. שיתא יומין לתתא - שביעאה עלייהו. שיתא דרגין לכורסייא - הוא על כורסייא, דכתיב "וישב שלמה על כסא יהו"ה למלך" (דה"א כט, כג). שבעה כתרין דיומין לעילא וכדין לקבליהון שבעא שמהן לשלמה, לאתחזאה ביה חכמתא קדישא.
47b.6 ובגין כך אתקרי שבע שמהן: שלמה, ידידיה, אגור, בן יקה, למואל, איתיאל, קהלת.
47b.7 ואמר שבעה 'הבלים'. ומה דאיהו חמא - לא חמא בר נש אחרא! וכד כנש חכמתא ואסתלק בדרגין דחכמתא - אקרי קהלת. ושבעה הבלין אמר לקביל שבעה כתרין דלעילא. וכל "הבל" - קלא אתעביד מניה ועלמא לא מתקיימא אלא בהבל.
47b.8 ותאנא משמיה דרבי שמעון: הבל אפיק קלא ברוחא ומייא דביה, ולית קלא אלא בהבל.
47b.9 ותאנא: בשבעה הבלין אתקיימין עלאין ותתאין.
47b.10 ותאני רבי יצחק: תא חזי דעל הבל מתקיים עלמא, דאלמלא לא הוה הבל דנפיק מפומא - לא אתקיים בר נש אפילו שעתא חדא.
47b.11 כגוונא דא אמר שלמה מלוי! דעלמא מתקיימי בהו כהאי "הבל" דמתקיים ביה עלמא! והאי "הבל" דמתקיים ביה עלמא - מהבלים דלעילא קאתי! הדא הוא דכתיב "הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א, ב) - 'הבל' מ'הבלים' דלעילא! וכל מלוי הכי הוו! ובהבלים דלעילא כתיב "כי על כל מוצא פי יהו"ה יחיה האדם" (דברים ח, ג). מאי "מוצא פי יהו"ה"? דא 'הבלים' דלעילא.
47b.12 ותניא "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות" (קהלת ב, יג) - "מן הסכלות" ממש אתי תועלתא לחכמתא! דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא - לא אשתמודע חכמתא ומלוי! ותאנא, חיובא הוא על בר נש דאוליף חכמתא - למילף זעיר מן שטותא ולמנדע לה! בגין דאתי תועלתא לחכמתא בגיניה כמה דאתיא תועלתא לנהורא מחשוכא! דאלמלא חשוכא - לא אשתמודע נהורא ולא אתייא תועלתא לעלמא מניה!
47b.13 תאנא: "שיש יתרון לחכמה" - "לחכמה" סתם.
47b.14 דאמר רבי שמעון לרבי אבא: תא חזי רזא דמלה! לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אחרא! ואלמלא האי - נהירו ורבו סגיא ויתיר - לא הוה! ולא אתחזיא תועלתא דחכמתא! ובגין שטותא - אתנהיר יתיר ונהירין ליה יתיר! הדא הוא דכתיב "שיש יתרון לחכמה" סתם, "מן הסכלות" סתם.
47b.15 וכך לתתא! אלמלא לא הוה שטותא שכיח בעלמא - לא הוי חכמתא שכיח בעלמא! והיינו דרב המנונא סבא כד הוה ילפין מניה חברייא רזי דחכמתא - הוה מסדר קמייהו פרקא דמלי דשטותא בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגיניה. הדא הוא דכתיב "יָקָר מֵחׇכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט" (קהלת י, א) - משום דהיא תקונא דחכמתא ויקרא דחכמתא! ועל דא כתיב "ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות" (קהלת ב, ג).
47b.16 רבי יוסי אמר: "יקר מחכמה ומכבוד" - כלומר יקרא דחכמתא ונוי דילה ויקרא דכבוד דלעילא - מאי היא? -- "סכלות מעט"! זעיר דשטותא אחזי וגלי יקרא דחכמתא וכבוד דלעילא יתיר מכל ארחין דעלמא!
47b.17 "כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב, יג) - תועלתא דנהורא לא אתייא אלא מן חשוכא! תקונא דחוורא מאי היא? אוכמא! אלמלא אוכמא - לא אשתמודע חוורא! ובגין אוכמא אסתליק חוורא ואתיקר!
47b.18 אמר רבי יצחק: משל למתוק במר - דלא ידע אינש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא. מאן עביד להאי מתיקא? הוי אומר האי מרירא! והיינו דכתיב "גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז, יד), וכתיב "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך" (קהלת ז, יח).
47b.19 (הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
47b.1 (ויקרא י״ג:מ׳) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (קהלת ב׳:י״ג) וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת וְגוֹ', בְּכַמָּה אֲתַר אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְאָשְׁגַּחְנָא בְּחָכְמְתָא סַגִּיאָה דִּילֵיהּ, וְאַסְתִּים מִלּוֹי בְּגוֹ, לְגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אֲמַאי אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי, וְכִי שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא יַדְעֵי וְלָא חָמָאן דָּא. אֲפִילּוּ מַאן דְּלָא יָדַע חָכְמְתָא מִן יוֹמוֹי, וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ, יָדַע הַאי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. וְהוּא שָׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר רָאִיתִי אָנִי.
47b.2 אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, מַאן חַכִּים כִּשְׁלֹמֹה דִּבְשִׁבְעָה דַּרְגִּין דְּחָכְמָה אִתְקְרֵי כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. שִׁיתָא יוֹמִין לְעֵילָּא, שְׁבִיעָאָה עִלָּאָה עָלַיְיהוּ. שִׁיתָא יוֹמִין לְתַתָּא, שְׁבִיעָאָה עָלַיְיהוּ. שִׁיתָא דַּרְגִּין לְכוּרְסְיָיא, הוּא עַל כּוּרְסְיָיא, דִּכְתִּיב, (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ' לְמֶלֶךְ. שִׁבְעָה כִּתְרִין דְּיוֹמִין לְעֵילָּא, וּכְדֵין לָקֳבְלֵיהוֹן שִׁבְעָה שְׁמָהָן לִשְׁלֹמֹה. לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ חָכְמְתָא קַדִּישָׁא. וּבְגִין כָּךְ אִתְקְרֵי שֶׁבַע שְׁמָהָן: שְׁלֹמֹה. יְדִידְיָה. אָגוּר. בֶּן יָקֶה. לְמוּאֵל, אִיתִיאֵל, קֹהֶלֶת.
47b.3 וְאָמַר שִׁבְעָה הֲבָלִים. וּמַה דְּאִיהוּ חָמָא לָא חָמָא בַּר נָשׁ אָחֳרָא, וְכַד כָּנַשׁ חָכְמְתָא וְאִסְתַּלָּק בְּדַרְגִּין דְּחָכְמְתָא, אִקְרֵי קֹהֶלֶת. וְשִׁבְעָה הֲבָלִין אָמַר, לָקֳבֵיל ז' כִּתְרִין דִּלְעֵילָּא, וְכָל הֶבֶל קָלָא אִתְעָבִיד מִנֵּיהּ, וְעָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא בַּהֶבֶל.
47b.4 וְתָאנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הֶבֶל אַפִּיק קָלָא בְּרוּחָא וּמַיָא דְּבֵיהּ, וְלֵית קָלָא אֶלָּא בַּהֶבֶל. וְתָאנָא בְּשִׁבְעָה הֲבָלִין אִתְקַיְּימִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְתָאנֵי רִבִּי יִצְחָק, תָּא חֲזֵי, דְּעַל הֶבֶל מִתְקַיֵּים עָלְמָא, דְּאִלְמָלֵא לָא הֲוָה הֲבָל דְּנָפִיק מִפּוּמָא, לָא אִתְקַיָּים בַּר נָשׁ אֲפִילּוּ שַׁעֲתָא חֲדָא.
47b.5 כְּגַוְונָא דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה מִלּוֹי, דְּעָלְמָא מִתְקַיְּימָא בְּהוּ, דְּהַאי הֶבֶל דְּמִתְקַיֵים בֵּיהּ עָלְמָא. וְהַאי הֶבֶל דְּמִתְקַיֵים בֵּיהּ עָלְמָא, מֵהֲבָלִים דִּלְעֵילָּא קָאֲתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הֲבֵל הֲבָלִים, הֲבֵל מֵהֲבָלִים דִּלְעֵילָּא. וְכָל מִלּוֹי הָכִי הֲווֹ. וּבַהֲבָלִים דִּלְעֵילָּא כְּתִיב, (דברים ח׳:ג׳) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְיָ' יִחְיֶה הָאָדָם. מַאי מוֹצָא פִי יְיָ'. דָּא הֲבָלִים דִּלְעֵילָּא.
47b.6 וְתַנְיָא, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ, אָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁטוּתָא בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא חָכְמְתָא וּמִלּוֹי. (תיקון קכ"ג ע"א) וְתָאנָא חִיּוּבָא הוּא עַל בַּר נָשׁ דְּאוֹלִיף חָכְמְתָא, לְמֵילַף זְעֵיר מִן שְׁטוּתָא, וּלְמִנְדַּע לָהּ. בְּגִין דְּאָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. כְּמָה דְּאַתְיָא תּוֹעַלְתָּא לִנְהוֹרָא מֵחֲשׁוֹכָא, דְּאִלְמָלֵא חֲשׁוֹכָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע נְהוֹרָא. וְלָא אַתְיָיא (נ"א אתחזיא) תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא מִנֵּיהּ.
47b.7 תָּנָא שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אַבָּא, תָּא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, לָא נָהִיר חָכְמְתָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְנְהִיר, אֶלָּא בְּגִין שְׁטוּתָא דְּאִתְּעַר מֵאֲתַר אָחֳרָא, וְאִלְמָלֵא הַאי, נְהִירוּ וּרְבוּ סַגִיא וְיַתִּיר לָא הֲוָה (להוי), וְלָא אִתְחַזְיָא תּוֹעַלְתָּא דְּחָכְמְתָא. וּבְגִין שְׁטוּתָא אִתְנְהִיר יַתִּיר, וּנְהִירִין לֵיהּ יַתִּיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם, מִן הַסִּכְלוּת סְתָם. וְכַךְ לְתַתָּא, אִלְמָלֵא לָא הֲוָה שְׁטוּתָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא, לָא הֲוִי חָכְמְתָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא.
47b.8 וְהַיְינוּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲווֹ יַלְפִין מִנֵּיהּ חַבְרַיָּיא רָזֵי דְּחָכְמְתָא, הֲוָה מְסַדֵּר קָמַיְיהוּ פִּרְקָא דְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא, בְּגִין דְּיֵיתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת י׳:א׳) יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעַט, מִשּׁוּם דְּהִיא תִּקּוּנָא דְּחָכְמְתָא, וִיקָרָא דְּחָכְמְתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, וְלִבִּי נוֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחוֹז בְּסִכְלוּת.
47b.9 רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד, כְּלוֹמַר יְקָרָא דְּחָכְמְתָא וְנוֹי דִּילָהּ, וִיקָרָא דְּכָבוֹד דִּלְעֵילָּא, מַאי הִיא. סִכְלוּת מְעַט. זְעֵיר דִּשְׁטוּתָא אַחְזֵי וְגַלֵּי יְקָרָא דְּחָכְמְתָא וְכָבוֹד דִּלְעֵילָּא, יַתִּיר מִכָּל אָרְחִין דְּעָלְמָא.
47b.10 כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, תּוֹעַלְתָּא דִּנְהוֹרָא לָא אַתְיָיא (נ"א אתחזיא) אֶלָּא מִן חֲשׁוֹכָא. (ולעולם) תִּקּוּנָא דְּחִוָּורָא מַאי הִיא. אוּכָמָא, אִלְמָלֵא אוּכָמָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע חִוָּורָא, וּבְגִין אוּכָמָא, אִסְתָּלִיק חִוָּורָא וְאִתְיָקָר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָתוֹק בְּמַר, דְּלָא יָדַע אֱינָשׁ טַעֲמָא דִּמְתִיקָא, עַד דְּטָעִים מְרִירָא, מַאן עָבִיד לְהַאי מְתִיקָא. הֶוִי אוֹמֵר הַאי מְרִירָא. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (קהלת ז׳:י״ד) גַּם אֶת זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וּכְתִיב (קהלת ז׳:י״ח) טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחוֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תָּנַּח יָדֶךָ.