Volume III

Tazria

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 44b, reference page 6 of 21.

Current daf
44b
Reference units
21

Daf 44b

Unpointed Text

44b.1 וההוא קלא אכריז ואמר: "עולו ואתכנישו לאתרייכו! השתא אסתמרותא דנוקבא פתיחא! קודשא בריך הוא עאל לטיילא בגנתא לאשתעשעא בצדיקייא די בגנתא".

44b.2 אעבר ההוא קלא ושכיך.

44b.3 אהדרו רבי אחא ורבי חייא.

44b.4 אמרו: "הא ודאי עידן רעותא! דאתערותא דכנסת ישראל הוא לאתחברא במלכא קדישא!"

44b.5 אמר רבי אחא: "ודאי לא אתחברת לה כנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא מגו שירתא - מגו שבחא דילה לגביה. עד דאתי צפרא ואושיט לה מלכא חוטא דחסד. ורזא דמלה כמה דאמרינן "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו'" (אסתר ה, ב). ולא תימא דלה בלחודהא אושיט לה מלכא דא - אלא לה ולכל אינון דמתחברן בה! תא ונתחבר כחדא!"

44b.6 יתבו.

44b.7 פתח רבי אחא ואמר: "ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו וגו'" (בראשית ב, יח).

44b.8 אמאי פתח קרא הכי? אלא הא אתמר דעל דא לא כתיב "כי טוב" בשני בגין דזמין אדם לאתפרשא. וכתיב "לא טוב היות האדם לבדו". וכי לבדו הוה? והא כתיב "זכר ונקבה בראם" (בראשית ה, ב) ותנינן "אדם דו פרצופין אתברי"! ואת אמרת "לא טוב היות האדם לבדו"!?

44b.9 אלא דלא אשתדל בנוקביה ולא הות ליה סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה האדם לבדו.

44b.10 "אעשה לו עזר כנגדו" - מהו "כנגדו"? לקבל אנפוי - לאתדבקא דא בדא אנפין באנפין.

44b.11 מה עבד קודשא בריך הוא? נסר ליה ונטיל נוקבא מניה. הדא הוא דכתיב "ויקח אחת מצלעותיו" (בראשית ב, כא). מהו "אחת"? דא נוקבא דיליה, כמה דאת אמר "אחת היא יונתי תמתי" (שיר ו, ט).

44b.12 "ויביאה אל האדם" - אתקין לה ככלה ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי, נהירין אנפין באנפין. ובעוד דהוה מתדבקא נוקבא בסטרוי - הוה האדם לבדו, לבתר - סליקו תרין וקמו שבע כחדא.

44b.13 תא חזי! בשעתא דאתתקנת לגבי אדם - קודשא בריך הוא בריך לון! הדא הוא דכתיב "ויברך אותם אלהים" (בראשית א, כח) - כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות. מכאן אוליפנא, חתן וכלה כיון דאתברכן בשבע ברכות - אתדבקן כחדא כדוגמא דלעילא. ועל דא מאן דאתי לאתחברא באנתו דאחרא - הא פגים זווגא, דהא זווגא דכנסת ישראל ביה בקודשא בריך הוא בלחודוי! בזמנא דאיהו ברחמי, ובזמנא דאיהו בדינא!

44b.14 תא חזי! מאן דמתחבר באנתו דאחרא - כאלו משקר ביה בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל! ועל דא קודשא בריך הוא לא מכפר ליה בתשובה, ותשובה תלייא עד דיסתלק מעלמא. הדא הוא דכתיב "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיה כב, י). ואימתי? בשעתא דעאל בתשובה לההוא עלמא, ואית ליה לקבלא עונשא.

44b.15 רבי אלעזר אמר: מאן דמשקר בכנסת ישראל לא יתקבל בתשובה עד דיתדן בדינא דגיהנם. כל שכן מאן דמשקר בכנסת ישראל ובקודשא בריך הוא! וכל שכן אי אטרח ליה לקודשא בריך הוא למעבד דיוקנא דממזר באנתו דאחרא ואכחיש פומבי דמלכא!

44b.16 רבי חייא פתח ואמר: "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית" (משלי כח, כד).

44b.17 "אביו" - דא קודשא בריך הוא, "אמו" - דא כנסת ישראל. מאי "גוזל"? כמה דאת אמר "גזלת העני בבתיכם" (ישעיה ג, יז) - ומאן איהו? מאן דחמיד אתתא אחרא דלאו איהו בת זוגיה.

44b.18 תמן תנינן, "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל לקודשא בריך הוא וכנסת ישראל דכתיב גוזל אביו ואמו וגו'". "כל הנהנה מן העולם הזה" - כלל - דא איהו אינתו! מאן דאתדבק באנתו למהני מִנָה - ואף על גב דאיהי פנויה ואהני מנה בלא ברכה - כאילו גוזל קודשא בריך הוא וכנסת ישראל! מאי טעמא? בגין דזווגא דלהון ב'שבע ברכות' הוא.

44b.19 ומה על פנויה כך - מאן דיתדבק באנתו אחרא דקאים כגוונא דלעילא בזווגא דשבע ברכות - על אחת כמה וכמה!

44b.20 "חבר הוא לאיש משחית" (משלי כח, כד) - דא ירבעם כמה דאוקמוה. "ואומר אין פשע" - דאמר "הא פנויה היא אמאי אסור?". בגין דא - "גוזל אביו ואמו" הוי! ולא עוד אלא ד"חבר הוא לאיש משחית". מאן הוא "איש משחית"? דפגים דיוקנא ותקונא דלעילא.

44b.21 (הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

44b.1 רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי אֲחָא הֲווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד קַמֵּיהּ דְּרִבִּי אַבָּא. קָמוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. עַד דְּנָפְקוּ לְבַר, חָמוּ חַד כֹּכָבָא דְּהֲוָה בָּטַשׁ ג' זִמְנֵי בְּכֹכָבָא אָחֳרָא וְסָתִים נְהוֹרֵיהּ. אַדְהָכִי שָׁמְעוּ תְּרֵי קָלֵי בִּתְרֵי סִטְרֵי, קָלָא חַד לִסְטַר צָפוֹן לְעֵילָּא, וְקָלָא חַד לְתַתָּא. וְהַהוּא קָלָא אַכְרִיז וְאָמַר, עוּלוּ וְאִתְכְּנִישׁוּ לְאַתְרַיְיכוּ, הַשְׁתָּא אִסְתַּמְרוּתָא דְּנוּקְבָּא פְּתִיחָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל לְטַיְילָא בְּגִנְתָא, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּצַדִיקַיָּיא דִּי בְּגִנְתָא, אַעְבָר הַהוּא קָלָא וְשָׁכִיךְ.

44b.2 אָהַדְרוּ רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי חִיָיא, אָמְרוּ, הָא וַדַאי עִדָּן רְעוּתָא, דְּאִתְעָרוּתָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (עדן) הוּא לְאִתְחַבְּרָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, אָמַר רִבִּי אֲחָא, וַדַאי, לָא (אתחברת) אֲנְגִידָת לָהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא מִגּוֹ שִׁירָתָא, מִגּוֹ שְׁבָחָא דִּילָהּ לְגַבֵּיהּ. עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, וְאוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא חוּטָא דְּחֶסֶד, וְרָזָא דְּמִלָּה כְּמָה דְּאַמְרִינָן, (אסתר ה׳:ב׳) וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְגוֹ'. וְלָא תֵּימָא דְּלָהּ בִּלְחוֹדָהָא אוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא דָּא, אֶלָּא לָהּ, וּלְכָל אִינּוּן דְּמִתְחַבְּרָן בָּה. תָּא וְנִתְחַבֵּר כַּחֲדָא. יָתְבוּ.

44b.3 פָּתַח רִבִּי אֲחָא וְאָמַר, (בראשית ב׳:י״ח) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'. אֲמַאי פָּתַח קְרָא הָכִי, אֶלָּא הָא אִתְּמַר, דְּעַל דָּא לָא כְּתִיב, כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, בְּגִין דְּזַמִּין אָדָם לְאִתְפָּרְשָׁא, וּכְתִיב, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

44b.4 וְכִי לְבַדּוֹ הֲוָה, וְהָא כְּתִיב, (בראשית ה׳:ב׳) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וְתָנֵינָן אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין אִתְבְּרֵי, וְאַתְּ אַמְרַת, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. אֶלָּא דְּלָא אִשְׁתְּדַּל בְּנוּקְבֵיהּ, וְלָא הַוַת לֵיהּ, סֶמֶךְ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דְּהֲוַת בְּסִטְרוֹי, וַהֲווּ כַּחֲדָא מֵאֲחוֹרָא, וּכְדֵין הֲוָה הָאָדָם לְבַדּוֹ.

44b.5 אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. מַהוּ כְּנֶגְדּוֹ, לָקֳבֵל אַנְפּוֹי, לְאִתְדַּבְּקָא דָּא בְּדָא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נָסַר לֵיהּ וְנָטִיל נוּקְבָּא מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:כ״א) וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. מַהוּ אַחַת. דָּא נוּקְבָּא דִּילֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי. וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, אַתְקִין לָהּ כְּכַלָּה וְאַיְיתֵי לָהּ לְמֶהֱוִי לָקֳבֵיל אַנְפּוֹי נְהִירִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וּבְעוֹד דְּהֲוָה מִתְדַּבְּקָא נוּקְבָּא בְּסִטְרוֹי, הֲוָה הָאָדָם לְבַדּוֹ. לְבָתַר, סְלִיקוּ תְּרֵין, וְקָמוּ שֶׁבַע כַּחֲדָא.

44b.6 תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנָשׁ (ס"א דאתתקנת) לְגַבֵּי אָדָם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרִיךְ לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית א׳:כ״ב) וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים. כְּחַזָּן דִּמְבָרֵךְ לְכַלָּה בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, חָתָן וְכַלָּה, כֵּיוָן דְּאִתְבָּרְכָן בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת אִתְדַּבְּקָן כַּחֲדָא, כְּדוּגְמָא דִּלְעֵילָּא.

44b.7 וְעַל דָּא מַאן דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, הָא פָּגִים זִוּוּגָא, (כביכול עביד ב' רשויות לעילא) דְּהָא זִוּוּגָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ בְּרַחֲמֵי, וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ בְּדִינָא. תָּא חֲזֵי, מַאן דְּמִתְחַבָּר בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, כְּאִילּוּ מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא מְכַפֵּר לֵיהּ בִּתְשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה תַּלְיָא עַד דְּיִסְתָּלַק מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ב:י״ד) אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן. וְאֵימָתַי, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בִּתְשׁוּבָה לְהַהוּא עָלְמָא, וְאִית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא.

44b.8 רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לָא יִתְקָבַּל בִּתְשׁוּבָה, עַד דְּיִתְדָּן בְּדִינָא דְּגֵיהִנָּם. כָּל שֶׁכֵּן, מַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּבְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכָּל שֶׁכֵּן אִי אַטְרַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד דִּיּוּקְנָא דְּמַמְזֵר בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, וְאַכְחִישׁ פּוּמְבִּי דְּמַלְכָּא.

44b.9 רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ״ח:כ״ד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. אָבִיו, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִמּוֹ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי גּוֹזֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ג׳:י״ד) גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם. וּמַאן אִיהוּ, מַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא אָחֳרָא דְּלָאו אִיהִי בַּת זוּגֵיהּ.

44b.10 תַּמָּן תָּנֵינָן, כָּל הַנֶּהנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלָל דָּא, אִיהוּ אִינְתּוּ. מַאן דְּאִתְדַּבָּק בְּאִנְתּוּ לְמֵהֱנֵי מִנָּהּ, וְאַף עַל גַּב, דְּאִיהִי פְּנוּיָה, וְאַהֲנֵי מִנָּהּ בְּלָא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת הוּא. וּמַה עַל פְּנוּיָה כַּךְ, מַאן דְּיִתְדְּבַּק בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, דְּקָאִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּזִוּוּגָא דְּז' בְּרָכוֹת, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.

44b.11 (משלי כ״ח:כ״ד) חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית, דָּא יָרָבְעָם, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע דְּאָמַר הָא פְּנוּיָה הִיא, אֲמַאי אָסוּר. בְּגִין דָּא גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ הֲוִי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּחָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. מַאן הוּא אִישׁ מַשְׁחִית. דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא וְתִקּוּנָא דִּלְעֵילָּא. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּחָמִיד לְאִנְתּוּ דְּחַבְרֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא (ס"א ואתדבק בה) בָּהּ, דְּפָגִים יַתִּיר. וְעַל דָּא אִתְפְּגִים הוּא לְעָלְמִין. אִישׁ מַשְׁחִית, דְּפָגִים לְעֵילָּא, וּפָגִים לְתַתָּא, וּפָגִים לְנַפְשֵׁיהּ, דִּכְתִּיב מַשְׁחִית, וּכְתִיב, (משלי ו׳:ל״ב) מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.