Volume III

Tazria

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 47a, reference page 11 of 21.

Current daf
47a
Reference units
21

Daf 47a

Unpointed Text

47a.1 ודא הוא דאמר דוד מלכא דאלקי בהאי ואתפני מניה, דכתיב "פנה אלי וחנני" (תהלים פו, טז). מהו "פנה אלי"? כמה דאת אמר "ויפן אהרן" (במדבר יב, י).

47a.2 נחתו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוהו.

47a.3 אזדווגו כחדא כל ההוא ארחא.

47a.4 קרא רבי חייא עלייהו "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד, יח)

47a.5 "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן" (ויקרא יג, ט)

47a.6 אמר רבי יוסי: האי נגע - כל גוונין דיליה אתערו בהו חברייא, וכהנא הוה ידע בהו לדכיא ולמסאבא. הוה ידע אינון דהוו יסורין דרחימותא, או אינון דאשתכחו במאן דמאיס ביה מאריה ורחיק ביה. דהא לפום ארחוי דבר נש גרים נגע בעלמא!

47a.7 כתיב "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע" (תהלים קמא, ד). מכאן תנינן בארחא דבר נש בעי למיהך - בה מדברין ליה!

47a.8 אמר רבי יצחק: האי קרא קשיא! וכי קודשא בריך הוא אסטי ליה לבר נש למהך בארח חטאה ולמעבד עובדין בישין!? אי הכי לית דינא בעלמא דא ולא בעלמא דאתי, ואורייתא לא אתתקנת דכתיב בה "אם תשמע..ואם לא תשמע"?!

47a.9 אלא דוד אזהר ללביה לדברא ליה בארח קשוט! כמה דאת אמר "והשבות אל לבבך" (דברים ל, א). מאי "והשבות"? אלא זמנא חד ותרין ותלת לאהדרא לקבליה, ולדברא ולאזהרא ליה. והכי קאמר ליה: "לבי! אל תט לדבר רע!", דהא דבר רע גרים נגע בעלמא, ודינא שריא בעלמא. והיינו "נגע צרעת".

47a.10 "נגע צרעת" - הא אתערו חברייא. אבל "צרעת" כתרגומו.

47a.11 אמר רבי יהודה: מאי כתרגומו? "סגירו" - דסגיר ולא פתח. וכד סגיר הוא ולא פתח - "נגע" הוא דאקרי.

47a.12 רבי יוסי אמר: דלא מסתפקין אבהן - כל שכן בנין. והיינו דכתיב "נגע צרעת כי תהיה באדם" - "באדם" ממש! ומכאן נחית למאן דנחית. אשתכח 'נגע' לכלא מההוא 'סגירו'.

47a.13 אמר רבי יצחק: ודאי דא הוא רזא דמלה - דכתיב "נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ" (איכה ב, ז). מאי טעמא? משום דבני עלמא גרמו האי דכתיב "אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא" (במדבר יט, כ) - "טִמֵּא" ממש.

47a.14 אמר רבי אלעזר: "טִמֵּא" - משום דאסתלק מאן דאסתלק, וחוייא תקיפא שרייא ואטיל זוהמא וסאיב למאן דסאיב. וכלהו בגין חובי עלמא!

47a.15 תאני, כד שארי חויא לאתגלאה - מסתלקין סמכין ובניינין, ומתעברין. ואתי חוייא תקיפא ואטיל זוהמא. וכדין אשתכח מקדשא מסאב. מאן מקדשא? כמה דאתמר "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" (ויקרא יד, לד), וכתיב "והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהו"ה אלהים ויאמר אל האשה" (בראשית ג, א) - "אל האשה" ממש! דאתר מקדשא אתאחיד בגווה! והיינו "אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא" - בגין חובוי - משום דאתגליא חוייא תקיפא.

47a.16 מאן חובוי? דא לישנא בישא! דבגין לישנא בישא חוייא אזדמן, בין לעילא בין לתתא. דכתיב "וַיְשַׁלַּח יהו"ה בעם את הנחשים השרפים" (במדבר כא, ו). "השורפים" או "השרופים" לא כתיב, אלא "השרפים". מאן "שרפים"? דכתיב "ראשי תנינים" (תהלים עד, יג) - תרי. חד אתחזרו לזמנין. וכתיב (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו" - "ממעל לו" ודאי! כמה דאת אמר "להתיצב על יהו"ה" (איוב א, ו). וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח.

47a.17 ועל דא כתיב "כן דרך אשה מְנָאָפֶת אכלה ומחתה פיה וגו'" (משלי ל, כ). מאי "מְנָאָפֶת"? "מנאפת" ממש ודאי! "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און".

47a.18 אמר רבי יצחק: "גריעותא דכלא לא אשתכח לתתא אלא בגין דאשתכח לעילא! ולעילא לא אשתכח אלא כד אשתכח לתתא בחובי עלמא! דילפינן דכלא תלייא האי בהאי והאי בהאי!"

47a.19 (הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

47a.1 כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא. כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא, דְּהִיא אִתְתְּקָנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָּא, וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא, וְכֹלָּא בִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכָחָא לְהוּ, וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל, כַּמָה דַּאֲמֵינָא דִּכְתִּיב, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. נֶעְכָּר בְּמַכְתְּשִׁין דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָא הוּא דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא אַלְקֵי בְּהַאי, וְאִתְפְּנֵי מִנֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ה:ט״ז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי. מַהוּ פְּנֵה אֵלַי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר י״ב:י׳) וַיִּפֶן אַהֲרֹן. נַחְתּוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וּנְשָּׁקוּהוּ. אִזְדָּוָּוגוּ כַּחֲדָא כָּל הַהוּא אוֹרְחָא, קָרָא רִבִּי חִיָּיא עָלַיְיהוּ, (משלי ד׳:י״ח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם.

47a.2 (ויקרא י״ג:ט׳) נֶגַע צָרָעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי נֶגַע, כָּל גַּוְונִין דִּילֵיהּ אִתְּעֲרוּ בְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְכַהֲנָא הֲוָה יָדַע בְּהוּ לְדַכְיָא וּלְמְסָאֲבָא, הֲוָה יָדַע, אִינּוּן דַּהֲווֹ יִסּוּרִין דִּרְחִימוּתָא, אוֹ אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּמַאן דְּמָאִיס בֵּיהּ מָארֵיהּ וְרָחִיק בֵּיהּ, דְּהָא לְפוּם אָרְחוֹי דְּבַּר נָשׁ גָּרִים נֶגַע בְּעָלְמָא.

47a.3 כְּתִיב (תהילים קמ״א:ד׳) אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע, מִכָּאן תָּנֵינָן בְּאָרְחָא דְּבַּר נָשׁ בָּעֵי לְמֵיהַךְ בָּהּ מַדְבְּרִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְטֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵהַךְ בְּאֹרַח חַטָּאָה, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין בִּישִׁין, אִי הָכִי לֵית דִּינָא בְּעָלְמָא דָּא, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאוֹרַיְיתָא לָא אִתְתְּקָנַת, דִּכְתִּיב בָּהּ אִם תִּשְׁמַע וְאִם לֹא תִּשְׁמַע.

47a.4 אֶלָּא דָּוִד אַזְהַר לְלִבֵּיהּ, לְדַבְּרָא לֵיהּ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ד׳:ל״ט) וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. מַאי וַהֲשֵׁבוֹתָ. אֶלָּא זִמְנָא חַד, וּתְרֵין, וּתְלַת, לְאַהְדָרָא לָקֳבְלֵיהּ, וּלְדַבְּרָא, וּלְאַזְהָרָא לֵיהּ. וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ, אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע, לְלִבֵּיהּ קָאָמַר דָּוִד (כלומר) אַל תַּט לְפוּם אוֹרְחוֹי דְּבַּר נָשׁ (נ"א והכי קאמר ליה, לבי, אל תט לדבר רע) דְּהָא דָּבָר רָע גָּרִים נֶגַע בְּעָלְמָא, וְדִינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, וְהַיְינוּ נֶגַע צָרַעַת.

47a.5 נֶגַע צָרַעַת, הָא אִתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, אֲבָל צָרַעַת כְּתַרְגּוּמוֹ, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי כְּתַרְגּוּמוֹ. סְגִירוּ, דְּסָגִיר וְלָא פָּתַח, וְכַד סָגִיר הוּא וְלָא פָּתַח, נֶגַע הוּא דְּאִקְּרֵי. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, דְּלָא מִסְתַּפְּקִין אֲבָהָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּנִין. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, בָּאָדָם מַמָּשׁ, וּמִכָּאן נָחִית לְמַאן דְּנָחִית, אִשְׁתְּכַח נֶגַע לְכֹלָּא, מֵהַהוּא סְגִירוּ.

47a.6 אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי דָּא הוּא רָזָא דְּמִלָּה, דִּכְתִּיב, (איכה ב׳:ז׳) נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דִּבְנֵי עָלְמָא גָּרְמוּ הַאי, דִּכְתִּיב, (במדבר י״ט:כ׳) אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ' טִמֵּא, טִמֵּא מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, טִמֵּא, מִשּׁוּם דְּאִסְתַּלְקַת (שכינתא מניה) מַאן דְּאִסְתַּלָּק, וְחִוְיָא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא, וְאָטִיל זוּהֲמָא, וְסָאִיב לְמַאן דְּסָאִיב, וְכֻלְּהוּ בְּגִין חוֹבֵי עָלְמָא.

47a.7 תָּאנֵי, כַּד שָׁאֲרִי חִוְיָא (תקיפא) לְאִתְגַּלָּאָה, מִסְתַּלְּקִין סַמְכִין וּבִנְיָינִין וּמִתְעַבְּרִין, וְאָתֵי חִוְיָא תַּקִּיפָא וְאָטִיל זוּהֲמָא, וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח מַקְדְּשָׁא מִסְאָב, מַאן מַקְדְּשָׁא. כְּמָה דְּאִתְּמַר (ויקרא י״ד:ל״ד) וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזָּתְכֶם. וּכְתִיב (בראשית ג׳:א׳) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה. אֶל הָאִשָּׁה מַמָּשׁ, דְּאֲתַר מַקְדְּשָׁא אִתְאֲחִיד בְּגַוָּוהּ, וְהַיְינוּ אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ' טִמֵּא בְּגִין חוֹבוֹי, מִשּׁוּם דְּאִתְגַּלְיָא חִוְיָא תַּקִּיפָא.

47a.8 מַאן חוֹבוֹי. דָּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, דִּבְגִין לִישָׁנָא בִּישָׁא, חִוְיָא אִזְדָּמַן, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא, דִּכְתִּיב, (במדבר כ״א:ו׳) וַיְשַׁלַּח יְיָ' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים. הַשׂוֹרְפִים אוֹ הַשְׂרוּפִים לָא כְּתִיב, אֶלָּא הַשְּׂרָפִים, מַאן שְׂרָפִים. דִּכְתִּיב (תהילים ע״ד:י״ג) רָאשֵׁי תַנִּינִים (תרי, חד אתאחיד לעילא, וחד לתתא) (ס"א תרי, חד אתחזרו לזמנין) וּכְתִיב (ישעיהו ו׳:ב׳) שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, מִמַּעַל לוֹ וַדַּאי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב א) לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ', וּכְדֵין סְגִירוּ בְּכֹלָּא, וְלֵית מַאן דְּפָתַח, וְעַל דָּא כְּתִיב (משלי ל׳:כ׳) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְגוֹ', מַאי מְנָאָפֶת. מְנָאָפֶת מַמָּשׁ וַדַּאי, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוְן.

47a.9 אָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בִּרְעוּתָא דְּכֹלָּא לָא אִשְׁתְּכַח לְתַתָּא, אֶלָּא בְּגִין דְּאִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא. וּלְעֵילָּא לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא כַּד אִשְׁתְּכַח לְתַתָּא בְּחוֹבֵי עָלְמָא, דְּיַלְפֵינָן דְּכֹלָּא תַּלְיָיא הַאי בְּהַאי, וְהַאי בְּהַאי.

47a.10 (ויקרא י״ג:מ׳) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (קהלת ב׳:י״ג) וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת וְגוֹ', בְּכַמָּה אֲתַר אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְאָשְׁגַּחְנָא בְּחָכְמְתָא סַגִּיאָה דִּילֵיהּ, וְאַסְתִּים מִלּוֹי בְּגוֹ, לְגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אֲמַאי אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי, וְכִי שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא יַדְעֵי וְלָא חָמָאן דָּא. אֲפִילּוּ מַאן דְּלָא יָדַע חָכְמְתָא מִן יוֹמוֹי, וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ, יָדַע הַאי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. וְהוּא שָׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר רָאִיתִי אָנִי.