Volume III
Emor
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 89b, reference page 4 of 40.
- Current daf
- 89b
- Reference units
- 40
Daf 89b
Unpointed Text
89b.1 שנין בחלמא. ותא חזי כתיב "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" (ויקרא ח, לג). מאן "שבעת ימים"? הא אתמר - ההוא אתר עלאה דהיא כללא דכל שיתא אחרנין אקרי "שבעת ימים" ואקרי "תשובה".
89b.2 תנינן מאן דיתיב בתעניתא בשבתא - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא דאפילו אסתכמו עליה לביש - ההוא גזר דינא אתקרע. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה בההוא יומא בכללא דכלהו דאקרי "שבעה" ואקרי "תשובה" - בגין כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזר דינא בכלהו. ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.
89b.3 כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי "שבעת ימים". אי פגים רישיה - ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו - אקרח מניה כל ההוא קדושה דכולהו דשריא עליה. ועל דא אזדהרו ד"לא יקרחה קרחה בראשם" וישתכחו פגימין מכלא. ובגין כך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא, כל שכן ההוא דאיהו עלאה מכלהו.
89b.4 א"ר אבא כאן בה"א תתאה כאן בה"א עלאה! כהן גדול דאיהו עלאה מכלהו - בה"א עלאה, דכתיב "אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו'" (ויקרא כא, י) - "ומלא ידו וגו'" דכתיב "שבעת ימים ימלא את ידכם" (ויקרא ח, לג). כהנא אחרא בה' תתאה דכתיב "לא יקרחה קרחה בראשם" (ויקרא כא, ה) וכתיב בתריה "ולא יחללו שם אלהיהם" (ויקרא כא, ו) - והאי "שם" הא ידיעא איהו. ובגין כך כתיב "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את הבגדים" כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב "ומן המקדש לא יצא".
89b.5 ר' אבא פתח ואמר "לך יהו"ה הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם" (דניאל ט, ז). זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ומגו רחימותא דלהון - יהיב להו אורייתא דקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל ביה בקב"ה; דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה, ומאן דאתרחק מאורייתא - רחיקא הוא מקב"ה.
89b.6 תא חזי "לך יהו"ה הצדקה" - כמה דאת אמר "לך יהו"ה הגדולה והגבורה" (דה"א כט, יא). מאן "צדקה"? אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה, והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. "ולנו בושת הפנים" - אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה - אמת קשוט, ונהורא דכלא ונהורא דאנפין חידו כלא. בשת - כסיפא, רחיקו דקשוט. מאן דאכסיף בגין דאמת (דאיהו צדקה) אתרחק מניה; רחיקו דאנפין נהירין.
89b.7 תא חזי כהנא עלאה - בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא, אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח, כ), וכתיב "יהו"ה הוא נחלתו" (דברים יח, ב). ועל דא בעי לאתחזאה שלים בכלא, בגרמיה בלבושיה, דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר.
89b.8 "האי איהו בתר נישואין וכו'" עד "לארעא דישראל" - זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפ' כי תצא (ח"ג ערה, ב) כי שם ביתו. מאמר מתחיל "וענשו אותו".
89b.9 "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא, יג).
89b.10 ר"ש פתח "והנה הוא שם עלילות דברים וגו'" (דברים כב, יז), וכתיב "וענשו אותו מאה כסף וגו' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" (דברים כב, יט). וכי בתולת ישראל היא? בתולת אביה או בתולת בעלה היא! מהו
89b.11 "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" - פתח רעיא מהימנא ואמר: פקודא דא למיסב כהנא רבא בתולתא. הדא הוא דכתיב "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה". ואמאי בעינן דלא יסב אלא בתולתא בלא פגימו? אלא אתתא איהי כוס דברכה. טעמו - פגמו.
Pointed Text
89b.1 פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קכ״ו:א׳) בְּשׁוּב יְיָ' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים. בְּשׁוּב יְיָ' אֶת שִׁיבַת, דָּא בְּגָלוּת בָּבֶל אִתְּמַר. דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ יַתִיר בְּגָלוּתָא אֶלָּא שִׁבְעִין שְׁנִין. דִּכְתִיב, (ירמיהו כ״ט:י׳) כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקוֹד אֶתְכֶם. וּכְתִיב הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים, מַאי כְּחוֹלְמִים. אֶלָּא הָא אַתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא, דְּאִיכָּא שִׁבְעִין שְׁנִין בְּחֶלְמָא.
89b.2 וְתָא חֲזֵי, כְּתִיב כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. מַאן שִׁבְעַת יָמִים. הָא אִתְּמַר, הַהוּא אֲתַר עִלָּאָה, דְּהוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁיתָא אָחֳרָנִין, אִקְרֵי שִׁבְעַת יָמִים, וְאִקְרֵי תְּשׁוּבָה. תָּנֵינָן, מַאן דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשִׁבְעִין שָׁנָה אִינּוּן שֶׁבַע אַנְפֵּי מַלְכָּא, דְּאֲפִילּוּ אִסְתְּכָמוּ עָלֵיהּ (כלא) לְבִישׁ, הַהוּא גְּזַר דִּינָא אִתְקְרַע. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּהַהוּא יוֹמָא, בִּכְלָלָא דְּכֻלְּהוּ, דְּאִקְרֵי שִׁבְעָה, וְאִקְרֵי תְּשׁוּבָה, בְּגִין כַּךְ בְּכֻלְּהוּ אָחִיד, וְאַהְדָּר בִּתְשׁוּבָה, וְאִתְקְרַע גְּזַר דִּינָא בְּכֻלְּהוּ. וְעַל דָּא וַדַּאי שִׁבְעִין שְׁנִין אִיכָּא בְּחֶלְמָא.
89b.3 כְּגַוְונָא דָּא, כַּהֲנָא אִתְעֲטָּר בְּשֶׁבַע, דְּאִקְרֵי שִׁבְעַת יָמִים, אִי פָּגִים רֵישֵׁיהּ, הַהוּא שִׁבְעָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, אַקְרַח מִנֵּיהּ כָּל הַהוּא קְדוּשָּׁא דְּכֻלְּהוּ, דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ. וְעַל דָּא אִזְדְּהָרוּ דְּלָא יִקְרְחֻה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וְיִשְׁתְּכָחוּ פְּגִימִין מִכֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא דְּאִיהוּ עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ.
89b.4 אָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּאן בְּהֵ"א תַּתָּאָה, כָּאן בְּהֵ"א עִלָּאָה. כֹּהֵן גָּדוֹל דְּאִיהוּ עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ, בְּהֵ"א עִלָּאָה. דִּכְתִּיב אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ וְגוֹ'. וּמִלֵּא יָדוֹ דִּכְתִּיב שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כַּהֲנָא אָחֳרָא בְּה' תַּתָּאָה, דִּכְתִּיב, לֹא יִקְרְחֻה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם. וְהַאי שֵׁם הָא יְדִיעָא אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִלְבּוֹשׁ אֶת הַבְּגָדִים, כְּמָה דְּאַמָרָן. וּבְגִין דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּתִיב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא.
89b.5 רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (דניאל ט׳:ז׳) לְךָ יְיָ' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּוֹשֶת הַפָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ ם. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, יָהַב לְהוּ אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט, לְמִנְדַּע אָרְחָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי. וּבְגִין כָּךְ מַאן דְּאִתְעַסָּק בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְעֲסַּק בֵּיהּ בִּשְׁמֵיהּ, וּמַאן דְּאִתְרְחַק מֵאוֹרַיְיתָא, רְחִיקָא הוּא מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
89b.6 תָּא חֲזֵי, לְךָ יְיָ' הַצְּדָקָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברי הימים א כ״ט:י״א) לְךָ יְיָ' הַגְּדוּלָּה וְהַגְבוּרָה. מַאן צְדָקָה. אֲתַר דְּכָל אַנְפִּין נְהִירִין אֲחִידָן בֵּיהּ, וְהוּא אָחִיד בְּכֻלְּהוּ, וּבֵיהּ אִשְׁתְּכָחוּ. וְלָנוּ בּוֹשֶת הַפָּנִים אֲתַר דְּכָל אַנְפִּין נְהִירִין אִתְרַחֲקָן מִנֵּיהּ. צְדָקָה, אֱמֶת קְשׁוֹט, וּנְהוֹרָא דְּכֹלָּא, וּנְהוֹרָא דְּאַנְפִּין חֵידוּ דְּכֹלָּא. בּוֹשֶת, כִּסּוּפָא רְחִיקוּ דִּקְשׁוֹט מַאן דְּאַכְסִיף, בְּגִין דֶּאֱמֶת דְּאִיהוּ צְדָקָה, אִתְרְחַק מִנֵּיהּ. רְחִיקוּ דְּאַנְפִּין נְהִירִין.
89b.7 תָּא חֲזֵי, כַּהֲנָא עִלָּאָה בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בִּשְׁפִּירוּ דְּאַנְפִּין, בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, בְּחֵידוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְלָא בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ עֲצִיבוּ וְרוּגְזָא, אֶלָּא כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר י״ח:כ׳) אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ. וּכְתִיב (דברים יח) יְיָ' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה שְׁלִים בְּכֹלָּא, בְּגַרְמֵיהּ, בִּלְבוּשֵׁיהּ, דְּלָא יַפְגִּים גַּרְמֵיהּ כְּלַל, כְּמָה דְּאִתְּמַר. (האי איהו בתר נישואין וכו', עד לארעא דישראל דף רע"ו ע"א שיטה ד'. זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפרשת כי תצא כי שם ביתו מאמר מתחיל וענשו אותו)
89b.8 (ויקרא כ״א:י״ג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (דברים כ״ב:י״ז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילוֹת דְּבָרִים וְגוֹ'. וּכְתִיב וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְגוֹ', כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְכִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הִיא, בְּתוּלַת אָבִיהָ, אוֹ בְּתוּלַת בַּעְלָהּ הִיא, מַהוּ בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הָכָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (דברים ל״ב:ז׳) שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. אוּף הָכָא כַּהֲנָא דְּקָאִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּתִיב וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, הָכִי נָמֵי בִבְתוּלֶיהָ, דְּלָא תִּפוּק מִבָּבָא דְּחַצֵרָהּ מִזִּמְנָא לְבַר, וְהָא אִתְּמַר.
89b.9 רעיא מהימנא כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה, פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר, פִּקּוּדָא דָּא, לְמֵיסַב כַּהֲנָא רַבָּא בְּתוּלְתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וַאֲמַאי בָּעֵינָן דְּלָא יִסַּב אֶלָּא בְּתוּלְתָא בְּלָא פְּגִימוּ. אֶלָּא, אִתְּתָא אִיהִי כּוֹס דִּבְרָכָה, טָעֲמוּ פְּגָמוֹ. וְכַהֲנָא דְּקָרִיב קָרְבְּנָא קֳדָם יְיָ', בָּעֵי דְּלִהֱוִי אִיהוּ שְׁלִים, בְּלָא פְּגִימוּ, שְׁלִים בְּאֵבָרוֹי בְּלָא פְּגִימוּ, דְּמוּמִין פַּסְלִין בְּכַהֲנַיָא. שְׁלִים בְּגוּפֵיהּ, שְׁלִים בְּנוּקְבֵיהּ, לְקַיְּימָא בֵּיהּ, (שיר השירים ד׳:ז׳) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.