Volume III

Emor

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 106a, reference page 37 of 40.

Current daf
106a
Reference units
40

Daf 106a

Unpointed Text

106a.1 "ויקוב בן האשה הישראלית את השם" (ויקרא כד, יא)

106a.2 מהו "ויקוב"? רבי אבא אמר "ויקוב" ודאי! כמה דאת אמר "ויקוב חור בדלתו" (מלכים ב יב, י) - נקיב מה דהוה סתים.

106a.3 "ושם אמו שלומית בת דברי". עד כאן סתים שמא דאמיה - כיון דכתיב "ויקוב" - נקיב שמא דאימיה!

106a.4 אמר רבי אבא אי לאו דבוצינא קדישא קיימא בעלמא לא ארשינא לגלאה, דהא לא אתיהיב מלה דא לגלאה אלא לחברייא דאינון בין מחצדי חקלא. תיפח רוחיהון דאינון דאתיין לגלאה לאינון דלא ידעי!

106a.5 תא חזי כתיב "וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי" (ויקרא כד, י) - האי קרא הא אוקימנא, אבל דא בר אינתו אחרא דאבוי בעלה דשלומית הוה. וכיון דאתא ההוא מצראה עלה בפלגות ליליא ותב לביתא וידע מלה - אתפרש מנה ולא אתא עלה. ונטל אינתו אחרא ואוליד להאי ואקרי "איש הישראלי". ואחרא "בן הישראלית". אי אינון אינצו הכא כחדא - מאי קא בעי הכא שמא קדישא ואמאי קלל שמא קדישא? אלא איש הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה. מיד - "ויקוב בן האשה הישראלית", כמה דאת אמר "ויקוב חור בדלתו".

106a.6 רזא דמלה נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אמיה. ודא הוא נקיבא - דאיהו נקיב ופריש שמא קדישא. ולמחצדי חקלא אתמר. ורזא דמלה "כן דרך אשה מנאפת וגו'" (משלי ל, כ). זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין מלה ומכסיין לה! ועל דא אתמר "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט). ה' בתראה הות נוקבא דינקא בתרין סטרין - בגין כך נטלא זיינין דמלכא ונקמת נקמתא דכתיב "הוצא את המקלל" (ויקרא כד, יד). על דא כתיב "איש אמו ואביו תיראו" - דחילו דאמא אקדים לאבא. וזכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

106a.7 "ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו" (ויקרא כד, טו).

106a.8 רבי יהודה אמר: הא אוקמוה, אבל "כי יקלל אלהיו" כתיב סתם, ובגין דאמר "אלהיו" סתם - לכך "ונשא חטאו"; דהא לא ידעינן מאן הוא דחלא דיליה, אי אחד מן השרים או חד מן ככביא או חד מדברי עלמא.

106a.9 א"ר יוסי אי צדיק גמור הוא לא יתער מלה. וכיון דאתער מלה דא - חיישינן מינות אזדריקת ביה ולא ימות על דא בגין דאיהו מלה סתים.

106a.10 רבי יהודה אמר: דאין ליה לטב בהא. דאי אמר "אלהי" - יכיל למטען "אלהי" דהוה עד השתא דאתמשכנא אבתריה בלבאי והשתא אהדרנא לקבלא מהימנותא עלאה. אבל אי אמר "יהו"ה אלהים" או "יהו"ה" ונקיב ליה בשמא - האי לית ליה למטען בהאי בגין דדא הוא מהימנותא דכלא, וכל את ואת דשמא קדישא דא סלקא לשמא שלימא.

106a.11 דבר אחר: "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל" - ר' יצחק אמר "ויקוב בן האשה" אמאי? אלא כמה דאוקמוה, אבל ה"איש הישראלי" - בעלה דשלומית הוה! רבי יהודה אמר, בריה דבעלה דשלומית מאנתו אחרא הוה!

106a.12 א"ר יצחק, נצו כחדא ואמר ליה מלה מאימיה, וכי אבוי הוה דאתקטל בשמא קדישא כמה דאוקמוה דכתיב "הלהרגני אתה אומר", דהא בשמא קדישא קטיל ליה משה. ועל דא אושיט מלה לקבליה. ודא הוא דכתיב "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל...ויביאו אותו אל משה" (ויקרא כד, יא) - אמאי לגבי דמשה? בגין דקטיל לאבוהי בשמא קדישא - בגין כך "ויביאו אותו אל משה". כיון דחמא משה - מיד "ויניחוהו במשמר" (ויקרא כד, יב). ואבא וברא נפלו בידא דמשה:

106a.13 "איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו" (ויקרא כד, יד).

106a.14 רבי יצחק פתח: "שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר" (תהלים פא, ט). כיון דכתיב "לא יהיה בך אל זר" - מאי "ולא תשתחוה לאל נכר"?

106a.15 (הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

106a.1 וַיִקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם, מַהוּ וַיִקּוֹב. רִבִּי אַבָּא אָמַר, וַיִקּוֹב וַדַּאי, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מלכים ב י״ב:י׳) וַיִּקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ, נָקִיב מַה דְּהֲוָה סָתִים. וְשֵׁם אִמּוֹ שְלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, עַד כָּאן סָתִים שְׁמָא דְּאִמֵּיהּ, כֵּיוָן דִּכְתִּיב וַיִקּוֹב, נָקִיב שְׁמָא דְּאִמֵיהּ.

106a.2 אָמַר רִבִּי אַבָּא, אִי לָאו דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא בְּעָלְמָא, לָא אַרְשֵׁינָא לְגַלָּאָה, (מכאן והלאה) דְּהָא לָא אִתְיְיהִיב מִלָּה דָּא לְגַלָּאָה אֶלָּא לְחַבְרַיָּיא, דְּאִינּוּן בֵּין מְחַצְּדֵי חַקְלָא (דאי לאו). תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּאַתְיָין לְגַלָּאָה, לְאִינּוּן דְּלָא יַדְעֵי.

106a.3 תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הַאי קְרָא הָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל דָּא בַּר אִינְתּוּ אָחֳרָא דַּאֲבוֹי, בַּעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית הֲוָה. וְכֵיוָן דְּאָתָא הַהוּא מִצְרָאָה עָלָהּ, בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, תָּב לְבֵיתָא וְיָדַע מִלָּה, אִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ וְלָא אָתָא עָלָהּ. וְנָטַל אִינְתּוּ אָחֳרָא, וְאוֹלִיד לְהַאי, וְאִקְרֵי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְאָחֳרָא בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית. אִי אִינּוּן אִינְצוּ הָכָא כַּחֲדָא, מַאי קָא בָּעֵי הָכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא. וַאֲמַאי קִלֵּל שְׁמָא קַדִּישָׁא.

106a.4 אֶלָּא, אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמַר מִלָּה מֵאִמֵּיהּ, מִגּוֹ קְטָטָה. מִיַּד וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, וַיִּקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ. רָזָא דְּמִלָּה, נָטַל ה' דִּשְׁמָא קַדִישָׁא, וְלָיִיט, לְאַגָּנָא עַל אִמֵּיהּ. וְדָא הוּא נְקִיבָא, דְּאִיהוּ נָקִיב וּפָרִישׁ שְׁמָא קַדִישָׁא. וְלִמְחַצְדֵּי חַקְלָא אִתְּמַר. וְרָזָא דְּמִלָּה, (משלי ל׳:כ׳) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ', זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעִין מִלָּה, וּמְכַסְּיָין לָהּ. וְעַל דָּא אִתְּמַר, (משלי כ״ה:ט׳) רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.

106a.5 ה' בַּתְרָאָה, הֲוַת נוּקְבָּא דְּיָנְקָא בִּתְרֵין סִטְרִין, בְּגִין כַּךְ נַטְלָא זַיְינִין דְּמַלְכָּא, וְנַקְמַת נִקְמָהָא, דִּכְתִיב הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. עַל דָּא כְּתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, דְּחִילוּ דְּאִימָּא אַקְדִים לְאַבָּא. וְזַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

106a.6 (ויקרא כ״ד:ט״ו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סָתִים. וּבְגִין דְּאָמַר אֱלֹהָיו סְתָם, לְכַךְ וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. דְּהָא לָא יַדְעֵינָן מַאן הוּא אֱלֹהָיו, מַאן דַּחֲלָא דִּילֵיהּ, אִי אֶחָד מִן הַשָּׂרִים, אוֹ חַד מִן כֹּכְבַיָּיא, אוֹ חַד מִדַּבַרֵי עָלְמָא.

106a.7 אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי צַדִּיק גָּמוּר הוּא, לָא יִתְעַר (ס"א מלה) חֵילֵיהוֹן, וְכֵיוָן דְּאִתְעַר מִלָּה דָּא, חַיְישִׁינָן מִינוּת אִזְדְּרִיקַת בֵּיהּ, וְלָא יְמוּת (ס"א אמר רבי יוסי, אפילו צדיק גמור לא ימות) עַל דָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ מִלָּה סָתִים.

106a.8 רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, דָּאִין לֵיהּ לְטָב בְּהָא, דְּאִי אָמַר אֱלֹהַי, יָכִיל לְמִטְעָן אֱלֹהַי דְּהֲוָה עַד הַשְּׁתָּא, דְּאִתְמַשְׁכְּנָא אֲבַתְרֵיהּ בְּלִבָּאִי, וְהַשְׁתָּא אַהֲדַרְנָא לָקֳבְלָא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה. אֲבָל אִי אָמַר יְיָ' אֱלֹהִים, אוֹ יְיָ', וְנָקִיב לֵיהּ בִּשְׁמָא, הַאי לֵית לֵיהּ לְמִטְעָן בְּהַאי, בְּגִין דְּדָא הוּא מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, וְכָל אָת וְאָת (צ"ב ע"ב) דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא, סַלְּקָא לִשְׁמָא שְׁלֵימָא. (ס"א לשבחא)

106a.9 דָּבָר אַחֵר וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה, אֲמַאי. אֶלָּא כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. אֲבָל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, בַּעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית הֲוָה. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּרֵיהּ דְּבַעְלָהּ דִּשְׁלוֹמִית מֵאִנְתּוּ אָחֳרָא הֲוָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נָצוּ כַּחֲדָא, וְאָמַר לֵיהּ מִלָּה מֵאִימֵיהּ, וְכִי אֲבוֹי הֲוָה דְּאִתְקְטָל בִּשְׁמָא קַדִישָׁא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב (שמות ב׳:י״ד) הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, דְּהָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, קָטִיל לֵיהּ מֹשֶׁה, וְעַל דָּא אוֹשִׁיט מִלָּה לָקֳבְלֵיהּ.

106a.10 וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. אֲמַאי. (ס"א לגביה דמשה בגין דקטיל לאבוהי וכו') בְּגִין דְּמָטָא לְגַּבֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, עַל דְּקָטִיל לַאֲבוּהִי בִּשְׁמָא קַדִישָׁא. בְּגִין כַּךְ וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה, מִיַּד וַיַּנִּיחוּהוּ בַּמִּשְׁמָר, וְאַבָּא וּבְרָא נָפְלוּ בִּידָא דְּמֹשֶׁה.

106a.11 (ויקרא כ״ד:ט״ו) אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים פ״א:ט׳-י׳) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר, כֵּיוָן דִּכְתִיב לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, מַאי וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר. אֶלָּא לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, דְּלָא יֵיעוּל בַּר נָשׁ לְיֵצֶר הָרָע בְּגַוִיהּ, דְּכָל מַאן דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ, אֵל זָר שַׁרְיָא בְּגַוִיהּ, דְּהָא כַּד אִתְחַבָּר בַּר נָשׁ בֵּיהּ מִיַּד אָתֵי לְאַעְבְּרָא עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, אָתֵי לְאַעְבְּרָא עַל מְהֵימְנוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאָתֵי לְבָתַר לְמִסְגַּד לְטַעֲוָון אָחֳרָן, וְעַל דָּא כְּתִיב, לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, כֵּיוָן דְּלָא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, לָא תֵּיתֵי לְמִסְגַּד לְטַעֲוָון אָחֳרָן, וּלְמֶעְבַּר עַל מְהֵימְנוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל נֵכָר, וּמְהֵימְנוּתָא בִּישָׁא דְּבַּר נָשׁ דָּא הוּא.