Volume III
Vaetchanan
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 270a, reference page 21 of 43.
- Current daf
- 270a
- Reference units
- 43
Daf 270a
Unpointed Text
270a.1 "כי לא באו לעזרת יהו"ה" כד נפקו ישראל ממצרים. "לעזרת יהו"ה בגבורים" - באינון ששים גבורים כד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך - רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה. ועל דא אמר "מלאך יהו"ה". ודא הוא דכתיב "המלאך הגואל אותי וגו'" (בראשית מח, טז), והא אוקמוה חבריא. ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי. ובדא יתרבי שמא קדישא. ובדא זמין קב"ה לאתפרעא מעמין עכו"ם. ועל דא כתיב "והתגדלתי והתקדשתי וגו'" (יחזקאל לח, כג).
270a.2 אזלו עד דמטו לגביה דר' שמעון. כיון דחמא לון, אמר ר' שמעון: "הא שכינתא הכא ודאי! צריכין אנן למחזק טיבו לאנפי שכינתא!.
270a.3 פתח ואמר: "הן עוד היום גדול וגו'" (בראשית כט, ז). האי קרא אוקמוה דכד ישראל יתערון תשובה לקמי קב"ה - בזכו אורייתא יתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא. דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר. הדא הוא דכתיב "נתנני שוממה כל היום דוה" (איכה א, יג). ואי לא יתובון - קב"ה אמר "הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה" - בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד לכו - "השקו הצאן" - אשתדלו באורייתא ואתשקיו מימי אורייתא! "ולכו רעו" - לאתר דנייחא; לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון.
270a.4 דבר אחר: "הן עוד היום גדול" - דא הוא 'יום' דאקרי "יום מהומה ומבוסה ומבוכה" (ישעיהו כב, ה). די בההוא 'יום' אתחריב בי מקדשא ונפלו ישראל בגלותא. ובגין עובדין בישין - ההוא יומא אתמשך ואתרבי. הדא הוא דכתיב "הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה" בגין דאינון משכין ליה לההוא יומא. "השקו הצאן" כמה דאתמר, במלי דאורייתא, דהא בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא.
270a.5 ישראל מאי קא אמרי? "ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים" (בראשית כט, ח) - עד דיתכנשו כל שאר יומין עלאין. "וגללו את האבן" - ויגנדרון לההוא דינא קשיא דההוא יומא דשלטא "על פי הבאר", ואשתכחת ההיא "באר" בגלותא עמנא. וכד אתגלייא האי "באר" וההוא "אבן" לא שלטא עלה - מיד "והשקינו הצאן".
270a.6 וזמין קב"ה בסוף יומייא לאהדרא לישראל לארעא קדישא ולאכנשא לון מגלותא. ומאן אינון סוף יומייא? ההוא דהיא "אחרית הימים". בהאי "אחרית הימים" ישראל סבלו גלותא - הדא הוא דכתיב "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים" (דברים ד, ל), וכתיב "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" (דברים לא, כט) - "באחרית הימים" דייקא! ודא היא כנסת ישראל בגלותא. ועם "אחרית הימים" דא קבילו עונשא בגלותא. ובדא יעביד קב"ה נוקמין לישראל תדירא. הדא הוא דכתיב "אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד, יד). ובכל אתר דא היא.
270a.7 וקב"ה זמין לאתבא לה לאתרהא - הדא הוא דכתיב "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו"ה וגו'" (ישעיהו ב, ב). ודא הוא "יום". ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא - כמה דהוה בזמנא דאתחריב מקדשא ונטה צל למיעל הדא הוא דכתיב "אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב" (ירמיהו ו, ד). 'יום וצל' הוא סוף גלותא. ושיעורא דהאי צל - שית קמצין ופלגא. ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברין. ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא דכתיב "כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ" (איוב ח, ט). "כי תמול אנחנו" בגלותא, ולא הוינא ידעי "כי צל ימינו עלי ארץ" - לאשראה לון קב"ה "עלי ארץ".
270a.8 זכאה חולקיה מאן דחמי ליה וזכאה חולקיה מאן דלא חמי ליה! ווי למאן דיזדמן כד יתבע אריה רברבא לאתחברא לנוקביה - כל שכן בשעתא דיזדווגון כחדא! על ההיא שעתא כתיב "אריה שאג מי לא יירא וגו'" (עמוס ג, ח).
270a.9 תא חזי, בקדמיתא כתיב "שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ" (ירמיהו כה, ל). ובההוא זמנא כד יפוק לקבלא לבת זוגו - כדין "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא" (עמוס ג, ח). בההיא שעתא כתיב "ושב יהו"ה אלהיך את שבותך וגו'" (דברים ל, ג). "ושב" מאי הוא? אלא קב"ה שב כביכול מגלותא, ושב צדיק לאזדווגא באתריה. כדין כתיב "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" (תהלים קמ, יד):
270a.10 (הדף מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
270a.1 כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ', כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. לְעֶזְרַת יְיָ' בַּגִּבּוֹרִים, בְּאִינּוּן שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים כַּד אִזְדְּמָנוּ קְרָבָא עִם סִיסְרָא. וְדָא מַלְאָךְ, רָזָא דְּכָל דִּינִין וְכָל קְרָבִין דְּמַלְכָּא בִּרְשׁוּתֵיהּ. וְעַל דָּא אָמַר, מַלְאַךְ יְיָ'. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ח:ט״ז) הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי וְגוֹ', וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא. וְדָא זְמִינָא לְמֶהֱוֵי עִלָּאָה וְיַקִּירָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וּבְדָא יִתְרַבֵּי שְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְדָא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְפָּרְעָא מֵעַמִּין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, (יחזקאל ל״ח:כ״ג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְגוֹ'. אַזְלוּ, עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא. וַדַּאי צְרִיכִין אֲנָן לְמֶחְזָק טִיבוּ לְאַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא.
270a.2 פָּתַח וְאָמַר (בראשית כ״ט:ז׳) הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, דְּכַד יִשְׂרָאֵל יִתְּעֲרוּן תְּשׁוּבָה לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּזְכוּ אוֹרַיְיתָא יְתוּבוּן לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן מִן גָּלוּתָא. דְּהָא וַדַּאי יוֹמָא חַד יְהֵא גָּלוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא יַתִּיר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א׳:י״ג) נְתָנַנִי שׁוֹמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. וְאִי לָא יְתוּבוּן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, בְּלָא זְכוּ וּבְלָא עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן. אֲבָל אַסְוָתָא חַד לְכוּ, הַשְׁקוּ הַצֹאן, אִשְׁתְּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְשַׁקְייוּ מֵימֵי אוֹרַיְיתָא. וּלְכוּ רְעוּ, לַאֲתָר דְּנַיְיחָא לַאֲתָר טָבָא וְכִסּוּפָא דְּאַחֲסַנְתֵּיכוֹן.
270a.3 דָּבָר אַחֵר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, דָּא הוּא יוֹם דְּאִקְרֵי (ישעיהו כ״ב:ה׳) יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה, דִּי בְּהַהוּא יוֹם אִתְחֲרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְנָפְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וּבְגִין עוֹבָדִין בִּישִׁין, הַהוּא יוֹמָא אִתְמְשַׁךְ וְאִתְרְבֵּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, בְּגִין דְּאִינּוּן מַשְׁכִין לֵיהּ לְהַהוּא יוֹמָא. הַשְׁקוּ הַצֹּאן, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא בִּזְכוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא יִפְּקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא.
270a.4 יִשְׂרָאֵל מַאי קָא אַמְרֵי. וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, עַד דְּיִתְכַּנְּשׁוּ כָּל שְׁאַר יוֹמִין עִלָּאִין. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, וְיִגַּנְדְּרוּן לְהַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא דְּהַהוּא יוֹמָא דְּשַׁלְטָא עַל פִּי הַבְּאֵר, וְאִשְׁתְּכָחַת הַהִיא בְּאֵ"ר בְּגָלוּתָא עִמָּנָא. וְכַד אִתְגַּלְיָיא הַאי בְּאֵ"ר, וְהַהוּא אֶבֶן לָא שַׁלְטָא עָלָהּ, מִיַּד וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.
270a.5 וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּסוֹף יוֹמַיָּיא, לְאָהַדְרָא לְיִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּלְאַכְנְשָׁא לוֹן מִגָּלוּתָא. וּמַאן אִינּוּן סוֹף יוֹמַיָּיא, הַהוּא דְּהִיא אַחֲרִית הַיָּמִים. בְּהַאי אַחֲרִית הַיָּמִים, יִשְׂרָאֵל סַבְלוּ גָּלוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד׳:ל׳) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּכְתִיב (דברים ל״א:כ״ט) וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים דַּיְיקָא, וְדָא הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וְעִם אַחֲרִית הַיָּמִים דָּא, קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּגָלוּתָא. וּבְדָא יַעְבִּיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמִין לְיִשְׂרָאֵל תְּדִירָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״ד:י״ד) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וּבְכָל אֲתָר דָּא הִיא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאָתָבָא לָהּ לְאַתְרָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ב׳:ב׳) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ' וְגוֹ' וְדָא הוּא יוֹם.
270a.6 וּמִדְּשָׁארֵי צֵל לְמֶעְבַּד בְּשֵׁירוּתָא דְּיוֹמָא אָחֳרָא, כְּמָה בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲרִיב מַקְדְּשָׁא הֲוָה, וְנָטָה צֵל לְמֵיעַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ו׳:ד׳) אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. יוֹם וְצֵל, הוּא סוֹף גָּלוּתָא. וְשִׁיעוּרָא דְּהַאי צֵל, שִׁית קְמָצִין וּפַלְגָּא. וּבְגוּדָל דְּמִשְׁחָא דְּבַר נָשׁ, גְּבַר בֵּין גּוּבְרִין. וְדוּכְרָנָא דְּהַאי רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב, (איוב ח׳:ט׳) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ. כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ בְּגָלוּתָא, וְלָא הֲוֵינָא יַדְעֵי כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ, לְאַשְׁרָאָה לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵי אָרֶץ.
270a.7 זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּלָא חָמֵי לֵיהּ. וַוי לְמַאן דְּיִזְדָּמַן כַּד יִתְבַּע אַרְיָא רַבְרְבָא, לְאִתְחַבְּרָא לְנוּקְבֵיהּ. כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּיִזְדַּוְּוגֻן כַּחֲדָא, עַל הַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, (עמוס ג׳:ח׳) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא וְגוֹ'.