Vaetchanan

Unpointed Text

265a.1 רבי אבא שלח ליה לר' שמעון ואמר ליה: האי דאוקמיה מר בתפלין דמארי עלמא ד' פרשיין אינון קודשא דקודשין - שפיר! משכא דעל תפילין ואינון רצועין אקרו 'קדושה' - אסמכתא מנלן? שלח ליה "ויעש יהו"ה אלהים לאדם ולאשתו וגו'" דייקא. והכי אוקמיה רב המנונא סבא. ואלין אינון דרישא ודרועא - "ידכה" בה"א, והא אוקמוה.

265a.2 אמר ר' שמעון, אית מאן דמתני בהאי גוונא: "והיה" - דרועא שמאלא דקב"ה ואקרי 'גבורה'. אי הכי לא אשתארן ברישא אלא תלת ואינון ארבע?! אבל תרין רתיכין קדישין אינון! דא אתקשר בלבא ודא אתקשר במוחא. ולבא ומוחא אתקשר דא בדא, וזווגא חד להו. ושפיר קאמרו חברייא. והיה לאות על ידכה כמה דאתמר ולא אקרי אלא אות:

265a.3 אמר ר' שמעון, בשעתא דבר נש אקדים בפלגות ליליא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא, בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה, ואתעטף בעטופא דמצוה, ואתי לנפקא מתרעא דביתיה, אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה - ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה, ונפקין עמיה מתרעא דביתיה, ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמיה "הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא! הבו יקרא לבריה דמלכא, לפרצופא יקרא דמלכא!" רוחא קדישא שריא עליה - אכריז ואמר "ישראל אשר בך אתפאר".

265a.4 (המשך הטקסט מובא כסימן י"ג בסוף דפוס ווילנא והבאתי אותו לכאן. וכן איתא בזוהר חדש פרשת תרומה)

265a.5 בתר הכי אית ליה למקרי פרשת בראשית עד "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", דאיהי עלויא ותושבחתא דכולא. לבתר יתעסק בפרשת הקרבנות לכפרא עלוי ויימא צות "צו את אהרן" עד "תוקד בו" בגין דכל הרהורין ומחשבין דליליא יתכפרו. לבתר ישבח תושבחתא דדוד ובגין כך ייעול בר נש בתרעין דבהון כולא ואיהי אתתקנת דרגין. כיון דמטי ל"יוצר אור" דאיהו שירותא דצלותא דמיושב - כדין כל אינון דרגין פתחין תרעין וכדין "כתימרות עשן" כתיב. מה תמרות עשן דקטורת סלקא ומתחבראן דרגין אלין באלין - אוף הכא איהי צלותא דתמרות עשן, איהי מתחבראן ומתקשראן אלין באלין, דהא איהו מקשר לון ואומר "כולם אהובים כולם קדושים וכו'". לבתר "אהבה רבה" לסלקא ולאתקשרא בימינא. ויחודא ד"שמע" - ע' רברבא, ד' רברבא. וסימנא עד, היינו דכתיב "עד יהו"ה בכם" (ש"א, יב). אשתארו אתוון שמ במ' פתוחה, לפי שמ' פתוחה מלך תתאה, ם' סתומה - מלך עלאה. אשתארו אתוון שמ אח. מהאי סטרא שמ, ומהאי סטרא אח.

265a.6 אמר רב המנונא סבא, כל מאן דמייחד יחודא דא בכל יומא - חדוא זמין ליה מלעילא מאתוון אלין - שמ מהאי סטרא, אח מהאי סטרא. ומצרף אתוון אלין. למפרע שרי ובמישר סיים. וסימן אשמח דכתיב "אנכי אשמח ביהו"ה" - ביהו"ה ממש. והכי אית בספרא דחנוך.

265a.7 תו אית ביה ע' רברבא - רמז לאלין שבעין שמהן, רזא דאבהן קדישין - ישראל יהוה אלהינו יהוה - אלין ד' בתי דתפילין דאחיד לון (א"ח). ד' רברבא - דא קשר של תפילין דאיהי אחידת בהו, והוא רזא לחכימי ולא אתמסר לגלאה. ותרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא - רזא תרין ירכין דהאי אח דנביאי קשוט אחידן ביה. ועוד אח - רמז לפסוק דאמר "פתחי לי אחותי".

265a.8 ולבתר "אמת ויציב". ואמאי "ויציב" דא תרגומו - אלא דא יעקב ודא יוסף, ואצטריך לאתדבקא בתרוייהו.

265a.9 ולבתר - צלותא מעומד. תלת קדמאין דאינון "מגן ומחיה והאל הקדוש".

265a.10 'מגן' אית ביה מ"ב תיבין - רזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון, ואית לאכללא ליה בלבא ולאתקשרא כשלהובא בגחלתא ברחימו, ודא איהו ברכתא דימינא.

265a.11 'מחיה' - אית ביה מ"ט תיבין ברזא דחמשין תרעין חסר חד. ואית שמא בגבורה ה' ואיהו "אתה גבור לעולם אדני". ורזא דיליה אגל"א. וברזא אחרא יגל"א. וכולא רזא חדא מגבורתא דברכאן דיהודה "אתה יודוך אחיך...גור אריה יהודה...לא יסור שבט מהודה...אוסרי לגפן עירה". בדא אתער יהודה בגבורתא קדישא ודא איהו ברכתא דשמאלא.

265a.12 'קדושה' - אית בה ארביסר תיבין; עשר אמירן וד' אתוון. ודא כליל לכל סטרין ואחיד מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.

265a.13 תלת בתראי - לאו אינון בחשבן דא בתיבין ואינון "רצה ומודים" - תרין עמודים תמכי דאורייתא. "שים שלום" - אילנא דחיי דאיהו שלמא דביתא, שלמא דכלא. ובין כך באמצעיתא אינון ברכאן דתקינו קדמאי והכי אוקמוה.

265a.14 לבתר דסיים צלותיה ואודי על חוביה - נפילת אנפין - הכי אוקמוה דיעביד כל מה דעבד משה רבינו עליו השלום - צלותא ותחנונין ובעותין ונפילת אנפין דכתיב "ואתנפל לפני יהו"ה" (דברים, ט). וכיון דעאל בכל אינון דרגין עלאין ואתקשר כולא בכולהו - אית לנחתא לתתא. הואיל ונחית לתתא - אצטריך נפילת אנפין באלפא ביתא. מאי טעמא? כיון דצלי צלותיה ואודי על חוביה - מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשיה למאריה ברחימו דכתיב "אליך יהו"ה נפשי אשא" (תהלים, כה). וניחא ליה לההוא סטרא דשריא ביה מותא עביד ליה נייחא. ועל דא באלפא ביתא דא לית בה לא וא"ו ולא ק' ולא ב'. ואית ביה פ' באתריה (ס"א בסופיה). מאי טעמא? בגין דנפילת דא דמסר בר נש נפשיה למותא ואצטריך לכוונא רעותיה ולמעבד נחת רוחא לההוא סטרא דשרא ביה מותא כמה דעביד קוף בחרבה בהרים - אחזי גרמיה כמית קמי חיות בגין דדחיל מנהון. וכד קריבין לגביה וחשיבו למיכל ולקטלא יתיה - חמו יתיה דנפיל ומית וחשבי דאיהו מית וכדין תבן לאחורא. ועל דא אסתלקו תלת אתוון אלין דלא ידעי בהו אלא קב"ה בלחודוי. ועם כל דא ברעותא דלבא שוי גרמיה ומסר ליה נפשיה ברחימו וקב"ה חשיב עלוי כאלו נטיל נשמתיה מניה. בגין דאית חובין דעביד בר נש דלא מתכפראן אלא בשעתא דנפקת נשמתיה מניה מהאי עלמא - הדא הוא דכתיב "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו, כב). והשתא דאתחשיב ליה דנטיל קב"ה נשמתיה ואיהו יהיב ליה ברעותא - וההיא שעתא קיימא לכפרא על כל חובוי ואשלים לכל סטרין ולההוא סטרא דאתמר. ועל כל דא עולה ואסתלקת בין תרין דרועין בחבוקא דרחימו כדקא יאות ואיהו "מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל".

265a.15 אמר ר' שמעון, אסור ליה לבר נש לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה. ומאי איהו? צלותא. וצלותא דבר נש כגוונא דא בקדמיתא מזמין לדיוקנין דחקיקין בכרסייא על אינון בריין דמתפשטי רוחין דלהון יחודא (ס"א יסודא) בהאי עלמא מנייהו. והיינו דכתיב "מה רבו מעשיך יהו"ה כולם בחכמה וגו'" (תהלים, קד). דאיברין דאתחזון לקרבנא - רוחא דילהון מתפשטי עלייהו ארבע דיוקנין ומזמנן על בריין אלין. והיינו דקאמרינן "והאופנים וחיות הקודש". וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו. ולבתר כהנא רבא קאמר חד שמא קדישא - היינו "אהבת עולם אהבתנו וגו'", ויחודא רבא מיחדי דהיינו "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד", ולבתר ליואי קא מתערי לנגונא דהיינו "והיה אם שמוע תשמעו וגו'" - דא נגונא דלואי בגין לאתערא סטרא חד. ולבתר ישראל - דא "אמת ויציב" - ישראל סבא דקיימא על קרבנא דא היא דרגין עלאין פנימאין.

265a.16 וכלא קיימא על פתורא אבל לית רשו לחד מנייהו לאושטא ידא ולמיכל מן קרבנא עד דמלכא עילאה אכיל והם שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון דאיהו אכיל - יהיב רשו לארבע דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל. כדין 'אדם' דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר - מאיך ואנפיל על אנפוי ומסר רוחיה וגרמיה לגבי אדם דחקיק על אינון דיוקנין ולאתערא ליה עליה כדקא חזי. והיינו "אליך יהוה נפשי אשא". תלת דיוקנין אחרנין וכל אינון דמתפשטי מנייהו

265a.17 "תהלה לדוד" והיינו "יביעו ירננו יאמרו ידברו" - כלהו אכלי ואתהנון כל חד וחד כדחזי ליה.

265a.18 מכאן ולהלאה לימא בר נש עקאו דלביה - "יענך יהוה ביום צרה" - עאקו דעוברתא דיתבא בעאקו ואתהפכו כלהו סניגורין עליה דבר נש.

265a.19 ושלש פסיעות שעושה - הכוונה בהם למיכא"ל וגבריאל רפאל - שיצא משלש מחנות שכינה.

265a.20 ועל דא כתיב "אשרי העם שככה לו אשר העם שיהו"ה אלהיו"!

265a.21 (עד כאן הקטע שמובא בסוף ספר הדפוס. מכאן ולהלאה המשך הזהר בדף רס"ה ע"א)

265a.22 כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי מלכא קדישא. כדין פקיד מלכא עלאה למכתב קמיה כל אינון בני היכליה, כל אינון דאשתמודען קמיה. הדא הוא דכתיב "ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהו"ה ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז). מאי "ולחושבי שמו"? כמה דאת אמר "וחושבי מחשבות" (שמות לה, לה) - אינון דעבדין לשמיה אומנותא בכלא; אומנותא דתפילין בבתיהון ברצועיהון וכתיבתהון, אומנותא דציצית בחוטיהון בחוטא דתכלתא, אומנותא דמזוזה. ואלין אינון "חושבי שמו", וכתיב "וחושבי מחשבות".

265a.23 ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה ומכריז עליה בכלהו עלמין "חמו מה בריה עבדית בעולמי!".

265a.24 ומאן דייעול קמיה לבי כנישתא כד נפק מתרעיה - ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה, ואומר "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" - קב"ה אמר "אָן הוא מוראי?!" - הא סהיד סהדותא דשקרא!

265a.25 א"ר יוסי, זכאה חולקיה דמשה - דהכא אמר "אלהינו"! דאמר ר' שמעון משה בדרגא עלאה יתיר אתאחד על שאר נביאי מהימני! ואמר ר' שמעון אלמלא הוו ידעי בני נשא מלין דאורייתא - לינדעון דהא לית שום מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין!

265a.26 תא חזי כתיב "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט, יט). ותנינן מאי "בקול? בקולו של משה". ושפיר הוא. "בקולו של משה" דייקא! בההוא קול דאיהו)אחיד ביה על כל שאר נביאין. ובגין דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא עלאה - הוה אמר להו לישראל "יהו"ה אלהיך" - איהו דרגא דאקרי 'שכינתא' דשרייא בגווייהו. זכאה חולקיה.

265a.27 ואמר ר' שמעון, תנינן "קללות שבתורת כהנים - משה מפי הגבורה אמרן. ושבמשנה תורה - משה מפי עצמו אמרן". מאי "מפי עצמו"? וכי סלקא דעתך את זעירא באורייתא משה אמר ליה מגרמיה?! אלא שפיר הוא והא אתערנא - "מעצמו" לא תנינן אלא "מפי עצמו" - ומאי איהו? ההוא קול דאיהו אחיד ביה. ועל דא - הללו "מפי הגבורה", והללו "מפי עצמו". "מפי" - הוא דרגא דאתקשר ביה על שאר נביאי מהימני. ועל דא בכל אתר "אלהיך" והכא "אלהינו".

265a.28 תא חזי כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא אורחייהו בגין דישתדלון בפלחנא דמאריהון ויזכון לחיי עלמין. תחות כורסייא דמלכא קדישא אית מדורין עלאין. ובההוא אתר דכורסייא - מזוזה אתקשר, לאשתזבא מכמה מארי דינין

265a.29 (הדף מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)