Volume III
Vaetchanan
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 266b, reference page 14 of 43.
- Current daf
- 266b
- Reference units
- 43
Daf 266b
Unpointed Text
266b.1 ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא, וקרינן עליה "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" (דברים כב, יט) - "בתולת ישראל" דייקא! ואוקמיה רבי שמעון באתריה - מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש - כמה דאפיק לעילא! דכתיב "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" סתם.
266b.2 ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי, בתולה ירתא שבע ברכות דאתברכא בשבע, בגין דבתולת ישראל ירתא שבע ברכן. ועל דא אקרי "בת שבע". ואנתתא אחרא - מאן ברכאן דילה? ברכתא דבעז ורות כמה דאת אמר "ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יהוה את וגו'" (רות ד, יא) - דודאי בתולה בשבע אתברכא ולא אתתא אחרא ברזא דא.
266b.3 כיון דמטו בחקל חד - חמו אילנין. יתבו תחותייהו. אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא! ניתיב!
266b.4 פתח ואמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'" (ישעיהו כז, יג). "והיה ביום ההוא" - מאן "ביום ההוא"? אלא ההוא יומא דאתידע לקב"ה כמה דאת אמר "והיה יום אחד הוא יִוָּדַע ליהו"ה" (זכריה יד, ז). תו "ביום ההוא" כמה דאת אמר "ביום בא גוג על אדמת ישראל" (יחזקאל לח, יח).
266b.5 "יתקע בשופר גדול" - מה לן ביה אי הוא רב או זעיר?! אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר! והאי איהו יובלא, דיובלא עלאה ורברבא הוא. וכד האי אתער - כל חירו דעלמין מתערין ביה, וההוא אקרי "שופר גדול".
266b.6 "ובאו האובדים בארץ אשור". "האבודים" מבעי ליה או "הנאבדים" - מאי "האובדים"? "האובדים" ממש! בגין דאינון בארעא אחרא ומאן דשארי בארעא אחרא - יניק מרשותא אחרא וכאלו לא שריא במהימנותא. בגין כך 'אובדים' אקרון. 'אובדים' אינון בכל סטרין. דכד ישראל שריין בארעא קדישא זכאין - זכאין תדיר בכלא, זכאן לעילא ותתא.
266b.7 דבר אחר: "ובאו האובדים" - מאן אינון? אלין צדיק וכנסת ישראל דאקרון "אובדים". מנלן? כנסת ישראל דכתיב "על מה אבדה הארץ" (ירמיה ט, יא) - 'אבודה' או 'נאבדת' לא כתיב אלא "אבדה הארץ" - דא כנסת ישראל. צדיק דכתיב "הצדיק אבד" (ישעיהו נז, א) - 'אבוד' או 'נאבד' לא כתיב אלא "אבד", והא אוקמוה. ואי תימא "ובאו" - מאן אתר אתיין אלין אובדים? אלא כנסת ישראל מן גלותא, צדיק - כמה דאוקמוה - דכתיב "בשוב יהו"ה את שיבת ציון" (תהלים קכו, א), בגין דייתוב לאתריה וייתי לאתחברא בכנסת ישראל. ועל דא "ובאו האובדים בארץ אשור".
266b.8 "והשתחוו ליהו"ה בהר הקדש בירושלם" - מאי קא מיירי? אלא מלה דא ד"הנדחים בארץ מצרים" תב. כביכול ישראל לא יפקון מן גלותא אלא בשכינתא כמה דאוקמוה. ואינון נדחים ישתחוו ליהו"ה.
266b.9 תו אמר רבי אבא, כתיב "יהו"ה ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח). "ישמר צאתך" - תינח, אלא "ובאך" מאי קא מיירי - דהא מאן דעאל לביתיה לא מסתפי? אלא האי בר נש דשוי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה - האי אתנטיר מכלא! כד נפיק - ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא נעיץ בפתחיה. כד נפיק בר נש - הוא אוזיף ליה ונטיר ליה! כד עייל לביתיה - הוא אכריז קמיה "אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא!". וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה. ולא די ליה לבר נש דאתנטר בביתיה - אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק! דכתיב "יהו"ה ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם". זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי!
266b.10 תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעוי.
266b.11 (הדף מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
266b.1 רִבִּי חִיָּיא אָמַר, יֵצֶר הָרָע כַּד אָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ לְבַּר נָשׁ, דָּמֵי לְבַּר נָשׁ דְּקָרִיב לְפִתְחָא, וְחָמֵי דְּלָא אִית מַאן דְּמָחֵי בִּידֵיהּ. עָאל לְבֵיתָא, וְאִתְעָבִיד לֵיהּ אֹרֵחַ. חָמָא דְּלָא אִית מַאן דִּמְחֵי בִּידֵיהּ, וְיֵיזִיל לֵיהּ לְאָרְחֵיהּ. כֵּיוָן דְּעָיִּיל לְבֵיתָא, וְלָא אִית דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ, אִתְמְנָא עָלֵיהּ וְאִתְעָבִיד מָארֵיהּ דְּבֵיתָא עַד דְּיִשְׁתְּכַח דְּכָל בֵּיתָא קָאִים בִּרְשׁוּתֵיהּ.
266b.2 מֵאַן אוֹלִיפְנָא. מִפַּרְשְׁתָּא דְּדָוִד אוֹלִיפְנָא. מַה כְּתִיב, (שמואל ב י״ב:ד׳) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, הֵלֶךְ דְּקָרִיב לְפִתְחָא, וְלָא בָּעֵי לְאִתְעַכְּבָא תַּמָּן, אֶלָּא לְמֵהַךְ לְאָרְחֵיהּ. כַּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע, כְּמָה דְּמִקְרַב לְבֵיתָא, מִתְקָרֵב גַּבֵּי דְּבַּר נָשׁ, אִתְּעַר עָלֵיהּ בְּחוֹבָא זְעֵיר, דָּא הוּא אוֹרֵחַ עֲרָאי. חָמֵי דְּלֵית דִּמְחֵי בִּידֵיהּ, מַה כְּתִיב, לַעֲשׂוֹת לָאוֹרֵחַ הַבָּא אֵלָיו, אִתְעָבִיד לֵיהּ אוֹרֵחַ אַכְסְנַאי בְּבֵיתָא, אִתְּעַר עָלֵיהּ בְּחוֹבוֹי יַתִּיר, יוֹמָא חַד, אוֹ תְּרֵין יוֹמִין, כְּהַאי אוֹרֵחַ דְּשָׁרָאן לֵיהּ בְּבֵיתָא, יוֹמָא חֲדָא, אוֹ ב' יוֹמִין, (בגין דאיהו אורח) כֵּיוָן דְּחָמֵי דְּלֵית מַאן דִּמְחֵי בִּידֵיהּ, מַה כְּתִיב, (שם) וַיַּעַשׂ לְאִישׁ הַבָּא אֵלָיו, אִתְעָבִיד מָארֵי דְּבֵיתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית מ״ב:ל׳) הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ. (רות א׳:ג׳) אִישׁ נָעֳמִי. כַּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע, אִתְעָבִיד לָקֳבְלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, אִישׁ, בַּעַל הַבַּיִת, הָא אִתְקְשַׁר בַּר נָשׁ בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְהוּא עָבִיד בֵּיהּ רְעוּתֵיהּ.
266b.3 וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּאָה מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא עָלֵיהּ תָּדִיר, בְּגִין דִּיְהֵא הַהוּא יֵצֶר הָרָע תָּבִיר בְּהוּ, דְּלֵית לֵיהּ מְקַטְרֵג לְיֵצֶר הָרָע, בַּר מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', עַל לְבָבֶךָ, עַל תְּרֵי יְצָרֶיךָ, יֵצֶר הַטּוֹב אִתְעֲטָּר בְּהוּ, וְיֵצֶר הָרָע אִתְכָּנַע בְּהוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יֵצֶר הַטּוֹב, מַה בָּעֵי מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ, יֵצֶר הַטּוֹב אִתְעֲטָּר בְּהוּ. וְיֵצֶר הָרָע, כֵּיוָן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ לָא תָּב, וְלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין הוּא סָלִיק לְעֵילָּא, וְאוֹלִיף עָלֵיהּ חוֹבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ג׳:ל״ה) וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן.
266b.4 כַּד אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, הָא וַדַּאי פַּרְשְׁתָּא דִּקְרִיאַת שְׁמַע רְמִיזָא בֵּיהּ י' אֲמִירָן כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן אִינּוּן. וּבְּגִין כָּךְ י' פִּקּוּדִין אִית הָכָא, לָקֳבֵל י' פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. וּמַאן אִינּוּן. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ. וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶרֶךְ. וּבְשָׁכְבְּךָ. וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. וּבִשְׁעָרֶיךָ. הָא י', לָקֳבֵל י' אֲמִירָן. וְעַל דָּא פָּרְשִׁיָּין אִלֵּין כְּלַל רַב אִינּוּן בְּאוֹרַיְיתָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּאַשְׁלִים לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי, דְּהָא אִתְקַדָּשׁ בְּפוּמֵיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְּקָא יָאוּת.
266b.5 רִבִּי אֲחָא, הֲוָה קָאִים עִמֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר לֵילְיָא חַד בָּתַר פַּלְגּוּת לֵילְיָא, וַהֲווּ מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר, (נ"א רבי אחא) וְאָמַר, (דברים לב) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, עַל כָּל תְּנָאִין (נ"א פקודין) דְּגָזַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד עָאלוּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, גְּזֵרָה דְּאוֹרַיְיתָא הֲוָה. מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא לָא מִתְיַישְּׁבָא בְּאַרְעָא, אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא. וְלָא מִתְיַישְּׁבָא לְעֵילָּא, אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא.
266b.6 דְּהָכִי אָמַר (רבי שמעון) אַבָּא, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא אִשְׁתְּמוֹדָע, אֶלָּא בְּגִין תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. שְׁכִינְתָּא לָא מִתְיַישְּׁבָא לְעֵילָּא אֶלָּא עִם תּוֹרָה דִּלְתַּתָּא. דְּכָל זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ (דבר נש), יַכְלָא לְמֵיקָם בְּעָלְמָא. (נ"א תורה שבכתב לא אשתמודעא אלא בגין תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב, ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה. עַל הָאֲדָמָה סְתָם. וְאִי לָאו דְּאַפְסִיק מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא לָא יַכְלָא לְמֵיקָם. דִּכְתִּיב, (ירמיהו ט׳:י״ב) עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ. וּכְתִיב, וַיֹּאמֶר יְיָ' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
266b.7 עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי, מָאִיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן רֵישֵׁיהּ. אָמַר, וַדַּאי הָכִי הוּא וְדָא הוּא רָזָא דְּאַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, וְאוֹקִים קְרָא דָּא, בְּרָזָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (שמות כ״א:י׳) שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לָא יִגְרָע. וְאִי אִתְמְנָעוּ מִנָהּ, מָה כְּתִיב, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ׳:א׳) אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ. וּכְתִיב, (ישעיהו נ״ב:ג׳) חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. וּמַאן דְּמָנַע אוֹרַיְיתָא מִנָהּ, כְּמַאן דְּנָסַב מָארֵי (ס"א שארה) דְּאִתְּתָא, וּמָנַע לֵיהּ מִנָהּ, דָּא אִשְׁתְּאָרַת כְּאַרְמַלְתָּא, וְלָא אַרְמַלְתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א׳:א׳) הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, וְלָא אַלְמָנָה.
266b.8 יָתְבוּ אִתְעַסְּקוּ בְּאוֹרַיְיתָא, עַד דְּנָהִיר יוֹמָא. בָּתַר דְּנָהִיר יוֹמָא, קָמוּ וְאָזְלוּ. עַד דַּהֲווֹ אָזְלוּ, חָמוּ חַד גְּבָר דְּהֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וְרֵישֵׁיהּ עָטִיף, קְרִיבוּ גַּבֵּיהּ, וַהֲוָה רָחִישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ, וְלָא אָתִיב לוֹן מִדִי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הַאי אִמְלַךְ בְּמָארֵיהּ. יָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אֲחָא וְצַלּוּ צְלוֹתָא, וְהַהוּא גְּבַר קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא. בָּתַר דְּסִיְּימוּ צְלוֹתָא, אַזְלוּ בְּאָרְחָא, וְהַהוּא גַּבְרָא אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי גַּבְרָא, אוֹ טִפְּשָׁא הוּא, אוֹ אָרְחוֹי לָא מִתְיַשְּׁרָן. אָמַר, נִתְעֲסָק בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא שַׁעֲתָא הִיא.