Tzav

Unpointed Text

32a.1 ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא, ולסיימא לון דלא משתכחי. דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא. ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל.

32a.2 אמר רבי חייא: ודאי הכי הוא ושפיר! "וערבי נחל" - מסטרא דנחל נפקי גבוראן, ובהאי יומא מתערי ומסיימי. בהאי יומא כתיב "וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו, יח) - "בארת" כתיב חסר. "וַיָּשׇׁב" - מהו "וַיָּשׇׁב"? אלא יומא קדמאה דירחא - שירותא דדינא הוה בכל עלמא, ויצחק קיימא לכורסייא למידן עלמא. בהאי יומא - "וַיָּשׇׁב יצחק" - לאתערא דינין ולסיימא דינין.

32a.3 "ויחפור את בארת המים" - לארקא גבורן לכנסת ישראל לאתערא למיא. דהא מיא בגבורן נחתין לעלמא, ובגין דאלין גבורן לא נחתין אלא בעיבא, ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא אלא בגין דעלמא אצטריך להו. מאי טעמא? בגין דעלמא בדינא אתברי, וכלא בעיא הכי.

32a.4 בגין כך כלא בעובדא תליא מלתא! ועל דא כהנא בעובדא ותקונא דאיהו עביד לתתא אתערו עלאין ותתאין לתקנא לון, ומתתקני על ידוי.

32a.5 אמר רבי יוסי: הא תנינן ערבה דדמיא לשפוון - בהאי יומא מאי היא?

32a.6 אמר רבי חייא: אף על גב דלדרשא הוא דאתי - הכי הוא ודאי! דהא בהאי יומא בשפוון תליא! בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא, ומסתיימי דינין, ואסתים לישנא בישא מעלמא. ביומא קדמאה דירחא - שירותא דדינא הוא וסיומא הוא בהאי יומא, והא אתמר.

32a.7 תא חזי, ביומא דא שלמין ומסתיימי עמין ברכאן דילהון ושראן בדינא. וישראל ביומא דא - מסיימי דינין דלהון ושראן בברכתא. דהא ליומא אחרא זמינין לאשתעשעא במלכא לנטלא מניה ברכאן לכל שתא, ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו. ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה - כל מה דבעי - שאיל ויהיב ליה. ועל דא - ישראל שראן ועמין מסיימי. ועל דא כתיב "אהבתי אתכם אמר יהו"ה וגו'" (מלאכי א, ב).

32a.8 אמר ליה: הא חמינא ליה לעשו בשלוה במלכו בכריכן עלאין ושליט על עלמא! ואת אמר (מלאכי א, ג) "וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה"!?

32a.9 אמר ליה: בכל אתר הכי הוא! כיון דמלכא קדישא גזר גזרה ושוי ההיא גזרה בפתקיה - קרא אסהיד כמה דאתעביד! ועל דא "ואשים את הריו שממה" - הא שויתי בפתקא דילי. וכן כל אינון טבן דגזר עלייהו דישראל דכתיב "אני יהו"ה דברתי ועשיתי" (יחזקאל יז, כד):

32a.10 "וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה, וזאת תורת זבח השלמים, זאת תורת החטאת".

32a.11 רבי יצחק אמר: הא אוקמוה - אי לתתא דא בכלא, אי לעילא דא בכלא! ומאן דאשתדל באורייתא - נטל לחולקיה בכלא ואתאחיד בכל סטרין, ולא בעיא לקרבא קרבנא על נפשיה. והא אתמר.

32a.12 רבי יצחק פתח: "הכהנים לא אמרו איה יהוה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי" (ירמיה ב, ח).

32a.13 "הכהנים" - אלין כהנים דמשמשין בכהונה גדולה, ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו, ומייחדין יחודא כל חד וחד כדקא חזי.

32a.14 "ותופשי התורה". מאן אינון "תופשי התורה"? וכי כהני לאו תופשי התורה נינהו?! אלא אלין אינון ליואי דתפשי בכנורות, דאתיין מסטרא דאורייתא, ואתיהיבת מסטרא דלהון אורייתא. ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא קדישא ליחדא ליה יחודא שלים כדקא יאות.

32a.15 "והרועים פשעו בי" - אלין אינון רברבי עמא, דאינון רעיין לעמא כרעיא דמדבר עאניה.

32a.16 ואלין אינון תלת דרגין דבעיא לאשתכחא תדיר על קרבנא; לאשתכחא רעוא לעילא ותתא, ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין.

32a.17 כהנא מקרב קרבנא, ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי, ולאתערא סטרא דיליה.

32a.18 וליואי אתכוונן בשיר לאתערא סטרי דילהון, ולאתכללא בסטרא דכהנא.

32a.19 (הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)