Volume III

Beha'alotcha

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 151b, reference page 7 of 17.

Current daf
151b
Reference units
17

Daf 151b

Unpointed Text

151b.1 מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא.

151b.2 ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב "שמן וקטרת ישמח לב" (משלי כז, ט). ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה אֲדֹנָי יֱהֹוִה. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח.

151b.3 אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה.

151b.4 זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב "ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'" (ישעיה מט, ג)!

151b.5 "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם" (במדבר ח, ו) הא אוקמוה דבעי לדכאה לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא.

151b.6 ועל דא בליואי כתיב "וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'" (במדבר ח, ז).

151b.7 ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא.

151b.8 ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי "פרה אדומה".

151b.9 כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.

151b.10 [כאן שייך מאמר "והניף" שבסוף הספר סימן ט']

151b.11 [ "והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה" (במדבר ח, יא)

151b.12 רבי יהודה שאיל לרבי אבא: "למה היה הכהן מניף את הלוים?"

151b.13 אמר לו: "משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?"

151b.14 אמר לו רבי יהודה: "מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו."

151b.15 אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם" (בראשית מט, ה), וכתיב "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (בראשית מט, ז) לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.

151b.16 בא רבי יהודה ונשק את ידיו.

151b.17 וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב "ואל זועם בכל יום" (תהלים, ז) ]

151b.18 "זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד" (במדבר ח, כד)

151b.19 תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה.

151b.20 ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין.

151b.21 זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב"ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב "כי ישרים דרכי יהוה" (הושע יד, י):

151b.22 "וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר" (במדבר ט, א).

151b.23 אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!?

151b.24 אלא "בשנה השנית" הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב"ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך.

151b.25 (אין רעיא מהימנא בדף זה)

Pointed Text

151b.1 תָּא חֲזֵי, מַדְבְּחָא, תְּרֵיסָר נְשִׂיאִין הֲווֹ לְחַנְּכָא לֵיהּ, וּלְאַתְקְּנָא לֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ תְּרֵיסָר אִינּוּן שְׁבָטִין, לְד' סִטְרִין, ד' דְּגָלִים, וְכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מְנַרְתָּא אִתְמְנֵי בְּשִׁבְעָה בּוּצִינִין, לְאַדְלְקָא עַל יְדָא דְּכַהֲנָא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וּמְנַרְתָּא, עַל אָת קַיָּימָא, וּבְנִיסָא אִתְעָבִידַת, וְהָא אוּקְמוּהָ בְּעוֹבָדָא דִּמְנַרְתָּא.

151b.2 וּמַדְבַּח פְּנִימָאָה, וּמְנַרְתָּא, קַיְימֵי כַּחֲדָא, לְחֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. דִּכְתִּיב, (משלי כ״ז:ט׳) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וְאוֹקִימְנָא דִּתְרֵי מַדְבְּחָן הֲווֹ, חַד פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, וְהַאי קַיְּימָא לְחֶדְוָותָא. וְחַד לְבַר, לְקָרְבָא קָרְבְּנִין. וּמֵהַאי פְּנִימָאָה נָפִיק לְהַאי דִּלְבַר, וּמַאן דְּחָמֵי וְיִסְתָּכַּל, יִנְדַּע חָכְמְתָא עִלָּאָה, רָזָא דְּמִלָּה אֲדֹנָי יְדוָֹד. וְעַל דָּא לָא אִתְקְרַב קְטָרְתָּא, אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּשֶמֶן אִשְׁתְּכַח.

151b.3 אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, קְטֹרֶת הוּא לְחֶדְוָה, וּלְסַלְּקָא מוֹתָנָא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּדִינָא מֵהַאי דִּלְבַּר אִשְׁתְּכַח, וְחֶדְוָותָא וְחַדוּ וְקִשּׁוּרָא דִּנְהִירוּ, מֵהַהוּא פְּנִימָאָה, דְּכָל חֵידוּ בֵּיהּ קַיְּימָא. וְכַד הַאי אַתְעַר, כָּל דִּינָא אִסְתַּלָּק מֵהַאי, וְלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד דִּינָא. וּבְגִין כָּךְ קְטֹרֶת קַיְּימָא לְבַטְּלָא מוֹתָנָא, וְעַל דָּא, קְטֹרֶת קְשִׁירוּ הוּא דְּכֹלָּא, וְדָא אִתְקְרִיב בְּהַהוּא פְּנִימָאָה. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'.

151b.4 (במדבר ח׳:ו׳) קַח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹ', הָא אוּקְמוּהָ דְּבָעֵי לְדַכְּאָה (ס"א לדברא) לוֹן, וּלְאַמְשָׁכָא לוֹן, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּאַתְרַיְיהוּ, בְּגִין דְּאִינּוּן דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, וְסִטְרָא דְּדִינָא, וְכָל מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא, בָּעֵי דְּלָא יַרְבֵּי שַׂעֲרָא, בְּגִין דְּאַסְגֵּי דִּינָא בְּעָלְמָא. וְעַל דָּא אִתְּתָא כְּהַאי גַּוְונָא, דְּלָא יִתְחֲזֵי שַׂעֲרָא לְבַר, וּבַעְיָיא לְאִתְחַפְּיָיא רֵישֵׁהּ, וּלְכַסֵּי שַׂעְרָהָא, וְאוֹקִימְנָא, וְהָא אִתְּמַר. וּכְדֵין אִתְבָּרְכָן כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְעַל דָּא בְּלֵיוָאֵי כְּתִיב, וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וְגוֹ', וְהֶעֱבִירוּ תַעַר וְגוֹ'. וְאִתְּמַר לֵיוָאֵי לָא סַלְּקִין לְאַתְרַיְיהוּ, עַד דְּיָרִים לוֹן כַּהֲנָא, בְּגִין דִּימִינָא מַדְבַּר תָּדִיר לִשְׂמָאלָא.

151b.5 רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּיוֹמָא דְּסַלְּקִין לֵּיוָאֵי בְּדוּכְתַיְיהוּ, בִּתְרֵין פָּרִים. מַאי טַעְמָא פָּרִים. אֶלָּא אִינְהוּ כְּפָרִים, לְקַבְּלָא בִּשְׂמָאלָא לְהַאי פָּרָה דְּאִקְרֵי פָּרָה אֲדוּמָה. כַּהֲנָא כָּל חֵילָא וְכָל תִּקּוּנָא בֵּיהּ תַּלְיָיא, בְּגִין דְּכָל חֵילָא דְּגוּפָא בִּדְרוֹעָא יְמִינָא קַיְּימָא. וְעַל דָּא כַּהֲנָא דְּרוֹעָא דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ הֲוִי. וּבֵיהּ קַיְּימָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא וּלְאַתְקְנָא עָלְמָא (ס"א מאי טעמא פרים אלא אינהו שמאלא כפרים לקבלא בשמאלא. תא חזי כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוה וביה קיימא לאתתקנא עלמא ולאתתקנא כלא בגין דכל חילא דגופא בדרועא ימינא קיימא וכל תקונא ביה תלייא) וְעִם כָּל דָּא, לָא אִשְׁתְּכַח בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּגוּפָא וּשְׂמָאלָא, וְגוּפָא עִקָּרָא הוּא דְּכֹלָּא.

151b.6 (במדבר ח׳:כ״ד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, לֵיוָאָה בַּר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִין שְׁנִין יִפְלַח בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין סְלִיק לְדוּכְתֵּיהּ וְאִתְעַטָּר. וְחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִין יִפְלַח דְּהָא בַּר נָשׁ (ס"א תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח עד דסליק לדרגא דחמשין). כַּד סָלִיק לְהַאי דַּרְגָּא דְּחַמְשִׁין שְׁנִין וּלְהָלְאָה, נָחִית מִן תּוּקְפָּא דְּאֶשָּׁא דְּבֵיהּ, וְכֵיוָן דְּאֶשָּׁא וַחֲמִימוּתָא אִתְקָרִר, הָא פָּגִים לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְשַׁר בֵּיהּ.

151b.7 וְעוֹד, דְּקָלָא דְּזִמְרָא לָא אִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ כָּל כַּךְ. וְקָלָא בָּעֵי דְּלָא יִתְפְּגָם, אֶלָּא בָּעֵי לְאִתָּקְפָא, דְּהָא בַּאֲתָר דְּדִינָא תַּקִּיף קַיְּימָא, וְלָא בְּחַלְשָׁא. וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי דְּלָא יַפְגִּים הַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְשַׁר בֵּיהּ, דְּאִיהוּ דִּינָא תַּקִּיפָא, וְלָא חַלְשָׁא, וְעַל דָּא לָא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה חוּלְשָׁתָא כְּלָל בְּכָל סִטְרִין. זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְיִנְדַּע אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא סָטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, דִּכְתִיב (הושע י״ד:י׳) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ.

151b.8 (במדבר ט׳:א׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי טַעְמָא אַזְהַר לְהוֹן הָכָא עַל פִּסְחָא, וְהָא אִתְּמַר לְהוּ בְּמִצְרַיִם. אֶלָּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית הֲוָה, דְּיִשְׂרָאֵל חָשִׁיבוּ דְּהָא פֶּסַח לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, וְכֵיוָן דְּעָבְדוּ לֵיהּ זִמְנָא חֲדָא בְּמִצְרַיִם, חֲשִׁיבוּ דְּלָא אִצְטְרִיךְ יַתִיר. אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַזְהַר לוֹן עָלֵיהּ, דְּלָא יַחְשְׁבוּן דְּהָא קָא עָבַר זִמְנֵיהּ בְּמִצְרַיִם, וְלֹא יִצְטְרִיךְ. בְּגִין כַּךְ בְּמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְאַתְקְנָא לְהוּ לְדָרֵי דָּרִין.