Beha'alotcha

Unpointed Text

151a.1 נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב "ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'" (שמות יד, כא). מאי "ברוח קדים עזה"? דא רוח יעקב! "עזה" - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. "וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" - אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב "ויבקעו המים" - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

151a.2 (כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)

151a.3 אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא.

151a.4 וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

151a.5 (וכאן מצאתי הע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י"שר ה"פוך י"שר - וסימניך יהי אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)

151a.6 הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו!

151a.7 ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד.

151a.8 [כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']

151a.9 [ שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב "כי ששת ימים עשה יהוה" (שמות לא, יז) (שמות כ, י) - ולא כתיב "בששת".

151a.10 ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון "הרים" - "הררי קדם", דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב "ובית דויד כאלהים" (זכריה יב, ח).

151a.11 ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת "בת שבע" - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד"צדק". עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא.

151a.12 ואקרי שביעאה בקרא דכתיב "לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה" (דה"א כט, יא)

151a.13 ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!?

151a.14 אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד!

151a.15 וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב"ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא.

151a.16 אברהם ידע ליה לקב"ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה להאי דרגא.

151a.17 יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי "פחד יצחק" ודחיל ליה לעלמין.

151a.18 יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי "אמת" ואחיד בה. הדא הוא דכתיב "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ).

151a.19 יוסף ידע ליה לקב"ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי "כל" ואקרי "יסוד" ואקרי "צדיק". ועל דא אקרי יוסף "כלכל" דכתיב "ויכלכל יוסף" (בראשית מז, יב), וכתיב "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה).

151a.20 משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב "ונועדתי לך שם ודברתי אתך" (שמות כה, כב). ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון "נצח והוד", ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי "על ארון העדות" דאקרי "צדק". 'ארונא דסהדותא' - מאן "עדות"? דא יוסף. הדא הוא דכתיב "עדות ביהוסף שמו", ואקרי "תורה שבכתב". והאי ארונא תורה שבעל פה.

151a.21 תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, "תורת יהוה". ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי "קבלה" - דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי "צדיק" ואיקרי "יוסף" ואיקרי "כל".

151a.22 ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב "והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ" (דה"א כט, יא). ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ.

151a.23 והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי "עדות" - הדא הוא דכתיב "עדות ביהוסף שמו". ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי "מה טיבן של שני ארונות הללו?". ומתיבין לון "קיים זה מה שכתוב בזה" - "קיים" ודאי! הדא הוא דכתיב "וצדיק יסוד עולם" - איהו קיומא דעלמא.

151a.24 אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי "בת שבע" דאיהי "ממלכה" ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה), וכתיב "כסאו כשמש נגדי" (תהלים פט, לז).

151a.25 וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע.

151a.26 תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב"ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון כתר עליון חכמה בינה, ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי חסד

151a.27 וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן "בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו" - "בן שלש" דייקא!

151a.28 ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת "בת שבע", ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב "ויצב אברהם את שבע כבשות" (בראשית כא, כח).

151a.29 ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון.

151a.30 הדא הוא דכתיב "ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים" (ש"ב ח, א). מאי "ויהי אחרי כן"? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין "ויך דוד את פלשתים וגו'" - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה.

151a.31 ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא.

151a.32 ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא.

151a.33 אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב"שבעה" - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב "ויקרא אותה שבעה" (בראשית כו, לג).

151a.34 תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין "באר שבע". יצחק קרא ליה "שבעה". מה בין האי להאי?

151a.35 אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד"פחד" דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה ה'. וה' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב "ויקרא אותה שבעה" - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה ה' לאחזאה דאיהי חולקיה.

151a.36 תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב "בהבראם ביום עשות יהוה אלהים" (בראשית ב, ד). ואוקמוה "באברהם" אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב "על כן קרא שם העיר באר שבע" (בראשית כא, לא). אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב "ויקרא אותה שבעה" - שמיה "באר שבע" סטרא דאברהם! ולא "באר שבעה"! הדא הוא דכתיב "וימינו תחבקני" (שיר ב, ו).

151a.37 ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד"שבע" - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין.

151a.38 אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם מה כתיב? "וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו" (בראשית כו, טו) - "בארת" כתיב. וחד הוה דכתיב "באר שבע". וקרינן "בארות" - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

151a.39 כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? "וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו" (בראשית כו, יח). מאי "וישב"? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה, יא).

151a.40 האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה! וחזי כלא! הדא הוא דכתיב "ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא" (דניאל ב, כב).

151a.41 ותא חזי אינון "עבדי יצחק" בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? "שטנה". והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת (בראשית כו, כב) "ויקרא שמה רחובות" ודאי . אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון.

151a.42 ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב "פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה" (תהלים קיח, יט).

151a.43 ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? "וירא והנה באר בשדה" (בראשית כט, א). כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי "באר שבע" - כדין אמר ללבן "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" - "הקטנה" דייקא!

151a.44 תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.

151a.45 בשבתא - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי "כל" ואיקרי "שבת" - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.

151a.46 ובריש ירחא - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת "סיהרא", והוא דוד.

151a.47 ומחמיסר יומא לירחא קדמאה - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי "ראשון".

151a.48 בירחא תליתאה בעצרת דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב"קול" - "קול יעקב".

151a.49 ובריש שתא - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.

151a.50 וביום הכפורים - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא.

151a.51 בחג הסוכות - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

151a.52 וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה! ]

151a.53 שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו תלת אבהן וארבע אחרנין.

151a.54 רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא.

151a.55 תניינא - "זה אל זה", ואינון קשורא חדא בתלת יודין.

151a.56 תליתאה - שלימו דכל מהימנותא.

151a.57 רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו.

151a.58 חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא.

151a.59 שתיתאה - דינא ברחמי.

151a.60 שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן.

151a.61 בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי "אני"' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה.

151a.62 שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי.

151a.63 תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות.

151a.64 תא חזי זבולן דקאמרן ירית "ים כנרת" - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין.

151a.65 רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא?

151a.66 אלא כיון דנשיאים קריבו קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא.

151a.67 תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו כגוונא דלעילא!

151a.68 (אין רעיא מהימנא בדף זה)