Zohar Chadash Shir HaShirim Paragraph 527

Pointed Text (The Mantua Edition 1818)

527.1 כְדֵין אִיהוּ, מִגּוֹ רְחִימוּ וְתֵיאוּבְתָּא דְכַלָּה, בָּעָא לְאַדְכּוּרֵי לָהּ הַהוּא שְׁתִיקוּ דַּעֲבַד לָהּ לְמִשְׁתַּק, וְלָא בָעָא בְּתוּשְׁבַּחְתָּא, פָּתַח וְאָמַר, (שה"ש, א) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, כַּד אִינוּן סוּסָוָון וּרְתִיכִין דְּפַרְעֹה הֲווֹ אַתְיָין וְרָדְפִין אֲבַתְרַיְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּמִּיתִיךְ רַעֲיָתִי, אַשְׁתֵּיקִית לָךְ בְּאִשְׁתּוֹקָא.

527.2 דִּמִּיתִיךְ: כְּמָא דְאִתְּמָר, וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.

527.3 שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם.