Zohar Chadash Shir HaShirim Paragraph 230

Pointed Text (The Mantua Edition 1818)

230.1 אֶלָּא בְּרָזָא דְּאַתְוָון, תַּלְיָין עִילָּאִין וְתַתָּאִין, וְעָלְמִין כּוּלְהוּ.

230.2 וְקִישּׁוּרָא דְּמִלִּין הָכֵי הוא, קִישּׁוּרָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא לְגַבֵּי נְהוֹרָא, דַּעֲלָה אָמְרָה לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ, אֶמְצָעִיתָא דְאָלֶ"ף, מָשְׁכֵנִי עִמָּךְ, כְּמָה דְאִתְּמָר, וְאַף עַל גַּב דַּאֲמַרְתּ דָּא, בָּעָאת לְאִשְׁתַּבָּחָא לְגַבֵּיהּ, דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי תְּחוֹתוֹי בְּשַׁחוּתָא לְגַבֵּי אֶמְצָעִיתָא דְאָלֶ"ף, וּשְׁכִיבַת תְּחוֹתֵיהּ, אֲמָרַת לָאו אֲנָא בְּכָךְ, וְאַף עַל גַּב דַּאֲנָא לְגַבָּךְ הָכֵי, הֱבִיאֲנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, אֲנָא בְּעִילוּיָא וַחֲבִיבוּ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִילָּאָה, בְּלָא שַׁחוּתָא.