Volume III

Achrei Mot

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 61a, reference page 11 of 49.

Current daf
61a
Reference units
49

Daf 61a

Unpointed Text

61a.1 להו חולק לאתאחדא בשמא קדישא. ובמה אחידו ישראל בשמא קדישא? בגין דזכו באורייתא! דכל מאן דזכי באורייתא - זכי ביה בקב"ה. ותנינן קמיה דמר מאי "קדש"? שלימותא דאקרי "חכמה עלאה". ומהאי אתר נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען לאתר דאקרי "בינה עלאה". ומתמן נפקין מבועין ונחלין לכל עבר עד דמטו להאי "זאת". והאי "זאת" כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי "קדש" ואקרי "חכמה" - קראן לה רוח הקדש; כלומר "רוח" מההוא "קדש" דלעילא. וכד נפקין ומתערין מנה רזי אורייתא - כדין אתקרי לשון הקדש.

61a.2 ובשעתא דנגיד ההוא רבות קדישא לאינון תרין קיימין דאקרון "למודי יהו"ה" ואקרון "צבאות" - אתכנש תמן. וכד נפיק מתמן בההוא דרגא דאקרי יסוד לההוא חכמה זעירא - כדין אתקרי "לשון למודים". ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים. כדין כתיב "אֲדֹנָי יְהֹוִה נתן לי לשון למודים". ולמה? "לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר".

61a.3 וקב"ה יהיב האי לבוצינא קדישא ר' שעמון! ועוד דסליק ליה לעילא - בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו ולא אתכסיין. עליה כתיב "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות":

61a.4 פתח רבי ייסא ואמר: "ויהו"ה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'" (מלכים א ה, כו). "ויהו"ה נתן חכמה לשלמה" - דא הוא דתנינן ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא. "כאשר דבר לו" - כמה דאתמר ליה "החכמה והמדע נתון לך" (דה"ב א, יב).

61a.5 "ויהי שלום בין חירם ובין שלמה" - וכי מה האי להאי?! אלא הכי תנינן "ויהו"ה נתן חכמה לשלמה" והאי חכמה במאי אוקים לה? א"ר יוסי אוקים לה בהאי בקדמיתא. דשלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דהוה אמר "מושב אלהים ישבתי וגו'" (יחזקאל כח, ב). דתניא חירם מלך צור עבד גרמיה אלוה. בתר דשלמה אתא - עבד ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה. ובגין כך "ויהי שלום בין חירם ובין שלמה". ותנינן א"ר יצחק א"ר יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה שבעה מדורין דגיהנם, וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה, עד דאהדר ואודי ליה לשלמה.

61a.6 ותנינן שלמה ירית לה לסיהרא בכל סטרוי - בגין כך בכלא שליט בחכמתיה. ור' שמעון בן יוחאי שליט בחכמתיה על כל בני עלמא! כל אינון דסלקין בדרגוי - לא סלקין אי לא שלמין עמיה:

61a.7 פתח רבי יוסי ואמר: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו'" (שיר ב, יד). "יונתי" - דא כנסת ישראל. מה יונה לא שבקת בן זוגה לעלמין - כך כנסת ישראל לא שבקת לקב"ה לעלמין. "בחגוי הסלע" - אלין תלמידי חכמים דלא משתכחי בנייחא בעלמא דין. "בסתר המדרגה" - אלין תלמידי חכמים הצנועין דבהון;, חסידין דחלי קב"ה, דשכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין.

61a.8 כדין קב"ה מתבע בגינייהו לכנסת ישראל ואמר "הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב" - דלית קלא משתמע לעילא אלא קלא דאינון דמתעסקי באורייתא. ותאנא כל אינון דמתעסקי באורייתא בליליא - דיוקניהון אתחקק לעילא קמי קב"ה, וקב"ה משתעשע בהו כוליה יומא ומסתכל בהו. וההוא קלא סליק ובקע כל אינון רקיעין עד דסליק קמי קב"ה. כדין כתיב "כי קולך ערב ומראך נאוה".

61a.9 והשתא קב"ה חקק דיוקנא דר' שמעון לעילא, וקליה לעילא לעילא סלקא, ומתעטרא בכתרא קדישא עד דקב"ה מתעטר ביה בכלהו עלמין ומשתבח ביה. עליה כתיב "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט, ג):

61a.10 פתח ר' חייא ואמר: "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א, ט), "ואשר להיות כבר היה" (קהלת ג, ט), "מה שהיה כבר נקרא שמו" (קהלת ו, י). היינו דתנינן עד לא ברא קב"ה האי עלמא - הוה בארי עלמין וחריב לון! עד

61a.11 (הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

61a.1 פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָמַר, (ישעיהו נ׳:ד׳) יְיָ' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר וְגוֹ'. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ מִכָּל שְׁאָר עַמִין, וּקְרָאָן, קֹדֶשׁ. דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ'. וְיָהִיב לְהוּ חוּלָק, לְאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְמָּה אֲחִידוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּגִין דְּזָכוּ בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא זָכֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

61a.2 (נ"א בקדש) (רצ"ז ע"א) וְתָנֵינָן קָמֵיהּ דְּמַר, מַאי קֹדֶשׁ. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא דְּאִקְרֵי חָכְמָה עִלָּאָה, וּמֵהַאי אֲתַר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען, לאתר דאקרי בינה עלאה), וּמְתַּמָן נַפְקִין מְבּוּעִין וּנְחָלִין לְכָל עֵבָר, עַד דְמַטוּ לְהַאי זֹאת. (ומהאי אתר אתער רוחא קדישא) וְהַאי זֹאת כַּד מִתְבָּרְכָא, אִקְרֵי קֹדֶשׁ, וְאִקְרֵי חָכְמָה, וּקְרָאן לֵיהּ (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן ליה) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, רוּחַ, מֵהַהוּא קֹדֶשׁ דִּלְעֵילָּא. וְכַד נָפְקִין וּמִתְעָרִין מִנֵּהּ רָזֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

61a.3 וּבְשַׁעֲתָא דְּנָגִיד הַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, לְאִינּוּן תְּרֵי קַיְימִין, דְּאִקְרוּן לִמּוּדֵי ה', וְאִקְרוּן צְבָאוֹת, אִתְכְּנַשׁ תַּמָּן, וְכַד נָפִיק מִתַּמָּן, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי יְסוֹד, לְהַהוּא חָכְמָה זְעֵירָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לְשׁוֹן לִמוּדִים. וְנָפִיק לְאִתְּעָרָא לְאִינּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִים. כְּדֵין כְּתִיב, יְיָ' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמוּדִים. וְלָמָּה. לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב הַאי לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעוֹד דְּסָלִיק לֵיהּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִתְּמָרוּ, וְלָא אִתְכַּסְיָין. עָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר י״ב:ח׳) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת.

61a.4 פָּתַח רִבִּי יֵיסָא וְאָמַר, (מלכים א ה׳:כ״ו) וַיְיָ' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וְגוֹ'. וַיְיָ' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, דָּא הוּא דְּתָנֵינָן, בְּיוֹמֵי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ, כְּמָה דְּאִתְּמַר לֵיהּ, (דברי הימים ב א׳:י״ב) הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךָ.

61a.5 וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה. וְכִי מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, וַיְיָ' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה. וְהַאי חָכְמָה בְּמַאי אוֹקִים לָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אוֹקִים לָהּ בְּהַאי, בְּקַדְמִיתָא, דִּשְׁלֹמֹה עֲבַד דְּנָחִית לְחִירָם מֵהַהוּא דַּרְגָּא, דְּהֲוָה אָמַר, (יחזקאל כ״ח:ב׳) מוֹשָׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי וְגוֹ', דְּתַנְיָא, חִירָם מֶלֶךְ צוֹר עָבֵד גַּרְמֵיהּ אֱלוֹהַּ. בָּתַר דִּשְׁלֹמֹה אָתָא, עֲבַד לֵיהּ בְּחָכְמָתֵיהּ, דְּנָחִית מֵהַהוּא עֵיטָא, וְאוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה. וּבְגִין כָּךְ, (מלכים א ה׳:כ״ו) וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה.

61a.6 וְתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּשָׁדַר לֵיהּ, חַד שִׁידָא, וְנָחִית לְיָד שִׁבְעָה מָדוֹרִין דְּגֵיהִנָּם וְסַלְקֵיהּ, וְשָׁדַר לֵיהּ פִּתְקִין בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּידֵיהּ, עַד דְּאָהֲדָר, וְאוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה. וְתָנֵינָן. (ויחי רכ"ג, רכ"ה) שְׁלֹמֹה יָרִית לָהּ לְסִיהֲרָא, בְּכָל סִטְרוֹי. בְּגִין כָּךְ, בְּכֹלָּא שַׁלִּיט בְּחָכְמָתֵיהּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, שַׁלִּיט בְּחָכְמָתֵיהּ עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, כָּל אִינּוּן דְּסַלְּקִין בְּדַרְגּוֹי, לָא סַלְּקִין אֶלָּא לְאַשְׁלְמָא עִמֵּיהּ. (ס"א אי לא שלמין עמיה)

61a.7 פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ד) יוֹנָתִי בְּחַגְוִי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה וְגוֹ'. יוֹנָתִי, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַה יוֹנָה לָא שַׁבְקָת בֶּן זוּגָהּ לְעָלְמִין, כַּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁבְקָת לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמִין. בְּחַגְוִי הַסֶּלַע, אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנַיְיחָא בְּעָלְמָא דֵּין. בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הַצְּנוּעִין, דִּבְהוֹן חֲסִידִין דַּחֲלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּשְׁכִינְתָּא לָא אַעְדֵּי מִנַיְיהוּ לְעָלְמִין. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְּבַע בְּגִינַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, דְּלֵית קָלָא מִשְׁתְּמַע לְעֵילָּא, אֶלָּא קָלָא דְּאִינּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא.

61a.8 וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּלֵילְיָא, דִּיּוּקְנֵיהוֹן אִתְחַקָּק לְעֵילָּא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ כּוּלֵיהּ יוֹמָא, וּמִסְתְּכַּל בְּהוּ. וְהַהוּא קָלָא, (דהכא) סָלִיק וּבָקַע כָּל אִינּוּן רְקִיעִין, עַד דְּסָלִיק קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּדֵין כְּתִיב, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוְה. וְהַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָקַק דִּיּוּקְנָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְעֵילָּא וְקָלֵיהּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא סַלְּקָא, וּמִתְעַטְּרָא בְּכִתְרָא קַדִּישָׁא, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְעַטָּר בֵּיהּ בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וּמִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ. עָלֵיהּ כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

61a.9 פָּתַח רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר, (קהלת ג׳:ט״ו) מַה שֶׁהָיָה כְּבָר הוּא (נקרא שמו ל"ג) וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת וְגוֹ'. מַה שֶׁהָיָה כְבָר, הַיְינוּ דְּתָנֵינָן, עַד לָא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַאי עָלְמָא, הֲוָה בָּארֵי עָלְמִין וְחָרִיב לוֹן, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ, לְמִבְרֵי הַאי עָלְמָא, וְאַמְלִיךְ בְּאוֹרַיְיתָא. כְּדֵין אִתְתָּקַּן הוּא בְּתִקּוּנוֹי, וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי, וּבָרָא הַאי עָלְמָא. וְכָל מַאי דְּאִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, הָא הֲוָה קַמֵּיהּ, (והא סליק מקמיה) וְאִתְתָּקַּן קַמֵּיהּ.