Volume II

Terumah

Zohar Online Volume II: Exodus text. Daf 175a, reference page 99 of 101.

Current daf
175a
Reference units
101

Daf 175a

Unpointed Text

175a.1 ליה למה, אמר דנאימנא יומא חד ותלתות יומא, אמר ליה לאו הכי, אלא אלהא דחזקיהו עבד יומא דין תרין ניסין, אסי לחזקיהו מבי מרעיה, ואחזר שמשא לעדנא דא.

175a.2 אמר וכי אית בעלמא אלהא רבא בר מאלהי, אמרו אלהא דחזקיהו, קם וכתב כתבוי, שלם לחזקיהו מלכא דיהודה, ושלם לאלהיה, ושלם לירושלם קרתא קדישא, לבתר אמליך, וקם מכורסייה ופסע תלת פסיען, וכתב אחרנין, שלם לאלהא רבא דבירושלם, ושלם לחזקיהו מלכא דיהודה, ושלם לירושלם קרתא קדישא, אמר ליה קודשא בריך הוא, אנת פסעת בגין יקרי תלת פסיען, חייך מינך יפקון תלת מלכין שליטין, קסטירין רופינין, דשליטין בכל עלמא, וקדמאה מנייהו נבוכדנצר הוה.

175a.3 תא חזי מאי אמר ליה דניאל, "אנת הוא ראשה די דהבא ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך, ומלכו תליתאה אחרי וגו'" (דניאל ב', ל"ח-ל"ט). מה כתיב? "נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב, רומיה אמין שתין, פתיה אמין שית" (שם ג, א) - אמר נבוכדנצר, צלמא דחמינא הוה רישא די דהבא מעוי דכסף, אנא אעביד כלא דדהבא, דלהוי גזפירא דדהבא ברישא. ותאנא, ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא ולישנייא למפלח לההוא צלמא, ונטל מאנא ממאני מקדשא דהוה גליף ביה שמא קדישא, ועייל ליה בפומיה דההוא צלמא, ובההיא שעתא הוה ממלל רברבן, עד דאתא דניאל וקריב גבי דההוא צלמא, ואמר אנא שליחא דמארי עלמא, גוזרני עלך למיפק מהכא, אדכר שמא קדישא ונפק ההוא מאנא, ונפל צלמא ואתבר, היינו דכתיב "והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים". קם רבי יהודה ונשקיה על רישיה, אמר אי לא דקריבנא בקוטפייא הכא, לא אשתמודענא בך, והוו דחלין מניה מההוא יומא.

175a.4 תאנא "אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו" (קהלת י, יז). רבי יוסי אוקים להאי קרא במשה, בשעתא דאפיק להו לישראל ממצרים, ועבד לון בני חורין.

175a.5 "ושריך בעת יאכלו" -- דכתיב "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא ליהו"ה" (שמות יב, יא). אמר רבי שמעון בר יוחאי, וכי לא אמינא דמלוי דשלמה מלכא, דכלהו בגו לגו היכלא קדישא הוו, והאי דאמריתו כלא שפיר הוה, ולדרשא הוא דאתא, אבל האי קרא לעילא בהיכלא קדישא הוא.

175a.6 תאנא, אשריך ארץ שמלכך בן חורין, מאי ארץ, ארץ סתם, דתניא מאי דכתיב "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" (איכה ב, א), אלא האי ארץ, היא רזא בגו כתרי מלכא קדישא, דכתיב ביה "ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים" (בראשית ב, ד), והאי ארץ כל מה דיניק ואתזן, מההוא אתר דאקרי שמים הוא, ולא אתזנת ארעא דא אלא משלימותא קדישא דאקרי שמים.

175a.7 ובשעתא דבעא קודשא בריך הוא לאחרבא ביתיה דלתתא, וארעא קדישא דלתתא, אעבר להאי ארעא קדישא דלעילא בקדמיתא, ונחית ליה מההוא דרגא דהוה ינקא משמים קדישא, ולבתר חריב להאי דלתתא, הדא הוא דכתיב "השליך משמים ארץ" בקדמיתא, ולבתר "ולא זכר הדום רגליו". דתניא, כך ארחוי דקודשא בריך הוא, כד בעי למידן עלמא, בקדמיתא עביד דינא לעילא, ולבתר אתקיים לתתא, דכתיב "יפקוד יהו"ה על צבא המרום במרום" בקדמיתא, ולבתר "ועל מלכי האדמה על האדמה" (ישעיהו כד, כא).

175a.8 אמר רבי שמעון, "אשריך ארץ שמלכך בן חורין", דזן לך בסגיאותא דכלא, בלא דחילו דאחרא, ומההוא מלכא עלאה אתזן כלא, "ושריך בעת יאכלו", כמה דאת אמר "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (במדבר כג, כג).

175a.9 "אי לך ארץ שמלכך נער" - כמה דאת אמר "ונתתי נערים שריהם" (ישעיהו ג, ד), דווי לארעא כד ינקא משמאלא, "ושריך בבקר יאכלו" - בההוא

Pointed Text

175a.1 וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, מַאן זֶרֶת. אִלֵּין אִינּוּן (חמשין) תַּרְעִין דְּאִתְפָּתָחוּ וְאִתְפָּזְרוּ לְכָל סִטְרִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ב׳:ג׳) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'. וְכָל בַּשָּׁלִישׁ, מַאן שָׁלִישׁ. רַחֲמֵי. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס, מַאי פֶּלֶס, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, דִּכְתִּיב, (ויקרא י״ט:ל״ו) מֹאזְנֵי צֶדֶק. אַבְנֵי צֶדֶק. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָנֵי מִילֵּי בְּשִׁיעוּרָא דְּיוֹצֵר כֹּלָּא אוֹקִימְנָא.

175a.2 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שְׁמַע מִינָּהּ, דְּיַעֲקֹב מִגּוֹ דִּינָא קַשְׁיָא נָפִיק, דְּהָא יִצְחָק דִּינָא קַשְׁיָא, אָחִיד לְחוּלָקֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְדָא הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְהָא יִצְחָק מִגּוֹ חֶסֶד נְפַק, וְהָכִי כֻּלְּהוּ, דִּינָא מִגּוֹ רַחֲמֵי נָפְקָא, וְרַחֲמֵי מִדִּינָא. אַבְרָהָם יָרִית אַחֲסָנָא דְּחֶסֶד, נָפַק יִצְחָק בְּדִינָא מִגּוֹ חֶסֶד. יַעֲקֹב נְפַק בְּרַחֲמֵי, מִגּוֹ דִּינָא קַשְׁיָא, וְכַךְ הוּא לְעֵילָּא, דָּא מִן דָּא, וְיַנְקָא דָּא מִן דָּא, עַד דְּאִשְׁתְּמוֹדַע כֹּלָּא דְּהוּא חַד, וּמֵחָד תַּלְיָין כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח חַד. בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

175a.3 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּלֵית שְׁלֵימוּתָא אֶלָּא כַּד אָחִיד דָּא מִן דָּא, (ס"א וחד) וְדָא אָחִיד בְּתַרְוַויְיהוּ, לְשַׁכְלְלָא כֹּלָּא, כְּגוֹן יַעֲקֹב, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה.

175a.4 תָּאנָא, כּוּלֵי הַאי לָא אִתְקְרֵי אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּילָן, וּמִסִּטְרָא דִּילָן אִשְׁתְּמוֹדַע כֹּלָּא. (ס"א דהא בהאי לעילא) וּלְעֵילָּא כֹּלָּא בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא. לָא שָׁנִי, וְלָא יִשְׁתָּנִי, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מלאכי ג׳:ו׳) אֲנִי יְיָ' לָא שָׁנִיתִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כֻּלְּהוֹן בּוּצִינִין נְהִירִין מֵחַד, וּמֵחָד תַּלְיָין, וּבוּצִינִין אִינְהוּ חַד כֹּלָּא. דְּהָא לָא בָּעוּ לְאִתְפָּרְשָׁא, וּמַאן דְּפָרִישׁ לוֹן, כְּאִלּוּ אִתְפְּרַשׁ מִן חַיֵּי עָלְמָא.

175a.5 אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (ישעיהו ג׳:ד׳) וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמות כ״ה:י״ח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב. כְּתִיב (שמואל א ד׳:ד׳) יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, וּכְתִיב (שמואל ב כ״ב:י״א) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף. יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, כַּד שַׁרְיָא לְאִתְיַישְּׁבָא בִּשְׁלִימוּתָא, כְּתִיב יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים. (ס"א כד אשתכח בשלימותא) וְכַד לָא שַׁרְיָא, וְלָא אִתְיַישְׁבָא מַלְכָּא בְּכֻרְסְיָא, כְּתִיב וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב חַד, דְּלָא אִתְיַישְׁבָא מַלְכָּא בְּכֻרְסְיָּיה. יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים תְּרֵי.

175a.6 אָמַר רַבִּי יוֹסִי, וַוי לְעָלְמָא, כַּד חַד כְּרוּב אַהְדָּר אַנְפֵּיה מֵחַבְרֵיהּ, דְּהָא כְּתִיב וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אֶחָיו, כַּד הֲוָה שְׁלָמָא בְּעָלְמָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הָא תָּנֵינָן (ויקרא י״ח:ז׳) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לא תְגַלֵּה, וַוי לְמַאן דְּגַלֵּי עֲרָיַיתְהוֹן. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב בְּיַעֲקֹב, מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתְּבַּח בְּתֻשְׁבַּחָתַיְיהוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִּיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

175a.7 תָּאנָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּיוֹמֵי קַדְמָאֵי, הֲוָה בַּר נָשׁ אָמַר לְחַבְרֵיהּ, אֵימָא לִי מִלָּה חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְטוֹל מָנֶה כְּסַף. הַשְׁתָּא אָמַר בַּר נָשׁ לְחַבְרֵיהּ, טוֹל מָנֶה כְּסַף וְאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח, וְלֵית מַאן דְּיַרְכִּין אוּדְנֵיהּ, בַּר אִינּוּן זְעִירִין (נ"א זרעין) קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתְּבַּח בְּהוּ, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אֶרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

175a.8 (שמות כ״ז:י׳) וָוִי הָעַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, וָוִי הָעַמּוּדִים, הָא אֲמֵינָא כָּל אִינּוּן דְּמִתְאַחֲדָן מִקִּטְרֵי קַיָּימִין עִלָּאִין, אִקְרוּן וָוִי הָעַמּוּדִים. וְכָל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, תַּלְיָין מֵאִינּוּן וָוִים. מַאי ווִים. שִׁתָא בְּגוֹ שִׁתָא, וּמִתְאַחֲדָן וּמִתְשַׁקְיָין מִחוּטָא דְּשִׁדְרָה, דְּקָאִים עָלַיְיהוּ. וּבְסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא תָּאנָא, וָוִים לְעֵילָּא, וָוִים לְתַתָּא, וְכֻלְּהוּ בְּמַתְקְלָא חַד סַלְּקִין.