Volume II

Terumah

Zohar Online Volume II: Exodus text. Daf 168a, reference page 85 of 101.

Current daf
168a
Reference units
101

Daf 168a

Unpointed Text

168a.1 שריאו אתוון לאולדא.

168a.2 כיון דאתבריר פסולת שריאו אתוון לאולדא מרזא דאת ש"ת - תקונא דכר ונוקבא באסתכמותא כחדא, וכדין כתיב "ויולד בדמותו כצלמו". "ויקרא את שמו שת" - ולא כתיב "ותקרא". "ויקרא" איהו ולא איהי. איהו קרא שמיה שת, תקונא דכר ונוקבא כחדא, דהוו באסתכמותא חדא.

168a.3 תו אתגלגלו אתוון ואהדרו לאולדא, אל"ף דאדם, ואינון אתוון באתר דאיהו סיום שמיה, ומאן איהו נ', ולבתר ו' ולא ה', דהא אתעדיאת (נ"א אתיילידת) בהבל, בגין כך נטיל את אחרא אבתריה ו', וסיים בשירותא דש'ת ש' ואקרי אנו"ש.

168a.4 "אנוש" - מה בין שמא דא לשמא ד"אדם"? אלא אנוש לאו איהו בתוקפא הוה, תקונא דקדמאי הוה, "מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח, ה), וכתיב "מה אנוש כי תגדלנו וגו' ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו" (איוב ז, יח). ועל דא כתיב "ויהו"ה חפץ דכאו החלי" (ישעיהו נג, י) - תבירו דגופא ותוקפא דנפשא אורית שת לאנוש, ירותא דהוה ליה לקבלא, ואיהו אוף הכי אורית לבנו.

168a.5 תו אתגלגלו אתוון לאתקנא עקימא, ואתהדרו לאולדא. קינן האי תקונא דקין ואתתקן תחותיה. ואתהדרו אתוון לבסמא עלמא מעקימו דהוה. מהללאל - מ' סופא דאתוון דאדם. ה' ול' - תקונא דאתוון דהבל. ובגין דלא הוה חייבא כקין - לא אתחלפו אתוון משמיה, בר חד; דבאתר ב' הוה א', למהוי תקונא יתיר.

168a.6 עד הכא אתבסם עלמא, ואתתקן עקימא משירותא דאנוש, בר חובא דאדם דלא אתבסם עד דקיימו ישראל בטורא דסיני. אבל תקונא דעקימו דקין והבל אתתקן ואתבסם. אבל עלמא הוה בצערא ועצבונא עד דאתא נח, דכתיב "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהו"ה" (בראשית ה, כט). וחובא דאדם לא אתבסם עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וקבילו אורייתא, וכד ישראל קבילו אורייתא כדין נר ואור אתתקן כחדא.

168a.7 והשתא רבותי, אנא מבבל, וברא דרב ספרא אנא, ולא זכינא לאשתמודעא לאבא, ואטרידנא הכא, ודחילנא דהא יתבי ארעא דא אינון ארייוון באורייתא, ושוינא עלי דלא אימא מילי דאורייתא קמי בר נש עד תרין ירחין, ויומא דא אשתלימו, זכאה חולקי דאתערעתון הכא.

168a.8 ארים רבי יוסי קליה ובכי, וקמו כלהו ונשקוהו ברישיה.

168a.9 אמר רבי יוסי, זכאה חולקנא דזכינא בהאי ארחא למשמע מלי דעתיק יומין מפומך, מה דלא זכינן למשמע עד השתא. יתבו כלהו, אמר לון, רבותי, מדחמינא צערא דהאי חמי וברתיה, דדחקי ומצטערי בנפשייהו דלא ידענא ברכת מזונא, אמינא לון דעד דאנדע ברכת מזונא לא אתחבר באנתתי כארח כל בני עלמא, ואף על גב דיכילנא לשמשא בה בלא חובה, לא בעינא למעבר על דעתייהו, הואיל ולא הוינא יכיל למימר מדי עד תרין ירחין. חדו רבי יוסי ורבי חייא וחמוי וברתיה, ובכו מסגיאו חדוה, אמר רבי יוסי, במטו מינך כיון דשריאת, אנהיר לן יממא, זכאה חולקנא בארח דא.

168a.10 פתח ההוא רביא בברכת מזונא ואמר: כתוב אחד אומר "ואכלת לפני יהו"ה אלהי"ך" (דברים יד, כג), וכתוב אחד אומר "ושמחת לפני יהו"ה אלהי"ך" (שם כז, ז), הני קראי כד ישראל הוו שראן בארעא קדישא, ואתחזון קמי קודשא בריך הוא בבי מקדשא הוו מתקיימי, השתא היך מתקיימי, מאן יכיל למיכל לפני יהו"ה, ולמחדי לפני יהו"ה. אלא ודאי הכי הוא, בקדמיתא כד יתיב בר נש על פתוריה למיכל, מברך על נהמא המוציא, מאי טעמא "המוציא" ולא "מוציא", דהא כתיב "בורא השמים" (ישעיהו מב, ה) ולא כתיב "הבורא", "עושה ארץ" (ירמיה י, יב) ולא כתיב "העושה ארץ" - מאי טעמא הכא "המוציא"?

168a.11 אלא כל מלין דאינון מרזא דעלמא עלאה סתירא, אסתתרא ה' מתמן, לאתחזאה דהא מעלמא גניזא וסתירא איהו.

Pointed Text

168a.1 וְאִי תֵּימָא נֶצַח בַּיָּמִין, הָא כְּתִיב נְעִימוֹת, וּכְתִיב (שמואל ב כ״ג:א׳) וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, (בראשית כ"א ע"ב) (ד"א בימינך נצח) וְדָא שְׂמָאלָא. וְכָל שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דִּימִינָא. אֲבָל הוֹדָאָה אוֹדֵי עַל יְמִינָא, לְאַחֲזָאָה דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקָא, וְדָא פְּשִׁיטוּ דְּטוֹב, דְּאִתְפָּשַּׁט בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.

168a.2 מַאי טַעְמָא לֵית הָכָא שְׂמָאלָא, בְּגִין דְּלֵית חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא בִּמְזוֹנָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי אִתְּעַר שְׂמָאלָא, סִטְרָא אַחֲרָא יִתְּעַר עִמֵּיהּ, וְהָא אִיהוּ זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. (ויקרא כ"א ע"א) וְהָא אֲנַן יָהִיבְנָא לֵיהּ חוּלָקֵיהּ, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא בְּזוּהֲמָא דְּמַיִין בַּתְרָאִין, וְאִי לֵית זוּהֲמָא, הָא חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא מֵיכְלָא, דְּקָרִיבוּ בֵּיהּ יְדִין.

168a.3 וְעַל דָּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן. וְהוֹאִיל וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן, דְּהָא נָטַל חוּלָקֵיהּ, לֵית לָן לְאִתְּעֲרָא שְׂמָאלָא כְּלַל. דְּלָא יִתְּעַר מְקַטְרְגָא וְיִטּוֹל תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לְתַתָּא, וְחַד לְעֵילָּא, כַּבְּכוֹר. דְּהָא זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. חוּלָקֵיהּ אִיהוּ לְתַתָּא, וְלֵית לֵיהּ לְעֵילָּא כְּלוּם. יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לְעֵילָּא, וְעֵשָׂו נָטִיל לְתַתָּא, וְעַל דָּא לָא יִתְקְרַב שְׂמָאלָא כְּלָל, בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא.

168a.4 כֵּיוָן דְּמִתְבָּרְכָא הַאי אֶרֶץ הַחַיִּים מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וּמְקַבֵּל מְזוֹנָא, כְּדֵין בָּעֵינָן רַחֲמִין עַל כֹּלָּא. רַחֵם יְיָ' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְגוֹ', דְּהָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּאֶרֶץ הַחַיִּים, נִזְכֵּי בָּהּ אֲנָן וּבֵי מַקְדְּשָׁא. דְּיִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא בְּאִינּוּן רַחֲמִים.

168a.5 וּבְשַׁבָּת דְּלָא אִשְׁתְּכַח דִּינָא, לְמֶהֱוֵי נֶצַח וְהוֹד כְּלַל חֲסָדִים, אוֹמֵר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ לְמֶהֱוֵי (ויחי רי"ט ע"א) תַּרְוַיְיהוּ, (ישעיהו נ״ה:ג׳) חַסְדֵּי דָּוִד הַנְּאֱמָנִים, וְעַל דָּא אַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן וְכוּ', דְּהָא רְצֵה וּמוֹדִים, אִינּוּן חֲסְדֵי דָּוִד, וְשִׂים שָׁלוֹם דְּקָאָמַרָן בִּצְלוֹתָא, בְּבִרְכַּת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.

168a.6 הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, דְּכֹלָּא אָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְלָא מִסְטַר שְׂמָאלָא כְּלוּם. מַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא, אִיהוּ נָטִיל בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא מְכֻּלְּהוּ, וְאִתְבְּרַךְ בִּכְלָל בִּרְכַּת מְזוֹנָא, וְעַל דָּא אִית לֵיהּ אַרְכָּא דְּחַיִּין. מַאן דְּנָטִיל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְקָא מְבָרֵךְ עָלֵיהּ, כְּתִיב (תהילים קט״ז:י״ג) כּוֹס (בראשית א' ע"א, רכ"ג ע"א) יְשׁוּעוֹת אֶשָׂא. מַאן יְשׁוּעוֹת דָּא יְמִינָא, דְּאִיהוּ מוֹשִׁיעַ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב (נ"א הושיעה לו ימינו) וַתּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ, וּכְתִיב (תהילים ס׳:ז׳) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

168a.7 אַדְהָכִי הֲוָה נָהִיר יְמָמָא, קָמוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי הִלוּלָא אִיהוּ יוֹמָא דָּא, וְלָא נֵיפוּק מֵהָכָא, עַד דְּיִתְעֲבִיד הִלוּלָא בְּכָל אַנְשֵׁי מָתָא, דָּא הוּא הִלוּלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ. נַטְלוּ לָהּ לְאִנְתְּתֵיהּ, וּבָרִיכוּ לָהּ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, עַבְדוּ דַּאֲבוּהָ יְתַקֵּן בֵּיתָא אַחֲרָא לְחֶדְוָה, כְּנִישׁוּ כָּל אַנְשֵׁי מָתָא לְהַהִיא חֶדְוָתָא, וְקָרְאוּ לָהּ כַּלָּה. וְחַדּוּ עִמְּהוֹן כָּל הַהוּא יוֹמָא, וְאִיהוּ חַדֵּי עִמְּהוֹן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא.

168a.8 פָּתַח אִיהוּ עַל פָּתוֹרָא וְאָמַר, (שמותכו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים. כְּתִיב הָכָא עוֹמְדִים. וּכְתִיב הָתָם (ישעיהו ו׳:ב׳) שְׂרָפִים עוֹמְדִים. מַה לְּהַלָּן שְׂרָפִים, אוּף הָכָא נָמֵי שְׂרָפִים. אִלֵּין קְרָשִׁים קַיְימָן בְּתִקּוּנֵי דְּכַלָּה, וְסָחֲרָן סָחֲרָנָא דְּחוּפָּה, לְמִשְׁרֵי בְּהַהִיא חוּפָּה רוּחַ עִלָּאָה, (נ"א רזא עלאה) כְּגַוְונָא דָּא כַּלָּה לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ לְתַקְּנָא חוּפָּה לְחוּפָאָה בְּתִקִינוֹ שָׁפִירוּ, לִיקָרָא דְּכַלָּה אַחֲרָא, דְּאַתְיָא לְמִשְׁרֵי תַּמָּן בְּחֶדְוָה, לְכַלָּה תַּתָּאָה.

168a.9 וּבְגִין יְקָרָא דְּהַהִיא כַּלָּה עִלָּאָה, אִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד חוּפָּאָה דִּשְׁפִּירוּ, בְּכָל תִּקּוּנֵי דִּשְׁפִּירוּ, לְזִמְנָא לְכַלָּה עִלָּאָה, לְהַהִיא חֶדְוָה. כְּגַוְונָא דָּא בְּכָל גְּזִירוּ דִּבְרִית לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ לְאַתְקְנָא כִּסֵּא אַחֲרָא בִּשְׁפִירוּ, (הקדמה י"ג ע"א) לְמָארֵי קִנְאָה דִּבְרִית קַיָּימָא דְּאָתֵי תַּמָּן. אוּף הָכָא בְּכָל חוּפָּה, אִצְטְרִיךְ תִּקּוּנֵי שְׁפִירוּ, לְחוּפָאָה לְחוּפָּה לִיקָרָא דְּכַלָּה סְתָם.

168a.10 דְּהָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּדָא קַיְּימָא. דָּא סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן, וְדָא סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן. וְכַד סַלְּקָא בְּשֶׁבַע בִּרְכָאן כְּדֵין אִקְרֵי כַּלָּה. וְעַל דָּא אָסִיר לְשַׁמְּשָׁא בָּהּ עַד דְּאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן שֶׁבַע בִּרְכָאן, כְּגַוְונָא עִלָּאָה.

168a.11 אִינּוּן שֶׁבַע בִּרְכָאן, יָרְתָא כַּלָּה, מֵרוּחָא (נ"א מרזא) עִלָּאָה, אֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נַגְדִּין מִתַּמָּן. שִׁית בִּרְכָאן אִינּוּן דְּכַלָּה אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, וְאַתְּ אַמָרְתְּ דְּאִינּוּן שֶׁבַע. אֶלָּא שְׁבִיעָאָה אִיהוּ דְּקָא מְקַיֵּים כֹּלָּא.