Volume II
Terumah
Zohar Online Volume II: Exodus text. Daf 170b, reference page 90 of 101.
- Current daf
- 170b
- Reference units
- 101
Daf 170b
Unpointed Text
170b.1 רעותא קמיה, כלא קמיה כאין הוא חשיב, ואת אמרת דקריעת ים סוף קשה קמיה. אלא בזמנא דישראל אעברו לגבי ימא, ובעא קודשא בריך הוא למקרע לון ימא דסוף, אתא רהב ההוא ממנא דעל מצרים, ובעא דינא מקמי קודשא בריך הוא, אמר קמיה, מאריה דעלמא אמאי את בעי למעבד דינא על מצרים, ולמקרע ימא לישראל, הא כלהו חייבין קמך, וכל ארחך בדינא וקשוט, אלין פלחי ע"ז ואלין פלחי ע"ז, אלין בגלוי עריות ואלין בגלוי עריות, אלין אושדי דמין ואלין אושדי דמין. בההיא שעתא הוה קשה קמיה למעבר על ארח דינא. והא ישראל הוו נטלי על ימא, דכתיב "ויאמר יהו"ה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו), והוה קשה קמיה למעבר על דינא ולמקרע לון ימא דסוף.
170b.2 ואלמלא דאשגח קודשא בריך הוא בזכות אברהם, דאקדים בצפרא למעבד פקודא דמאריה ורעותא דיליה, כדכתיב "וישכם אברהם בבקר" (בראשית כב, ג), כלהו אתאבידו בימא, בגין דבכל ההוא ליליא בדינא הוה קודשא בריך הוא עלייהו דישראל. דתנינן, מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה", מלמד דאתו מלאכי עלאי לשבחא בההוא ליליא קמי קודשא בריך הוא, אמר לון וכי (ס"א בני) עובדי ידי טבעין בימא ואתון משבחן קמאי, מיד "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". מה כתיב "ויהי באשמרת הבקר" - אשגח קודשא בריך הוא בזכותא דאברהם, דאקדים בצפרא למעבד רעותיה דמאריה, כדכתיב "וישכם אברהם בבקר", כדין אהדר ימא וערקו מיין קמייהו דישראל, דכתיב "וישב הים לפנות בקר לאיתנו", ותנינן "לאיתנו" - "לתנאו" - לההוא תנאי דהתנה עמיה קודשא בריך הוא כד ברא עלמא.
170b.3 "לאיתנו" - כתיב הכא "לאיתנו" וכתיב התם "משכיל לאיתן האזרחי" (תהלים פט, א), ועל דא "לפנות בקר" - בההוא זמנא דאקדים אברהם למעבד רעותא דמאריה, כדין אתקרע ימא, (הכא ויהם את מחנה מצרים). ועל דא קשה הוה קמיה קריעת ים סוף.
170b.4 כגוונא דא קשין זווגין קמי קודשא בריך הוא כקריעת ים סוף. מה קריעת ים סוף קטיל לאלין בהאי סטרא ומקיים לאלין בהאי סטרא - אוף הכא בזווגין כתיב "מוציא אסירים בכושרות" (שם סח ז), ותנינן בכי ושירות; מיית האי ויהיב אתתיה להאי; ולזמנין לחייבא מזדמנא ליה אתתא מעליא. אבל רזין סתימין אינון בכלא, וכלא הוא בדינא. ומה דאתערו חברייא בהא - ודאי הכי הוא. ומה דאתערו - "לפני" ולא "מלפני". "לפני" - ההוא דקאים "לפני", קמיה, דקודשא בריך הוא ושמש קמיה. ועל דא לא אמרו ד"קשין זווגין לקודשא בריך הוא" וכן קשין מזונותיו של אדם לקודשא בריך הוא, אלא "לפני". ולהאי קשיין כל הני - דהא לאו ברשותיה קיימי אף על גב דאיהו עביד, (ד"א ל"ג אבל אף על גב דאיהו עביד), ברשותא אחרא עביד.
170b.5 כתיב "ונכרתה הנפש ההיא מלפני" (ויקרא כב, ג) -- מאי "מלפני"? אלא דא עלמא דאתי; ההוא דכל חיין קיימין תמן.
170b.6 דבר אחר: דא צנורא עלאה, נהר דלא פסקין מימוי לעלמין. וכלא חד.
170b.7 ודא איהו דנטיל כל עדונין דעלמא דאתי, ומאינון עדונין עלאין תשתצי (האי נפש), מאתר דההוא "נעם יהו"ה" תמן, ודא איהו "מלפני".
170b.8 ואי תימא אי הכי הא כתיב (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יהו"ה, כי ידעו האנשים כי מלפני יהו"ה הוא בורח, ותנינן מאי טעמא אזל יונה וברח, וכי מאן יכיל למברח מקמי קודשא בריך הוא, אלא הוה אזיל וברח לנפקא מארעא קדישא, דהא שכינתא לא שריא לבר מארעא דישראל, ובגין דלא תשרי עלוי שכינתא, הוה ברח מארעא קדישא, דהא שכינתא איהי שריא תמן, כמה דאת אמר (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, גפן פוריה דא שכינתא, מה שכינתא הוה סתימא לגו בבית קדש הקדשים,
Pointed Text
170b.1 אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּמָה רַבְרְבָן עוֹבָדֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָּא, וּבְאַרְעָא מִלְּרַע. מַאן יָכִיל לְמִנְדַּע בְּאִלֵּין תְּרִין כֹּכָבַיָא, דְּנַפְקוּ חַד מֵהָכָא, וְחַד מֵהָכָא וְאִעֲרָעוּ דָּא בְּדָא, וְאִטְמָרוּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי לָא חֲמֵינָא לוֹן, הָא אַשְׁגַּחְנָא בְּהוּ, וְאַשְׁגַּחְנָא בְּכַמָּה עוֹבָדִין אַחֲרָנִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד תָּדִיר.
170b.2 פָּתַח וְאָמַר (תהילים קמ״ז:ה׳) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ וְגוֹ' גָּדוֹל וְרַב וְעִלָּאָה אִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכִי לָא יָדַעְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּדוֹל אִיהוּ וְרַב כֹּחַ, מַאי שְׁבָחָא דְּדָוִד הָכָא.
170b.3 אֶלָּא בְּכָל אֲתָר אִיהוּ אָמַר (תהלים קמה) גָּדוֹל יְיָ', וְהָכָא אָמַר גָּדוֹל אֲדוֹנִינוּ. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא הָתָם דְּאִיהוּ אָמַר גָּדוֹל יְיָ' וּמְהֻלָל מְאֹד. בְּדַרְגָּא עִלָּאָה קָאָמַר. וְהָכָא דִּכְתִּיב גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה קָאָמַר, דְּאִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. מָה כְּתִיב לְעֵילָּא מֵהַאי קְרָא, מוֹנֶה מִסְפָּר לַכֹּכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. אִי כָּל בְּנֵי עָלְמָא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי אָדָם, יִתְכַּנְּשׁוּן לְמִמְנֵי כֹּכָבַיָא, לָא יַכְלִין לְמִמְנֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ט״ו:ה׳) וּסְפוֹר הַכֹּכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּוֹר אוֹתָם. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב בֵּיהּ, מוֹנֶה מִסְפָּר לַכֹּכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ וְגוֹ'. כְּמָה דְּלֵית מִסְפָּר לְכֹּכְבֵי שְׁמַיָא, בַּר מִנֵּיהּ. אוּף הָכִי אִיהוּ כְּתִיב בֵּיהּ, וְלִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר.
170b.4 תָּא חֲזִי, כְּתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וְגוֹ', כֻּלְּהוּ חַיָּילִין וּמַשִּׁרְיָין וְכֹכָבַיָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לוֹן בִּשְׁמָא, כָּל חַד וְחַד, וְלָא גָּרַע אֲפִילּוּ חַד. בְּכָל כֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי דִּרְקִיעִין כֻּלְּהוּ, אִתְמְנוּן נְגִּידִין וּפְקִידִּין לְשַׁמְּשָׁא עָלְמָא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. וְלֵית לָךְ עִשְׂבָּא זְעִירָא בְּכָל עָלְמָא, דְּלָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ כֹּכָבָא וּמַזָּלָא בִּרְקִיעָא, וְעַל הַהוּא כֹּכָבָא מְמָנָא חַד, דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ.
170b.5 כָּל כֹּכָבַיָּא דְּבִרְקִיעִין כֻּלְּהוּ מְשַׁמְּשֵׁי עַל הַאי עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ פְּקִידָן לְשַׁמְּשָׁא כָּל מִלָּה וּמִלָּה, לְאִינּוּן דִּבְּהַאי עָלְמָא, וְלָא צַמְחִין וְלָא מְגַדְּלִין עֲשָׂבִין וְאִלָנִין וּדְשָׁאִין, וְעִשְׂבֵי בָּרָא, בַּר בְּחֵיזוּ דְּכֹּכָבַיָּא דְּקָא קַיְימֵי עָלַיְיהוּ, וְאִתְחָזוּן עָלַיְיהוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ.
170b.6 רוֹב מַשִּׁרְיָין דְּכֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, כֻּלְּהוּ נָפְקִין בְּרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, עַד תְּלַת שַׁעְתֵּי חָסֵר רְבִיעָא. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא נָפְקִין בַּר זְעִירִין. וְאִינּוּן כֹּכָבַיָּא כֻּלְּהוּ לָא מְשַׁמְשֵׁי לְבַטָּלָה, וְלָא אִתְחָזוּן לְבַטָּלָה. וְאִית כֹּכָבַיָא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי כָּל לֵילְיָא, בְּגִין לְאַצְמְחָא וּלְגַדְּלָא כָּל אִינּוּן מִלִּין דְּאִתְפְּקָדוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית כֹּכָבַיָּא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי עַד פַּלְגוּת לֵילְיָא, וְצָמְחִין וּמְגַדְּלִין מֵרֵאשִׁיתָא דְּלֵילְיָא, עַד הַהִיא שַׁעֲתָא, כָּל אִינּוּן מִלִּין דְּאִתְפְּקָדוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית כֹּכָבַיָא דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי זְעֵיר מִלֵילְיָא, דְּכֵיוָן דְּאִתְחָזֵי בַּהֲדֵי הַהוּא עִשְׂבָּא, אוֹ הַהוּא דְּשָׁאָה, מִיָּד אַשְׁלִים שִׁמוּשֵׁיהּ, וְלָא אִצְטְרִיךְ יַתִּיר בְּהַהוּא לֵילְיָא. וְהָא אִינּוּן לָא קַיְימִין לְבַטָּלָה, כֵּיוָן דְּאַשְׁלִימוּ שִׁמּוּשַׁיְיהוּ, לָא אִתְחָזוּן יַתִּיר בְּהַאי עָלְמָא, וְעַיְילִין לְאַתְרַיְיהוּ.
170b.7 בְּסִפְרָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה דִּבְנֵי קֶדֶם, אַמְרֵי עַל כָּל אִינּוּן כֹּכָבַיָא (ויחי רכ"ג ע"א, ויקרא רל"א ע"ב) דְּשַׁרְבִיטָא, דְּקָא מְשַׁדְּרֵי שַׁרְבִיטָא בִּרְקִיעָא, אַמְרִי דַּעֲשָׂבִין אִינּוּן בְּאַרְעָא, מֵאִינּוּן דְּאִקְרוּן סַמֵי דְּחַיֵּי, וְאַבְנִין יַקִירָן אִית בְּאַרְעָא, וְזָהָב שָׁחוּט דִּמְגַּדְלָא גּוֹ טוּרֵי רָמָאֵי, בִּזְעֵיר מַיִין דְּחַפְיָא עָלֵיהּ, וְלָא חַפְיָא אֶלָּא דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְשָׁלְטָאן עַל כָּל אִלֵּין אִינּוּן כֹּכָבַיָּא דְּשַׁרְבִיטָא, וּמְגַּדְלֵי אִלֵּין בְּגִינַיְיהוּ.
170b.8 וְכָל תִּקּוּנָא וּגְדוּלָא דִּלְהוֹן, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּחֵיזוּ וְנֹגְהָא דְּהַהוּא שַׁרְבִיטָא, דְּקָא מְשַׁדֵּר הַהוּא כֹּכָבָא, גּוֹ רְקִיעָא, וּכְדֵין אִתְתַּקְנָן וּמִתְגַּדְלָן כָּל אִינּוּן מִלִּין.
170b.9 מַרְעִין אִית בִּבְנֵי נָשָׁא, כְּגוֹן יְרוֹקִין וְקַסְטִירִין. דְּאַסְוָותָא דִּלְהוֹן לָא תָּלֵי, אֶלָּא בְּחַד מַרְאֶה דְּפַרְזְלָא קָלִיל נָצִיץ לְעַיְינִין, וְאִית לֵיהּ לְמָארֵיהּ דְּמַרֵע לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. וְלָא (נ"א שכיך) שַׁיָּיךְ (ס"א אתסי) בְּהַאי עַד דְּאַעְבַּר הַהוּא מַרְאֶה לְסִטְרָא דָּא וּלְסִטְרָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּשַׁרְבִיטָא, דְּיוֹשִׁיט נְצִיצוּ דְּבָרָק לְאַנְפּוֹי, וּבְהַהוּא אוֹשִׁיטוּ דְּבָרָק דְּקָא נָצִיץ לְעַיְינִין, אָתֵי לֵיהּ אַסְוָותָא. אוּף הָכִי, כָּל אִינּוּן דְּשַׁלְטֵי עָלַיְיהוּ אִינּוּן כֹּכָבַיָא, לֵית לוֹן תִּקּוּנָא וּגְדוּלָא בַּמֶּה דְּאִתְחָזֵי, בַּר הַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּשַׁרְבִיטָא, וּבְהַאי מִתַּתְקְנֵי, בְּחֵיזוּ, בְּגָוְון, בְּחֵילָא, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי.