Volume III
Shmini
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 42a, reference page 14 of 14.
- Current daf
- 42a
- Reference units
- 14
Daf 42a
Unpointed Text
42a.1 "כל עמל האדם לפיהו" - האי קרא בשעתא דדיינין ליה לבר נש בההוא עלמא כתיב! כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא ונקמין מיניה נקמתא דעלמא - "לפיהו" - בגין פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי - בסטרא דימינא.
42a.2 "וגם הנפש לא תמלא" - לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין.
42a.3 דבר אחר: "לא תמלא" - לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא.
42a.4 רבי יצחק אמר: כל מאן דאסתאב בהו - כאלו פלח לעבודה זרה! דאיהו "תועבת יהו"ה" (דברים ז, כה), וכתיב "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד, ג).
42a.5 מאן דפלח לעבודה זרה - נפיק מסטרא דחיי. נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא. אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי - נפיק מסטרא דחיי ונפיק מרשו קדישא ועייל ברשותא אחרא! ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי! ועל דא "ונטמתם בם" כתיב - בלא א'. וכתיב "וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא" (ויקרא כ, כה). מאי "לטמא"? לטמא לעמין! דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין. וכל חד אתדבק באתריה.
42a.6 רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי.
42a.7 אמר ליה: הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל - במה?
42a.8 אמר ליה: כמה דכתיב "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'" (יחזקאל לו, כה). כיון דאתדכאן - מתקדשן. וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא - "קדש" אקרון, דכתיב "קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה" (ירמיה ב, ג), וכתיב "ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כב, ל).
42a.9 זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו "והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה", בגין דכתיב "ובו תדבק" (דברים י, כ), וכתיב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה" (תהלים קמז, כ):
42a.10 דגים וחגבים אינם טעונין שחיטה אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתיבתא אין צריכין שחיטה! אלא דאתמר בהון "ויגוע ויאסף אל עמיו" (בראשית מט, לג). מה נוני ימא חיותן בימא - אף תלמידי חכמים מארי מתניתין - חיותייהו באורייתא! ואי אתפרשן מנה - מיד מתים.
42a.11 תנינא דמתניתין דבה אתרבי כנוני ימא. ואי אינון דביבשתא יעלון למיא ולא ידעין לשטטא - אינון מייתין. אבל אדם דאינון מארי קבלה - אינון לעילא מכלהו! בהו אתמר "וירדו בדגת הים ובעוף השמים" (בראשית א, כו). דאינון מארי מתניתין תניניא, התנין הגדול, "נחש בריח" (ישעיה כז, א) - לקבל "והבריח התיכון בתוך הקרשים" (שמות כו, כח).
42a.12 בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא - חד בלע לחבריה. והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה - חייב מיתה. ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא - אתמר בהון לבסוף "את והב בסופה" (במדבר כא, יד), ואוקמוה "אהבה בסופה".
42a.13 (ע"כ הרעיא מהימנא):
42a.14 ברוך ה' לעולם אמן ואמן
42a.15 "וידבר יהו"ה אל משה לאמר...אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'" (ויקרא י"ב, א'-ב').
42a.16 רבי אלעזר פתח: "על משכבי בלילות בקשתי וגו'" (שיר ג, א) - "על משכבי" - "במשכבי" מבעי ליה? מהו "על משכבי"? אלא כנסת ישראל אמרה קמי קודשא בריך הוא ובעאת מניה על גלותא, בגין דהיא יתבה בין שאר עמין עם בנהא ושכיבת לעפרא. ועל דהיא שכיבת בארעא אחרא מסאבא אמרה "על משכבי" בעינא - דכאיבנא בגלותא! ועל דא "בקשתי את שאהבה נפשי" לאפקא לי מניה.
Pointed Text
42a.1 רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ו׳:ז׳) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלֵּי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּחָכְמָה עִלָּאָה. כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדַיְינִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּתִיב, כָּל הַהוּא דִּינָא, וְכָל מַאי דְּסָבִיל בְּהַהוּא עָלְמָא, וְנָקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמָתָא דְּעָלְמָא. לְפִיהוּ: בְּגִין פִּיהוּ, דְּלָא נָטִיר לֵיהּ, וְסָאִיב לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא דְּחַיֵּי, בְּסִטְרָא דִּימִינָא. וְגַם הַנֶפֶשׁ לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים דִּינָהָא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים לְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעָלְמִין, בְּגִין דְּהָא אִסְתְּאָבַת, וְאִתְדַּבְּקַת בְּסִטְרָא אָחֳרָא.
42a.2 רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהוּ, כְּאִילּוּ פָּלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ (דברים יז) תּוֹעֲבַת יְיָ', וּכְתִיב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מַאן דְּפָלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, נָפִיק מֵרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. אוּף מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהָנֵי מֵיכְלֵי, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, וְנָפִיק מֵרְשׁוּ קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִסְתְּאָב בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא וְנִטְמֵתֶם בָּם כְּתִיב בְּלָא א'.
42a.3 וּכְתִיב, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכָל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם לְטַמֵּא. מַאי לְטַמֵּא. לְטַמֵּא לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא אִינּוּן מִסְאֲבִין, וּמִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא קָא אַתְיָין. וְכָל חַד אִתְדַּבָּק בְּאַתְרֵיהּ.
42a.4 רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב קָמֵי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, הָא דְּתָנֵינָן זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּמָּה. אָמַר לֵיהּ, בְּמָּה דִּכְתִּיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאִתְדַכְּאָן מִתְקַדְּשָׁן, וְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קֹדֶשׁ אִקְרוּן, דִּכְתִּיב, (ירמיהו ב׳:ג׳) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, וּכְתִיב (שמות כ״ב:ל׳) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר עָלַיְיהוּ, וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי יְיָ', בְּגִין דִּכְתִּיב (דברים י') וּבוֹ תִדְבָּק, וּכְתִיב (תהילים קמ״ז:כ׳) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ.
42a.5 רעיא מהימנא (נדפס תצא רע"ח ע"ב) דָּגִים וַחֲגָבִים, אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַתֶּרֶת אוֹתָם. הָכִי מָארֵי מְתִיבְתָּא, אֵין צְּרִיכִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, (בראשית מ״ט:ל״ג) וַיִּגְוַע וַיִּאָסֶף אֶל עַמָּיו. מַה נוּנֵי יַמָּא, חִיוּתָן בְּיַמָּא. אַף תַּלְמִידֵי (תיקון נ"ו) חֲכָמִים, מָארֵי מַתְנִיתִין, חִיּוּתַיְיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִי אִתְפָּרְשָׁן מִנָּהּ, מִיַּד מֵתִים. (נ"א תנאין) תָנֵינָן דְּמַתְנִיתִין, דְּבָהּ אִתְרַבּוּ כְּנוּנֵי יַמָּא, וְאִי אִינּוּן דִּבְיַבֶּשְׁתָּא יַעֲלוּן לְמַיָּא, וְלָא יַדְעִין לְשַׁטְטָא, אִינּוּן מַיְיתִין. אֲבָל אָדָם (דאינון מארי קבלה אינון לעילא), דְּאִיהוּ לְעֵילָּא מִכֻּלְּהוּ, אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית א׳:כ״ו) וְיִרְדּוּ בִדְגַּת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם.
42a.6 דְּאִינּוּן מָארֵי מַתְנִיתִין תַּנִינַיָּא, הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, (ישעיהו כ״ז:א׳) נָחָשׁ בָּרִיחַ, לָקֳבֵל (שמות כ״ו:כ״ח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, בְּזִמְנָא דְּתַנִּינָן מָארֵי מִשְׁנָה אִית בְּהוֹן מַחֲלוֹקֶת, וּמַקְשִׁין דָּא לְדָא, בָּלַע לְחַבְרֵיהּ. וְהַאי אִיהוּ תַּלְמִיד זְעֵיר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, חַיָּיב מִיתָה. וְאִי אִינּוּן שָׁוִין דָּא לְדָא, וְאִית בְּהוֹן מַחֲלוֹקֶת, וְקוּשְׁיָא, אִתְּמַר בְּהוֹן (ס"א לבסוף) (במדבר כ״א:י״ד) אֶת וָהֵב בְּסוּפָה, אוֹקְמוּהָ אַהֲבָה בְּסוּפָה. (ע"כ רע"מ).