Volume III

Sh'lach

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 157b, reference page 3 of 40.

Current daf
157b
Reference units
40

Daf 157b

Unpointed Text

157b.1 אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא.

157b.2 אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא.

157b.3 אמרו ליה מאן את.

157b.4 אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא.

157b.5 אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי.

157b.6 אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה.

157b.7 בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא.

157b.8 סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד.

157b.9 יתבו.

157b.10 אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא.

157b.11 אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא.

157b.12 אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא.

157b.13 אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה.

157b.14 אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי.

157b.15 אמרו ליה ובמה.

157b.16 אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי "כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'" טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא "מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'". וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין.

157b.17 ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב "אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם" (קהלת ג, יח). "אמרתי אני בלבי" וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. "על דברת בני האדם" - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי "לברם האלהים" בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא "ולראות שהם בהמה המה להם". ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא "המה להם" ולא לאחרנין.

157b.18 ומה דעתא דלהון? "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'". תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר "ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא). "מי יודע" באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא "רוח בני האדם העולה היא למעלה" לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא "העולה היא למעלה". "ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה "בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית א, כז), וכתיב "נר יהוה נשמת אדם" (משלי כ, כז). היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא "ורוח אחד לכל"?! תיפח רוחיהון עלייהו כתיב "יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה" (תהלים לה, ה). אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה" (תהלים קד, לה).

157b.19 אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה.

157b.20 אמרו: ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך!

Pointed Text

157b.1 רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה. חֲמֵינָא בְּאַפָּךְ דְּהִרְהוּרָא אִית בְּגַוָּוךְ. אָמַר לֵיהּ, הָא וַדַּאי הַאי קְרָא אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, (קהלת ג׳:י״ט) כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לָהֶם וְגוֹ'. וְתָנֵינָן, דְּכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ סְתִימִין מִדַּרְגִּין דְּחָכְמְתָא. אִי הָכִי, הַאי קְרָא אִית בֵּיהּ לְאִסְתַּכְּלָא, דְּהָא פִּתְחָא לְאִינּוּן דְּלָאו בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.

157b.2 אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְאִית בֵּיהּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, שָׁאַל לוֹן מַיָּיא, דְּהֲוָה צָחֵי, וַהֲוָה לָאֵי בְּתוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ לֵיהּ, מַאן אַתְּ. אָמַר לוֹן יוּדָאי אֲנָא, וַאֲנָא לָאֵי וְצָחֵינָא. אָמְרוּ לָעִית בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר לוֹן, עַד דַּאֲנָא עִמְּכוֹן בְּמִלִּין, אֶסְלַּק לְהַאי טוּרָא, וְתַמָּן אֶסַּב מַיָּיא וְאִשְׁתֵּי.

157b.3 אַפִּיק רִבִּי יֵיסָא חַד זְפִירָא מָלֵי מַיִין, וִיהַב לֵיהּ. בָּתַר דְּשָׁתָה, אָמַר נְסַלֵּק עִמָּךְ לְמַיָּיא. סְלִיקוּ לְטוּרָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ חַד חוּטָא דְּמַיָיא דָּקִיק, וּמַלֵּי קַטְפוּרָא חַד. יָתְבוּ. אָמַר לוֹן הַהוּא בַּר נָשׁ, הַשְׁתָּא שָׁאִילוּ, דְּהָא אֲנָא אִשְׁתָּדַּלְּנָא בְּאוֹרַיְיתָא, עַל יְדוֹי דְּחַד בְּרִי, דַּאֲנָא עַיְילִית לֵיהּ לְבֵי רַב, וּבְגִינֵיהּ רָוַוחְנָא בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִי עַל יְדָא דִּבְרָךְ, טַב הוּא. אֲבָל מִלָּה דַּאֲנָן בֵּיהּ, אֲנָא חֲמֵינָא דְּלַאֲתָר אַחֲרָא בָּעֵי לְאִסְתַּלְּקָא. אָמַר הַהוּא בַּר נָשׁ, אֵימָא מִלָּךְ, דִּלְזִמְנִין בְּאָפַּרְקָסָתָא דְּעַנְיָיא תִּשְׁכַּח מַרְגָּנִיתָא.

157b.4 אָמַר לֵיהּ הַאי קְרָא דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, סַח לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, וְכִי (נ"א כמה) בְּמָה אַתּוּן פְּרִישָׁן מִשְּׁאַר בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעֵי. אָמְרוּ לֵיהּ וּבְמָּה. אָמַר לוֹן, עַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה הַאי קְרָא, וְלָא אָמַר הַאי מִגַּרְמֵיהּ, כִּשְׁאַר אִינּוּן מִלִּין. אֶלָּא אַהְדָּר אִינּוּן מִלִּין דְּטִפְּשָׁאֵי עָלְמָא דְּאַמְרֵי כַּךְ, וּמַאי אַמְרֵי. כִּי מִקְרֶה הָאָדָם וּמִקְּרֶה הַבְּהֵמָה וְגוֹ', טִפְּשָׁאֵי דְּלָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא אַמְרֵי דְּהַאי עָלְמָא אָזִיל בְּמִקְרֶה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, אֶלָּא מִקְרֶה הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד וְגוֹ'.

157b.5 וְכַד שְׁלֹמֹה אִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין טִפְּשָׁאִין דְּקָאַמְרֵי דָּא קָרָא לוֹן בְּהֵמָה, דְּאִינּוּן עַבְדִּין גַּרְמַיְיהוּ בְּהֵמָה מַמָּשׁ, בְּגִין דְּאַמְרֵי מִלִּין אִלֵּין. וּמְנָלָן. קְרָא דְּעָלֵיהּ אוֹכַח, דִּכְתִּיב, (קהלת ג׳:י״ח) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם. אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וַחֲשִׁיבְנָא בְּהַאי לְאִסְתַּכְּלָא עַל מָה, עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם. עַל הַהוּא מִלָּה דְּטִפְּשׁוּתָא, דְּאִינּוּן אַמְרֵי לְבָרָם הָאֱלֹהִים בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא יִתְחַבְּרוּן בַּהֲדֵי בְּנֵי נָשָׁא אַחֲרָנִין דְּאִית לוֹן מְהֵימְנוּתָא, וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם. וְלִרְאוֹת בְּהוּ אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, שֶׁהֵם בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וְדַעְתַּיְיהוּ כִּבְעִירָא. הֵמָּה לָהֶם בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא לְאַעֲלָאה לִבְנֵי מְהֵימְנוּתָא בְּדַעְתָּא דְּטִפְּשׁוּתָא דָּא, וְעַל דָּא הֵמָּה לָהֶם, וְלָא לְאַחֲרָנִין. וּמַה דַּעְתָּא דִּלְהוֹן. כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לְכֻלָּם וְגוֹ'. תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן דְּאִינּוּן בְּעִירֵי. אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי. אִינּוּן מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא. וַוי לוֹן וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ. טַב לְהוּ דְּלָא יֵיתוּן לְעָלְמָא.

157b.6 וּמַה אָתִיב לוֹן שְׁלֹמֹה עַל דָּא. קְרָא אֲבַּתְרֵיהּ, וְאָמַר, וּמִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. מִי יוֹדֵעַ בְּאִינּוּן טִפְּשָׁאֵי, דְּלָא יַדְעֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה, הִיא לְמַעְלָה, לַאֲתָר עִלָּאָה, לַאֲתָר יְקָר, לַאֲתָר קַדִּישָׁא, לְאִתְּזְנָא מִנְּהִירוּ עִלָּאָה, מִנְּהִירוּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמֶהֱוִי צְרוֹרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְאִשְׁתְּכָחַת קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא עוֹלָה תְּמִימָה וְדָא הוּא הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה.

157b.7 וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלַאו לְהַהוּא אֲתָר דְּהַוָה כָּל בַּר נָשׁ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית ט׳:ו׳) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (משלי כ׳:כ״ז) נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם. הֵיךְ אַמְרֵי אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי דְּלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל, תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהילים ל״ה:ה׳) יִהְיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ יְיָ דּוֹחֶה. אִלֵּין יִשְׁתַּאֲרוּן בַּגֵיהִנָּם, לְאִינּוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין, וְלָא יִסְתַּלְּקוּן לְדָרֵי דָּרִין. עָלַיְיהוּ כְּתִיב (תהילים ק״ד:ל״ה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ הַלְלוּיָהּ. אָתוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ, אָמְרוּ וּמַה כָּל כַּךְ הֲוָה עִמָּךְ וְלָא יְדַעְנָא, זַכָּאָה הַאי שַׁעֲתָא דְּאַעְרַעְנָא בָּךְ.