Volume III
Sh'lach
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 157a, reference page 2 of 40.
- Current daf
- 157a
- Reference units
- 40
Daf 157a
Unpointed Text
157a.1 בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - "שלח לך אנשים" (במדבר יג, ב) - לגרמך בגין למנדע.
157a.2 תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ" (דברים לב, מט), וכתיב "ויראהו יהוה את כל הארץ" (דברים לד, א). ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון "היש בה עץ" (במדבר יג, כ). וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי "עץ"? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל.
157a.3 אמר רבי חייא כתיב "וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת" (במדבר טו, לב). מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב "כי בחטאו מת" (במדבר כז, ג) - "בחטא ו' מת" (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב"ה דכתיב "כן בנות צלפחד דוברות" (במדבר כז, ז) אתידע דהא אתכפר חוביה.
157a.4 תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה "דבש מצאת אכול דייך וגו'" (משלי כה, טז). ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא "ארן" חסר בלא וא"ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב "כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן" (במדבר ג, לט) נקוד לעילא. א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר "היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן.
157a.5 ת"ח(?)
157a.6 "שלח לך אנשים" בגינך.
157a.7 רבי יהודה פתח "כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב" (משלי כה, יג).
157a.8 "כצנת שלג ביום קציר" - דאהני לגופא ולנפשא "ציר נאמן לשולחיו" - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. "ונפש אדוניו ישיב" - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע "ונפש אדוניו ישיב".
157a.9 רבי חזקיה ור' ייסא הוו אזלי בארחא.
157a.10 אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך.
157a.11 אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'" (קהלת ג, יט). ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה.
Pointed Text
157a.1 תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה הֲוָה שִׁמְשָׁא, וּבָעָא לְאַעְלָאָה לְאַרְעָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, כַּד אָתֵי נְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא, אִתְכְּלִיל סִיהֲרָא בְּגַוִּויהּ, הַשְׁתָּא דְּאַנְתְּ שִׁמְשָׁא, הֵיךְ יְקוּמוּן כַּחֲדָא שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, לָא נָהִיר סִיהֲרָא אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא, אֲבָל הַשְׁתָּא לֵית אַנְּתְּ יָכִיל. אִי תִּבְעֵי לְמִנְדַּע מִנָּהּ שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, לְגַרְמָךְ, בְּגִין לְמִנְדַּע.
157a.2 תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה, אִי תֵּימָא דְּהוּא לָא יָדַע דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא בְּזִמְנָא דָּא. לָאו הָכִי, אֶלָּא יָדַע, וַהֲוָה בָּעֵי לְמִנְדַּע מִנָּהּ, עַד לָא יִסְתָּלַק, וְשִׁלַּח לְאִלֵּין מְאַלְלֵי, כֵּיוָן דְּלָא אָתִיבוּ מִלָּה כַּדְּקָא יָאוּת, לָא שָׁלַח זִמְנָא אַחֲרָא, עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְזֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (דברים ל״ב:מ״ט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ. וּכְתִיב (דברים ל״ד:א׳) וַיַּרְאֵהוּ יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא כָּל אִינּוּן דִּזְמִינִין לְמֵיקָם בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כֻּלְּהוּ אַחְזֵי לֵיהּ לְמֹשֶׁה. וְאִתְּמַר, וְאוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
157a.3 כֵּיוָן דְּשָׁארִי מֹשֶׁה לְמִשְׁלַח, מַה אָמַר לוֹן. הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ. וְכִי מַה הוּא דְּקָאָמַר, וְאִי תֵּימָא דְּלָא יָדַע. (לקמן יימא מלה אבל הכא) אֶלָּא הָכִי אָמַר מֹשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ עֵץ, הָא יְדַעְנָא דַּאֲנָא אִיעוּל לְתַמָן. מַאי עֵץ. דָּא אִילָנָא דְּחַיֵּי. וְתַמָּן לָא הֲוָה אֶלָּא בְּגַּן עֵדֶן דְּאַרְעָא. אָמַר אִם יֵשׁ בָּהּ עֵץ דָּא, אֲנָא אִיעוּל לְתַמָן. וְאִי לָא, לָאו אֲנָא יָכִיל לְמֵיעַל.
157a.4 אָמַר רִבִּי חִיָיא, כְּתִיב (במדבר ט״ו:ל״ב) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מַאן עֵצִים הָכָא. וּמַאן הוּא דָּא. אֶלָּא דָּא צְלָפְחָד, וַהֲוָה דָּיִיק עַל אִלֵּין אִילָנִין, הֵי מִנַּיְיהוּ רַב עַל אַחֲרָא, וְלָא חָשַׁשׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, וְאַחְלַף שַׁבָּת לְשַׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״ז:ג׳) כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, בְּחֵטְא ו' מֵת. (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בְּגִין כַּךְ, הֲוָה דִּינֵיהּ סָתִים, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דִּינֵיהּ. כְּדִינִין אַחֲרָנִין. בְּגִין דְּמִלָּה דָּא בָּעֵי בַּחֲשַׁאי וְסָתִים וְלָא גַּלְיָיא. וְעַל דָּא לָא אִתְּמַר בְּאִתְגַּלְיָיא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד יְקָר לִיקָרֵיהּ.
157a.5 רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, שְׁאַר עֵצִים בַּהֲדֵי שַׁבָּת הֲוָה מְקוֹשֵׁשׁ, וְקַבִּיל עוֹנְשָׁא לְפוּם שַׁעֲתָא, וְאִתְכְּפַר חוֹבֵיהּ. וְעַל דָּא אִתְקָשֵּׁי מֹשֶׁה בְּדִינָא דִּבְנָתָא, דְּלָא יָדַע אִי אִתְכַּפָּר לְמֶהֱוִי לִבְנָתֵיהּ חוּלָק וְאַחֲסָנָא אִי לָאו. כֵּיוָן דְּדָכַר שְׁמֵיהּ (דצלפחד) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת, אִתְיְדַע דְּהָא אִתְכַּפָּר חוֹבֵיהּ.
157a.6 תָּא חֲזֵי, ב' אִילָנִין אִינּוּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא, בְּדָא חַיִּין, וּבְדָא מוֹתָא. מַאן דְּאַחְלָף לוֹן, גָּרִים לֵיהּ מוֹתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, (משלי כ״ה:ט״ז) דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶּךָּ וְגוֹ'.
157a.7 אָרוֹן וְתוֹרָה בְּחַד קַיְימֵי. תּוֹרָה עִקָּרָא, אֲרוֹן בֵּיתָא. וְעַל דָּא, אָרֹן חָסֵר בְּלָא וָא"ו בְּכָל אֲתָר, אֲרֹן הַבְּרִית, אֲרֹן הָעֵדוּת. בְּכָל אֲתָר אַהֲרֹן דְּרוֹעָא יְמִינָא, בַּר בְּחַד, דִּכְתִּיב (במדבר ג׳:ל״ט) כָּל פְּקּוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָקוּד לְעֵילָּא.
157a.8 אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִילָנָא דְּחַיֵּי נָקַט, וְעַל דָּא בָּעָא לְמִנְדַּע, אִי הֲוָה שְׁכִיחַ בְּאַרְעָא, אִי לָאו, וּבְגִין כָּךְ אָמַר, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. דְּהָא אִילָנָא דְּחַיֵּי אִתְחֲמָד לְכֹלָּא. וְאִינּוּן לָא אַיְיתִיאוּ אֶלָּא עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וּתְאֵנִים, בְּאִילָנָא אַחֲרָא תַּלְיָין וַאֲחִידָן.
157a.9 תָּא חֲזֵי, (במדבר י״ג:ב׳) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים: בְּגִינָךְ. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (משלי כ״ה:י״ג) כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב. כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, דְּאַהֲנֵי לְגוּפָא וּלְנַפְשָׁא. צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו, אֵלּוּ כָּלֵב וּפִנְחָס דַּהֲווֹ שְׁלִיחֵי מְהֵימְנֵי לְגַבֵּי יְהוֹשֻׁעַ. וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב, דְּאָהַדְרוּ שְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִסְתָּלְקָא מִנַּיְיהוּ.
157a.10 וְאִלֵּין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה, גְּרִימוּ בְּכִיָיה לְדָרִין בַּתְרָאִין, וְגָרִימוּ לְאִסְתַּלְּקָא מִיִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֶלֶף וְרִבְּבָן. וְגָרִימוּ לְסַלְּקָא שְׁכִינְתָּא מֵאַרְעָא מִבֵּינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. אִינּוּן דְּשָׁדַר יְהוֹשֻׁעַ, וְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו יָשִׁיב.
157a.11 רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה. חֲמֵינָא בְּאַפָּךְ דְּהִרְהוּרָא אִית בְּגַוָּוךְ. אָמַר לֵיהּ, הָא וַדַּאי הַאי קְרָא אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, (קהלת ג׳:י״ט) כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לָהֶם וְגוֹ'. וְתָנֵינָן, דְּכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ סְתִימִין מִדַּרְגִּין דְּחָכְמְתָא. אִי הָכִי, הַאי קְרָא אִית בֵּיהּ לְאִסְתַּכְּלָא, דְּהָא פִּתְחָא לְאִינּוּן דְּלָאו בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.