Ki Teitzei

Unpointed Text

280b.1 שוקין וגוף דאינון חמש דסלקין י"ה.

280b.2 אמר ליה רעיא מהימנא: בריך אנת לאמא עלאה! אבל האי י"ה שויה לה ה' בגין "מטה האלהים" דאיהו ו'.

280b.3 ואמר: ודאי הכי הוא!

280b.4 אמר ליה רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! לאתתקפא מלין דילך! ד'מראה' איהי לימינא. חשוב במראה דאתמר ביה "במראה אליו אתודע", ותשכח רמ"ח דסליק בחשבן אברהם.

280b.5 אמר בוצינא קדישא: בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו דאתמר ביה "במראה אליו אתודע", ולבתר דאמרת "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" דאדכיר ביה ה' זמנין "הסנה" - כען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין אלין דאינון בחמשה חומשי תורה.

280b.6 קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. אמר ליה: בוצינא קדישא! האי מראה

280b.7 לזמנין איהו באות ה' - "המראה הגדול" (שמות ג, ג),

280b.8 ולזמנין איהו באות ב' - "במראה אליו אתודע" (במדבר יב, ו),

280b.9 ולזמנין במ' - "ממראה מתניו ולמטה" (יחזקאל א, כז),

280b.10 ולזמנין בכ' - "כמראה אדם עליו" (יחזקאל א, כו),

280b.11 ולזמנין בו' - "ומראה כבוד יהוה" (שמות כד, יז),

280b.12 ולזמנין למראה.

280b.13 לא הוה ליה למהוי תוספת את כלל בר ב' מן "במראה"! אלא ודאי האי מראה כלילא איהי מעשר ספירן, וכל את אחזי ספירה דילה כגון "כמראה" - באת כ' - אחזי על כתר. והכי שאר אתוון - כל חד אחזי על ספירה דילה. ולא צריך לארכא הכא. ולחכימא ברמיזא.

280b.14 וכמה חזיונות אית לה ודמיונות ומראות אית לה. וכלא אשתמודע בעין השכל דלבא דאתמר בה "הלב יודע הלב מבין". ומה דאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב, יא) - דמיון דלאו איהו אלא בשכל דלבא, ולאו בדמיון דעינא. הדא הוא דכתיב "ואל מי תדמיוני ואשוה" (ישעיה מ, כה), "ואל מי תדמיון אל" (ישעיהו מ, יח).

280b.15 ואית חזיונות כגון החוזים בכוכבים. אבל חזיון דנבואה - איהו כחזיון לילה. דמיונות וחזיונות - כגון המבין דבר מתוך דבר והמדמה דבר לדבר. אבל 'מראה' דאיהי בעין השכל - איהי כאור דנהיר בבת עינא. דבת עינא איהי אוכמא - "שחורה אני ונאוה". אור דנהיר בה - ההוא חוורו דלגו. והאי בת עינא איהי "נר מצוה". נהורא דנהיר בה מלגו - "ותורה אור".

280b.16 אמר בוצינא קדישא: היינו מאי דאמינא, דכען באורייתא אתגליא לך קב"ה ושכינתיה, והאי איהו "יהו"ה במראה אליו אתודע" - "במראה" - אימא עלאה אתידע לך בדעת - בן יה. "בחלום אדבר בו" - ה"א בתראה - חלמא בסתימו דעיינין. ובגין דא אתקריאת "אספקלריא שאינה מאירה". נבואה איהי 'מראה' בפתיחו דעיינין. ושלשה גוונין בעינא - לקבל תלת אבהן דבהון נהירא בת יחידאה. תרין כנפי עינא - נצח והוד - מראה לא אתחזיא אלא בהון.

280b.17 כד אינון פתיחין איהי 'מראה בהקיץ', וכד אינון סגירין איהו 'מראה בחלום'.

280b.18 אמר ליה רעיא מהימנא: בריך אנת לקב"ה! קום אשלים פקודין לאנהרא מראה עלאה בהון לקב"ה.

280b.19 אמר ליה בוצינא קדישא: י' איהי בת עינא - "כי נר מצוה". "ותורה אור", ו' דנהיר ביה ה'. תלת גוונין דעינא ותרין כנפי עינא - חמש "אור" נהרין בה מלגאו. ה' עלאה דאיהי 'אור המראה'. עד כאן.

280b.20 ("פקודא לעשות העולה" - פרשת צו דף כ"ז ע"א)

280b.21 "ארבעים יכנו לא יוסיף וגו'" - פקודא דא להלקות לרשע דאיהו סמאל, דעתיד קב"ה למחאה ליה חמשין מחאן בגין דעבד גרמיה אלוה. ייתי יחודא דמייחדן ביה ישראל בכל יומא בכ"ה כ"ה אתוון - וימחי בהון למאן דשוי גרמיה אלוה ולאו איהו אלא עבד מטונף.

280b.22 ואלין דסרחו בה' - תקין לון קב"ה למחאה ביו"ד ה"א וא"ו דאינון ארבעים חסר חד. ובהאי שמא מחא קב"ה עשרה מכתשין לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארעא. בגין דכלהו סרחו באת ה'. ובגין דא "כי עשית זאת".

280b.23 ("מדבר שקר תרחק" - פרשת משפטים דף קי"ז)

280b.24 (בדפוס איזמיר מציין כי יש תוספת כאן בדף ר"פ ע"ב (סימן י"ו), והעתקתיו כאן - ויקיעורך)

280b.25 פקודא ליבם אשת האח. ורזא דא הא אוקימנא, דאיהו עביד טיבו וקשוט עם אחוהי מיתא דלא לשתצי מההוא עלמא. בגין דההוא בר נש דמית בלא בנין - לא אעבר כותלא דפרזלא למיעל גו פלטרין דמלכא. בגין דכותלא דפרזלא קיימא בין האי עלמא לעלמא אחרא, ובתר ההוא כותלא קיימן אלף ושיתין ריבוא מלאכי חבלה וכולהו אקרון "מארי תריסין מארי דבבו" - סייפי שננן דנורא מלהטן בידייהו. וגו ההוא כותלא אית שיתין אלפי היכלין דחשוכא. וכל היכלא והיכלא אית ביה כוין פתיחן לגהינם. וכל אינון דלא זכו בבנין בהאי עלמא - כד נפקין מניה - אזלין לאעלא לההוא עלמא אחרא, ופגעין גו ההוא כותלא, ונפקין כל אינון מארי תריסין וטרדין לון, ועאלין לון גו אינון היכלין. ויתבין תמן עד דיתפרקון. ובכל יומא ויומא טעמין טעמא דגהינם - אף על גב דאיהו זכאה! בר אי זכותיה סגי וזכותא דאבהן.

280b.26 והני אינון דאשתדלו בהו ולא יכלו! בגין דכל אינון דלא אתפשט מנהון דיוקנא דלעילא בהאי עלמא - לא עאלין גו ההוא עלמא!

280b.27 וכל אינון דלא אשתדלו בהאי עלמא בבנין - כד נפקי מהאי עלמא - קריבו גו האי כותלא ונפקין הנהו מארי תריסין וטרדין לון בנורא מלהטא. וגו אינון היכלין אית היכלא חדא, וההוא היכל אקרי "היכל פועלי און". ונטלין ליה ועאלין ליה בההוא היכלא. ותמן אתטריד בכל יומא. ודא קשה מגהינם. אי אית ליה פרוקא - יאות. ואי לאו - לא נפיק מתמן לעלמין. ועל דא כתיב "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו'".

280b.28 כד אית לון פרוקא לאינון דלא זכו - אצטריך לההיא אתתא ממש. דהוא שבק תמן באתר דנפשיה ורעותיה הוה שוי תדיר ואידבק ברעותא ותיאובתא. וכד אשתמש בההוא אתר אחוה דמיתא - ההוא דביקו דתיאובתא דנפשא דשבק בההוא אתר - אתער באתערותא דאתתיה דאתערת לגביה. ואחוה דשוי רעותיה באחוה בההוא אתר - כדין אתערו דא מתער לההוא מיתא באינון היכלין ונפק מתמן. וחד ממנא מאינון מארי תריסין אתי עמיה, ואתהדר בר נש לההוא אתר! ו"ישוב לימי עלומיו" ההוא ממנא קרי עליה! (איוב לג, כה)

280b.29 . ווי דנפיק אגריה בטיקוליה! מאן דהוה סיב אתהדר רביא לחייכא ביה. ועם כל דא קב"ה רעותיה למעבד עמיה טיבו לאתתקנא בהאי עלמא, ודא איהו דמאריה אתרעי ביה. רביא מתריסר שנין דלא אשלם לעשרין, או דאיהו רביא דלא נסיב - קב"ה אעקר ליה ושתיל ליה לבתר בסטרא דאבוי בקשיו. ודא לא אזיל לההוא כותלא. בין גן עדן וגהינם איכא חד טינרא ודא היא 'טינרא דמחלוקת'. אמאי קרי הכי? בגין דכל בני עלמא עבדין פליגא במאריהון על ההוא רבייא. וקב"ה חמי ביה דלא יצלח - דאי אתקשא - לא אתנטע בנטיעא שפיר. והשתא דאיהו רכיכא ויאות לאתעקרא - אתעקר ושתיל ליה קב"ה. כד אתעקר - עאל לגביה ההוא טינרא, ותמן היכלין ידיעאן לאילין, וחילין ומשיריין סגיאין קיימין תמן דממונין עלייהו, וכולהו בחושבנא קיימי. וקיימי תמן עד דאתפריקו בסטרא דאבוי. ואי לא אבוי - זמנין דקיימי לחמשין שנין ועביד ביה קב"ה טיבו ואיפרק בקריבא דקריב ליה או אחוה. וכמה פרוקין אזמין קב"ה לההוא בר נש.

280b.30 גופא קדמאה - מה תהא מניה? שאלתא שאילו קמיה חברייא אי יתקיים ההוא גופא אי לאו? אי תימא דלא יתקיים - וכי ייבדון עובדי ידוי דקב"ה?! אי חייבא הוה סגי ולא אתחזי לאתקיימא - לא שאילנא, דודאי אתאביד ולא אתקיים! אבל כמה אינון דאתהדרו להאי עלמא ואתתקנו - גופא מה תהא מניה?

280b.31 ההוא גופא לא אתאביד! דהא קב"ה לא יאבד עובדי ידוי ובריין זמינין למעבד מנייהו. ואינון הוו גופין דאתהדרן בלא רוחא. כד זמין קב"ה לאחייא מיתייא - אלין יתבנון ויקומון ארבעין יומין בלא רוחא, וקב"ה חס עלייהו ומשדר עלייהו רוחא דנשיב בגנתא דעדן ויקומון בקיומיהון ויהון שמשין לצדיקייא דמתעסקין באורייתא. ואלין ימותון כמלקדמין ולבתר יקיימון לון. ועל דא כתיב "ושבח אני את המתים שכבר מתו" (קהלת ד, ב) - מקדמת דנא. כד יקומון ינדעון למאריהון ידיעה דלא ברירא כשאר בני נשא. ואלין שמשין דעמא קדישא.

280b.32 בספרא דשלמה - על אלין גופין כתיב - "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה וגו' ואלה וגו'" (דניאל יב, ב) - בין זכאין בין חייבין - יקומון. ועל דא כתיב בהו באורח סתים "ורבים", ולא כתיב מאן אינון.

280b.33 ובגין כל דא - אף על גב דאמרינן דאתברו - לאו הכי! דהא לית לן גופא מאלין דלא יקומון דור המבול ודור הפלגה ויתברון כמלקדמין. דור המבול מה כתיב בהו? "כי השחית כל בשר את דרכו" (בראשית ו, יב) - מחבלין ההוא שייפא. בגין כך אתענשו. אוף הכא כל אינון דלא זכו לבנין - לית לון חולקא בההוא עלמא עד דמתתקנן. ואפילו לחמשין דרין אהדר לון קודשא בריך הוא כמה דאתמר.

280b.34 פקודא לחלוץ את יבמתו. הא אתמר. הואיל ולית רעותא דהאי או דהאי, ולא אתתקנן בחביבו - אית לחלוץ. ואי תימא באתר דשריין חיים אית סנדל בשפירו דתיקונא דרגלין דכתיב "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וגו'" (שיר ז, ב) - בגין דדא איהו אתר דשריין ביה חיים. ובאתר דשרייא ביה מותא - לית סנדל כלל בגין דאיהו סטרא דלית ביה תקונא דרגלין דבר נש, ובגין כך לית ביה סנדל. וכל אינון סטרין דמתפשטין מניה - כולהו משניין רגלין עד דאשתני כרגלא דתרנגולא.

280b.35 מלכת שבא כתיב "ותבא לנסותו בחידות" (מ"א י, א) - חדא דעביד לרגלוי סנדלא דסטרא אוחרא. מה כתיב? 'ויגד לה המלך את כל לבבה', ולא כתיב "ויעש לה" - גלי לה רזא ולא אצטריך למעבד לה סנדלא, דלאו אורחא להאי סטרא בהאי.

280b.36 ובגין כך מאן דחמי בחלמיה דיהבין ליה סנדלין לרגלוי - ודאי חיין אתמסרן ליה. ומאן דחמי דאעדן מניה סנדלא - בדינא דסטרא אוחרא יתמסר אי לא ייתוב.

280b.37 ועל דא אית לאשלפא להאי ולמיהב ליה גו עפרא. רזא דא סנדלא דאיהו רגיל ביה לא תשלוף בגין דלא לאעדאה מניה. אבל אצטריך סנדלא אחרא למשלף מניה. וכמה אינון אלין מארי תריסין בההוא סטרא דמתכנפי תמן לאנעלא ההוא סנדלא לההוא סטרא ולא יכלין. אהדר לגביה ההוא מיתא וקא טעין עליה קמיה דקב"ה למיחס עליה וקודשא בריך הוא חס עליה. ובגין ההוא סנדלא אהדר לההוא אתר ארבעין יומין ואתעדי מההוא מיתא, וכל אינון מארי תריסין דיליה, וקב"ה יהיב ליה ענשא ופריק ליה. אבל לא עאל גו מקדשא. ואתר מתתקננא להו לבר מגנתא דעדן ותמן קיימין ואודן ומשבחן לקב"ה. וחמאן ליה מרחיק וההוא נהירו דעדונא דצדיקייא בגנתא דעדן, ואכספו בעובדין.

280b.38 זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי!

280b.39 (עד כאן העתקת התוספת סימן י"ו מדפוס איזמיר)

280b.40 "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (דברים כה, ד) - פקודא דא ליבם אשת אח. דאשת אח איהי ד', ועם אח - איהי אחד. ואם חס ושלום לביה לאו איהו למייתי אח על ד (דאיהי אתתיה בת זוגיה דאח) - עביד פירודא ועאל סמאל אל אחר באמצעיתא, ואתמר ביה "ושחת ארצה לבלתי וגו'" (בראשית לח, ט) - דאסתלק קוצא דאת ד מן אחד. ובגין דא "והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו". והשחתת זרעא מנע מניה כמה ברכאן ופרודא דייחודא. ובגין דא "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו"ה וימיתהו יהו"ה".

280b.41 וייחודא דאח עם ד - בצדיק. ובֹעז בגין דאתתקף על יצריה אקרי 'צדיק'. והאי איהו בועז - בו עז - תקיף ביצריה.