Volume III
Ki Teitzei
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 278b, reference page 7 of 31.
- Current daf
- 278b
- Reference units
- 31
Daf 278b
Unpointed Text
278b.1 ואם לאו - אלא דאשכח כל אברין דגופא מליין חובין ולא אשכחת ביה אבר לשרייא ביה תורה (דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא) ולא מצוה (דאיהו דיוקנא דרבקה דהוות "שושנה בין החוחים" דאינון רשעים גמורים) - מני לעבדיה מטטרון "השמר לך פן תשיב את בני שמה" - דאיהו רוחא דקודשא. דהא 'מצוה' איהו נפשא, רוחא איהו 'תורה'. ובגין דא אוקמוה מארי מתיבתן "לא המדרש הוא העקר אלא המעשה". ובאתר אחרא אמרו "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו'". "יראת חטאו" - אימא עלאה תשובה. "חכמה" - אבא עלאה.
278b.2 כד אקדים ה' זעירא דאיהי מצוה - שריא עליה תורה דאיהו ו'. וכד אקדים יראה לחכמה דאיהי ה' עלאה - שרייא עליה חכמה דאיהי י' ואקרי 'בן'. ומכאן "בנים אתם ליהוה אלהיכם" (דברים יד, א).
278b.3 והאי איהו "זה שמי י"ה לעולם וזה זכרי ו"ה" (שמות ג, טו). "שמי" עם י"ה - שס"ה. "זכרי" עם ו"ה - רמ"ח. וכלהו תרי"ג דהיינו תרי"ג פקודין דאתייהיבו לבנין קדישין למהוי לון חולקא בשמיה. הדא הוא דכתיב "כי חלק יהוה עמו" (דברים לב, ט).
278b.4 וכד אקדים תורה למצוה או חכמה ליראה - אתהפך שמיה עליה לנוקבא מדת הדין - כגוונא דא הוה"י - דאתהפך ליה כלא לדינא. וקשין מזונותיו באורייתא כקריעת ים סוף.
278b.5 וכגוונא דא פורקנא. אם זכו - יפקון ברחמי. הדא הוא דכתיב "בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר" (ישעיהו סו, ז), ויפקון ברחמי. ואי לאו - אקדים רחמי ויפקון בצערא. ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי. ובגין דא אוקמוה רז"ל מארי מתניתין "לפום צערא אגרא".
278b.6 ומפקנו דנפשא - מקודם דנפקת אית לה צערא, לבתר אפיקת ברחמי. ורזא דמלה "בבכי יבאו" - לבתר "ובתחנונים אובילם". ובגין דא "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" ויפקון ברחמי.
278b.7 וכגוונא דשלח קב"ה ליונה ולא אשכח אתר לשריא - הכי שלח לך רעיא מהימנא בקדמיתא. ומה כתיב בהון "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" (שמות ב, יב) - דכלהון חייבין ולא אשכחת בהון איש זוכה לאפקא מן גלותא. ובגין דא סרבת למיזל תמן ואמרת "שלח נא ביד תשלח". והא אנת כען בההוא זמנא. בך יתקיים עם ישראל "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו). ובגלותא בתראה תרין משיחין ישלח עמך לקבל תרין גדפין דיונה; דאנת כגופא בגלותא רביעאה - לית לך גדפין. ולא עוד אלא בקדמיתא הוו ישראל כגופא ואנת ואהרן כתרין גדפין דיונה, ובהון פרחו ישראל.
278b.8 לית פקודא דלא אתכלילו תמן עשר ספירות. בתיבה "תחתיים שניים ושלישים תעשיה" - לאכללא בה כהנים לוים וישראלים, תיבה, שכינה עמהון.
278b.9 תורת יהו"ה איהי "רביעית ההין", ה' רביעאה, ומשולשת ביה"ו לאשלמא ביה יהוה. ועשרה דרגין דאתכלילן ביה דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א לאתקיימא בהו בישראל "ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם וגו'" (דברים ד, ד), "בנים אתם ליהוה אלהיכם" (דברים יד, א). האי שמא שלטנותיה בצולמא דבר נש ועל כל אבר ואבר דיליה.
278b.10 (בדפוס איזמיר מופיע ציון לסוף הספר, סימן ט"ו, כהשלמת החסר בדף רע"ח ע"ב כאן. העתקתיו כאן)
278b.11 צולמא דעל בר נש כרסייא מרובעת בארבע חיון ואדם לשבת על הכסא - כל אבר ואבר דהאי צולמא איהו מלאך דאיהו ממנא על כל פקודא ופקודא כמה דאוקמוה מארי מתניתין "עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד". צולמא ברשיעיא עבודה זרה - ד' חיון דיליה עון משחית אף וחימה - ד' אנפין דעבודה זרה נשג"ז נדה שפחה גויה זונה. ובגין דא "ויברא אלהים את האדם בצלמו" - דא מטטרו"ן. מאן 'אלהים' דברא ליה? דא אלהים חיים ומלך עולם. "בצלם אלהים ברא אותו" - סמא"ל. דמיניה 'אלהים אחרים' דאתמר ביה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". אם זכה - ברא ליה אלהים בצולמא דמטטרו"ן, עבד תחות רביה. והאי איהו "ויברא אלהים את האדם בצלמו" - בהאי דיוקנא. ואם לא זכה - צלם דסמא"ל תנינא מלאך המות דאיהו תחות רשותא דקב"ה למידן ביה בר נש בגיהנם אם לאו הוא צדיק.
278b.12 ובגין דא "וייצר" - יצירה לטב מטטרו"ן למעבד (למהוי) ליה עזר באורייתא בפקודין, והאי איהו "אעשה לו עזר". ואם לא זכה - יצירה לביש, סמא"ל, דאיהו "כנגדו" למחטי ליה למידן ליה בגהינם. ותרווייהו אזלין עם בר נש בתרין צולמין.
278b.13 "ויפח באפיו נשמת חיים" - דא צולמא דקב"ה שכינתא דאתמר בה "ומלכותו בכל משלה". וקב"ה הוא בהאי צולמא שליט על תרווייהו. והאי צולמא תיבת נח עורב ובת זוגו לקבל קב"ה ושכינתיה בגלותא ארמיז רזא דא. "וישלח את העורב" בקדמיתא - דא יצר הרע דשלח ליה עם בר נש בהאי עלמא דאקדים כגוונא דאקדים ליעקב וכגוונא דתבן דאקדים לחטה. אי אשכח ההוא גוף מחויב בכמה חובין מלוכלך בטנופין דעבירות אתמר ביה "ולא חזר עורב" בשליחותא דמאריה. לבתר "וישלח את היונה מאתו" - דא יצר הטוב.
278b.14 (עד כאן העתקת הקטע של סימן ט"ו בסוף דפוס איזמיר ווילנא)
278b.15 פקודא בתר דא לדון בדיני חגבים, דאתמר "דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה אסיפתם היא המתרת אותם". הכי מארי מתניתין אינן צריכים שחיטה אלא דאתמר בהון "ויגוע ויאסף אל עמיו" (בראשית מט, לג). מה נוני ימא חיותן בימא - אוף תלמידי חכמים מארי מתניתין חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מינה מיד מתים.
278b.16 תנינא דמתניתין - דבה אתרבו כתניני ימא. ואי אינון ביבשתא יעלון למיא ולא ידעין לשטטא - אינון מייתין. אבל אדם דאינון מארי קבלה - אינון לעילא מכלהו. בהו אתמר "וירדו בדגת הים ובעוף השמים" (בראשית א, כו) - דאינון מארי מתניתין תניניא, התנין הגדול נחש בריח, לקבל "הבריח התיכון בתוך הקרשים" (שמות כו, כח). בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת, ומקשין דא לדא, וחד בלע לחבריה. והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה. ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא - אתמר בהון לסוף "את והב בסופה" (במדבר כא, יד), ואוקמוה "אהבה בסופה".
278b.17 אדהכי הא נונא רבא אזדמן לגביה ואמר: רעיא מהימנא! "איתן מושבך ושים בסלע קנך"! תניא דמסייע לך! דהא נונין - בסלע קנא דלהון! "איתן" - בהפוכא תניא. איתנים - בהפוך אתוון תנאים. אסתמר מנייהו - דהא אנת "כבד פה וכבד לשון". ומאן דבעי לאתקפא בסלע דנוני ימא דמארי מתניתין דאינון תנאים - בעי למהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא, דתמן
Pointed Text
278b.1 אָמַר לֵיהּ הַהוּא שָׁלִיחַ, הַב לִי סִימָנִין, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בִּצְלוֹתָא, דְּתַּמָּן בְּרַתָּא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה. וְאִם לָאו, אֶלָּא דְּאַשְׁכַּח כָּל אֵבָרִין דְּגוּפָא מַלְיָין חוֹבִין, וְלָא אַשְׁכָּחַת בֵּיהּ אֵבֶר (נ"א באפי אברהם) לְשַׁרְיָיא בֵּיהּ תּוֹרָה, דְּאִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְלָא מִצְוָה, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּרִבְקָה, דְּהֲוָה (שיר השירים ב) שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, דְּאִינּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים. מָנֵּי לְעַבְדֵיהּ מְטַטְרוֹן, (בראשית כ״ד:ו׳) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה, דְּאִיהוּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, דְּהָא מִצְוָה אִיהוּ נַפְשָׁא, רוּחָא אִיהוּ תּוֹרָה.
278b.2 וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִיקָר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וּבַאֲתָר אַחֲרָא אָמְרוּ, כָּל שֶׁיִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת וְכוּ'. יִרְאַת חֶטְאוֹ, אִימָּא עִלָּאָה, תְּשׁוּבָה. חָכְמָה, אַבָּא עִלָּאָה. כַּד אַקְדִּים ה' זְעֵירָא, דְּאִיהִי מִצְוָה, שַׁרְיָא עָלֵיהּ תּוֹרָה, דְּאִיהוּ ו'. וְכַד אַקְדִּים יִרְאָה לַחָכְמָה, דְּאִיהִי ה' עִלָּאָה, שַׁרְיָיא עָלֵיהּ חָכְמָה, דְּאִיהִי י'. וְאִקְרֵי בֵּן. וּמִכָּאן, (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם.
278b.3 וְהַאי אִיהוּ (שמות ג׳:ט״ו) זֶה שְׁמִי י"ה לְעוֹלָם, וְזֶה זִכְרִי ו"ה. שְׁמִי עִם י"ה, שס"ה. זִכְרִי עִם ו"ה, רמ"ח. וְכֻלְּהוּ תרי"ג. דְּהַיְינוּ תרי"ג פִּקּוּדִין, דְּאִתְיְיהִיבוּ לִבְנִין קַדִישִׁין, לְמֶהֱוֵי לוֹן חוּלָקָא בִּשְׁמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ.
278b.4 וְכַד אַקְדִּים תּוֹרָה לְמִצְוָה, אוֹ חָכְמָה לְיִרְאָה. אִתְהַפָּךְ שְׁמֵיהּ עָלֵיהּ לְנוּקְבָּא, מִדַּת הַדִין, כְּגַוְונָא דָּא הוה"י. דְּאִתְהַפָּךְ לֵיהּ כֹּלָּא לְדִינָא, וְקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו בְּאוֹרַיְיתָא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּכְגַוְונָא דָּא פּוּרְקָנָא, אִם זָכוּ יִפְקוּן בְּרַחֲמֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:ז׳) בְּטֶרֶם יָבֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר, וְיִפְקוּן בְּרַחֲמֵי. וְאִי לָאו אַקְדִּים רַחֲמֵי, וְיִפְקוּן בְּצַעֲרָא. וְשַׁפִּיר דְּאַקְדִּים צַעֲרָא וְדִינָא לְרַחֲמֵי. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מָארֵי מַתְנִיתִין לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.
278b.5 וּמַפְּקָנוּ דְּנַפְשָׁא, מִקּוֹדֶם דְּנַפְקָת אִית לָהּ צַעֲרָא, לְבָתַר דִּנְפִיקַת בְּרַחֲמֵי. וְרָזָא דְּמִלָּה (ירמיהו ל״א:ט׳) בִּבְכִי יָבֹאוּ, לְבָתַר וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם, וּבְגִין דָּא, (ירמיהו ל׳:ז׳) וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ, וְיִפְּקוּן בְּרַחֲמֵי. וּכְגַוְונָא דְּשָׁלַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיּוֹנָה, וְלָא אַשְׁכַּח אֲתָר לְשַׁרְיָא. הָכִי שָׁלַח לָךְ רַעְיָא מְהֵימָנָא בְּקַדְמִיתָא.
278b.6 וּמַה כְּתִיב בְּהוֹן. (שמות ב׳:י״ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. דְּכֻלְּהוֹן חַיָּיבִין, וְלָא אַשְׁכָּחַת בְּהוֹן אִישׁ זוֹכֶה לְאַפָּקָא מִן גָּלוּתָא. וּבְגִין דָּא סַרְבַת לְמֵיזָל תַּמָּן, וְאַמְרַת, (שמות ד׳:י״ג) שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וְהָא אַנְתְּ כְּגוֹן בְּהַהוּא זִמְנָא, בָּךְ יִתְקַיֵּים עִם יִשְׂרָאֵל, (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבְגָלוּתָא בַּתְרָאָה, תְּרֵין מְשִׁיחִין יִשְׁלַּח עִמָּךְ, לָקֳבֵל תְּרֵין גַּדְפִּין דְּיוֹנָה. דְּאַנְתְּ כְּגוּפָא בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה, לֵית לָךְ גַּדְפִּין. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל כְּגוּפָא, וְאַנְתְּ וְאַהֲרֹן, כִּתְרִין גַּדְפִּין דְּיוֹנָה, וּבְהוֹן פַּרְחוּ יִשְׂרָאֵל.
278b.7 לֵית פִּקּוּדָא, דְּלָא אִתְכְּלִילוּ תַּמָּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת. בַּתֵּיבָה תַּחְתִּיִּים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים תַּעֲשֶׂיהָ. לְאַכְלְלָא בָּהּ, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. תֵּיבָה שְׁכִינָה עִמְּהוֹן, תּוֹרַת יְיָ', אִיהִי רְבִיעִית הַהִין, ה' רְבִיעָאָה. וּמְשׁוּלֶּשֶׁת בְּיה"ו, לְאַשְׁלְמָא בֵּיהּ ידוד. וְעַשְׂרָה דַּרְגִּין דְּאִתְכְּלִילוּ בֵּיהּ, דְּאִינּוּן יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ', (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. הַאי שְׁמָא שֻׁלְטָנוּתֵיהּ בְּצוּלְמָא דְּבַר נָשׁ, וְעַל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר דִּילֵיהּ.
278b.8 פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָדוּן בְּדִינֵי חֲגָבִים, דְּאִתְּמַר דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַתֶּרֶת אוֹתָם. הָכִי מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵינָן צְרִיכִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף עַל עַמָּיו. מַה נוּנֵי יַמָּא, חִיוּתָן בְּיַמָּא, אוּף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מָארֵי מַתְנִיתִין, חִיּוּתַיְיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִי אִתְפָּרְשָׁן מִנָהּ מִיָּד מֵתִים. תַּנִּינָא (נ"א תנאין) דְּמַתְנִיתִין, דְּבָהּ אִתְרָבּוּ תַנִינֵי יַמָּא. וְאִי אִינּוּן דִּבְיַבֶּשְׁתָּא יַעֲלוּן (נ"א יפלון) לְמַיָּא, וְלָא יַדְעִין לְשַׁטְטָא, אִינּוּן מַיְיתִין. אֲבָל אָדָם דְּאִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, אִינּוּן לְעֵילָּא מִכֻּלְּהוּ, בְּהוּ אִתְּמַר (בראשית א׳:כ״ו) וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, דְּאִינּוּן מָארֵי מַתְנִיתִין, תַּנִּינָיָּא. הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, (ישעיהו כ״ז:א׳) נָחָשׁ בָּרִיחַ, לָקֳבֵל (שמות כ״ו:כ״ח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים.
278b.9 בְּזִמְנָא דְּתַנִּינָן (דתנינין) מָארֵי מִשְׁנָה, אִית בְּהוֹן מַחֲלוֹקֶת, וּמַקְשִׁין דָּא לְדָא, בָּלַע לְחַבְרֵיהּ. וְהַאי אִיהוּ תַּלְמִיד זְעֵיר, שֶׁלֹּא הִגִיעַ לְהוֹרָאָה, וּמוֹרֶה, חַיָּיב מִיתָה. וְאִי אִינּוּן שָׁוִין דָּא לְדָא, וְאִית בְּהוֹן מַחֲלוֹקֶת וְקוּשְׁיָא, אִתְּמַר בְּהוֹן לְסוֹף, (במדבר כ״א:י״ד) וְאֶת וָהֵב בְּסוּפָה, וְאוֹקְמוּהָ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ.
278b.10 אַדְּהָכִי, הָא נוּנָא רַבָּא אִזְדְּמַן לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, (במדבר כ״ד:כ״א) אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ. תַּנְיָא דִּמְסַיֵּיעַ לָךְ. דְּהָא נוּנִין בַּסֶּלַע קִנָּא דִּלְהוֹן, אֵיתָן בְּהִפּוּכָא, תַּנְיָא. אֵיתָנִים בְּהִפּוּךְ אַתְוָון, תַּנָּאִים. אִסְתְּמַּר מִנַּיְיהוּ, דְּהָא אַנְתְּ כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, וּמַאן דְּבָעֵי לְאַתְקְפָא בַּסֶּלַע דְּנוּנֵי יַמָּא, דְּמָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִינּוּן תַּנָּאִים, בָּעֵי לְמֶהֱוֵי תַּקִּיף, לִישָׁנָא חֲדִידָא חֲרִיפָא, (דלינקוב) לִינְקוּב עַד דְּמָטֵי לִתְהוֹמָא רַבָּא דְּתַמָּן.
278b.11 (חבקוק ב׳:ג׳) כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָּפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, וְאוֹקְמוּהָ דְּהַאי קְרָא נוֹקֵב וְיּוֹרֵד, עַד תְּהוֹמָא רַבָּא. מַאן הוּא דְּנָחִית לִתְהוֹם רַבָּא, לְאַשְׁכְּחָא זִמְנָא דָּא, אֶלָּא אַנְתְּ, דְּאִתְּמַר בָּךְ (תהילים ל״ו:ז׳) צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. כַּמָה מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּבָעוּ לְנַחְתָּא לְעוּמְקָא דַּהֲלָכָה, לְאַשְׁכְּחָא תַּמָּן קֵץ דְּפֻרְקָנָא, וְנַחְתּוּ תַּמָּן, וְלָא סְלִיקוּ. וְאַף עַל גַּב דְּלִישָׁנְהוֹן הֲוַת כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע, חֲלִישׁ פַּטִּישׁ דִּלְהוֹן, לְנַקְבָא בְּהַהוּא סֶלַע. וּמַאן דִּנְקִיבוּ דִּילֵיהּ בְּהַהוּא סֶלַע בְּלָא רְשׁוּ, אָתָא חִוְיָא לְנַשְּׁכָא לֵיהּ. וְאִית אַחֲרָנִין דִּנְקִיבוּ לָהּ, עַד דְּמָטוּ לִתְהוֹמָא רַבָּא, וְלָא סְלִיקוּ מִתַּמָּן.