Behar

Unpointed Text

111b.1 (הדף מכיל רק רעיא מהימנא)

111b.2 אי חזר בתיובתא - באתגלייא בין צדיקייא - בגין דידעין דינוי דקב"ה ונטרין גרמייהו מלמחטי. ובאתכסיא - בין רשיעייא, לקיים בהו "ועיני רשעים תכלינה" (איוב יא, כ).

111b.3 ובגין דא חובא דאדם עבר על "ויצו יהו"ה אלהים" (בראשית ב, טז), ואוקמוה "אין 'צו' אלא עבודה זרה". אעבר עליה - ארכיב ליה בטפת תרח דביה רתח לקב"ה דעבר על 'צו' מעבודה זרה. הדר בתיובתא ותבר צולמין דעכו"ם וכל מזוני דיליה - הוא תקין במה דחב ותבר חובא ובנינא בישא דבנה. ואמליך ליה לקב"ה ושכינתיה על עלמא. במאי? בגין דקדיש שמיה יתברך ברבים ועאל בנורא לאתוקדא גרמיה לקיים ביה "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז, כה). ולא עוד אלא דלאבוי תרח אהדר בתיובתא ואעיל ליה ולאמיה ולכל מארי דההוא דרא בגן עדן.

111b.4 והכי אתלבן בנורא ככספא דאיהי מוניטא דמלכא, ושקר לה בעופרת. אעיל ליה בנורא ונפק העופרת לבר. ישמעאל! ובגין דא נפק מצחק בעבודה זרה ואשתאר אדם מלובן. והאי איהו "שינוי השם". דכד אתגלגל אדם בעי למעבד ליה "שנוי השם שנוי מקום ושנוי מעשה".

111b.5 לבתר אתא יצחק ואתתקף ביה מחובא תניינא דאתמר ביה "על האדם" דדא שפיכות דמים. ודא גרם נסיונא דיצחק בסכינא. ואתברר ביה כמאן דבריר אוכל מגו פסולת ונפק פסולת לבר. עשו שופך דמים! לבתר אתא יעקב וארכיב ליה בלבן ואתעביד עבד לגביה. הדא הוא דכתיב "אעבדך שבע שנים ברחל" (בראשית כט, יח). ובההיא סבה דאחלף לה באחותה עבד שבע שנים אחרנין לאפקא תרין טפין דזרק אדם באתר נוכראה. ודא גלוי עריות. והאי איהו "לאמר". ואפיק לון מן לבן הארמי - נחש.

111b.6 ובתלת אלין הוה לאדם "שנוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה".

111b.7 שנוי השם - באברהם.

111b.8 ושנוי מעשה - ביצחק.

111b.9 ושנוי מקום - ביעקב.

111b.10 ואי להאי דאתמר ביה (איוב כח, כז) "אז ראה ויספרה" קבל בתיובתא - כל שכן לאחרים! ובגין דא עבד טוב אתרא גרים, ועבד רע אוף הכי! אבל שאר עבדים - "לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כה, מו).

111b.11 קמו מארי מתיבתא ואמרו: "אשרי העם שככה לו"! שככה - בגימטריא משה!

111b.12 קם רעיא מהימנא ואמר "אשרי העם שיהו"ה אלהיו". (עד כאן).

111b.13 (בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל פרשת משפטים דף קי"ז א' - "לא תהיה אחרי רבים וכו'")

111b.14 "כי לי בני ישראל עבדים וגו'" (ויקרא כה, נה) - פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא, ולאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי 'עבודה', כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך. בגין דישראל קרי לון "עבדים" דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם". מאי טעמא אינון עבדים? בגין דכתיב "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". ובגין כך כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב "אנכי יהו"ה אלהיך" - "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב) - למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא, דפרק ליה מכל בישין דעלמא.

111b.15 בתרין שמהן אלין אקרון ישראל לקב"ה! עבדים - דכתיב "עבדי הם", ואקרון בנים דכתיב "בנים אתם ליהו"ה אלהיכם" (דברים יד, א). בזמנא דידע ליה בר נש לקב"ה בארח כלל - כדין אקרי 'עבד'; דעביד פקודא דמאריה ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזמנא דידע ליה בר נש בארח פרט - כדין אקרי 'בן' רחימא דיליה - כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה. ואע"ג דאקרי 'בן', ברא בוכרא לקב"ה, כמה דאת אמר "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב) - לא יפוק גרמיה מכללא ד'עבד' למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי.

111b.16 והכי אצטריך לכל בר נש! למהוי לגבי אבוי 'בן' לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ואשתדלא אבתרייהו. ולמהוי לגבי אבוי 'עבד'. ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך בר נש לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד. חד רזא ד"עבד", וחד רזא ד"בן".

111b.17 והאי "עבד" אקרי "אדון כל הארץ". "בן" - כמה דאוקימנא "בני בכורי ישראל". וכלא רזא חדא דמהימנותא! ואצטריך בר נש לאתעטרא באלין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא. 'עבד' - למפלח בכל זיני פולחנא; בצלותא דאקרי עבודה דהאי עבד. דאיהו רזא עלאה דלא שכיך לעלמין תדיר, וקא משבחא ומנגנא תדיר. והא אתמר בפולחנין אחרנין דכל פולחנין ומלין דעלמין כלהו איהו עביד ופלח, ובגין דא אקרי 'אדון'. בגין דאיהו עבד למפלח אקרי "אדון כל הארץ".