Behar

Unpointed Text

111a.1 אמר ליה חבריה: "ולא אמינא לך דלא תתן נהמא לאחרא!"

111a.2 א"ר חייא לרבי יוסי: "הא מזונא גבן - ניהב ליה למיכל!"

111a.3 א"ר יוסי: "תבעי למיפק מניה זכותא?! ניזיל ונחמי דהא ודאי בקפטורי דדא טפסא דמותא אתאחיד, ובעא קב"ה לזמנא זכותיה בגין לשזביה.

111a.4 אדהכי יתיב ההוא בר נש ונאים תחות חד אילנא. וחבריה אתרחיק מניה ויתיב בדרך אחרא.

111a.5 א"ר יוסי לר' חייא: "השתא ניתיב ונחמי! דודאי קב"ה בעי למרחש ליה ניסא!"

111a.6 קמו ואוריכו.

111a.7 אדהכי חמו חד טיפסא בשלהובי קאים גביה.

111a.8 א"ר חייא: "ווי על ההוא בר נש דהשתא יימות!"

111a.9 א"ר יוסי: "זכאה ההוא בר נש דקודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא!"

111a.10 אדהכי נחת מאילנא חד חויא ובעא למקטליה.

111a.11 קם ההוא טפסא עליה וקטליה.

111a.12 קסטר ברישיה טפסא ואזל ליה.

111a.13 א"ר יוסי: "ולא אמינא לך דקב"ה בעא למרחש ליה נסא ולא תפוק זכותיה מניה!"

111a.14 אדהכי אתער ההוא בר נש וקם ואזיל ליה.

111a.15 אחידו ביה ר' חייא ור' יוסי ויהבו ליה למיכל.

111a.16 בתר דאכל - אחויאו ליה ניסא דרחיש ליה קב"ה.

111a.17 פתח ר' יוסי ואמר: "בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז, ג).

111a.18 זכאה חולקיה דבר נש דעביד טוב מדידיה! דהא אתער 'טוב' בכנסת ישראל! ובמה? בצדקה! דכד אתער 'צדקה' - הא 'טוב' כדין אתער לגבי כנסת ישראל. ועל דא כתיב "וצדקה תציל ממות" (משלי י, ב). מאי טעמא? בגין ד"צדקה" אילנא דחיי הוא! ואתער על ההוא אילנא דמותא, ונטיל אינון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא! מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי? -- הוי אימא ההיא צדקה דאיהו עביד! כביכול הוא עביד ליה לעילא! כמה דאת אמר "עושה צדקה בכל עת" (תהלים קו, ג). והא אתמר.

111a.19 (כאן סיום המאמר שמובא כסימן ז' בסוף הדפוס - ויקיעורך)

111a.20 וכי "בכל עת" יכיל בר נש למעבד צדקה?! אי הכי תריסר שעתי ביומא מאן יכיל?!

111a.21 אלא הכי אוליפנא - מאן דעביד צדקה "בכל עת"! מאי "בכל עת"? כמה דאת אמר "ואל יבא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז, ב), ואוקמוה. ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי דאיהי 'עת רעוא קדישא' בצדיק -- אלא אפילו 'בכל עת' דלתתא, אסגי צדקה עלייהו ואתער צדקה בכלהו עלאי ותתאי. בגין כך ישוי לביה ורעותיה בר נש וידבק ביה בקב"ה!

111a.22 כיון דמטו קמי דרבי שמעון סחו ליה עובדא.

111a.23 אמר: "ומה דא בלחודוי?! אלא כל מאן דאחיד לאילנא דחיי ישתיזיב בהאי עלמא ואפילו מן מותא דעלמא משאר בני נשא - כל שכן ממותא אחרא".

111a.24 אמר רבי שמעון: בכלהו אתער צדקה אילנא דחיי. והאי איהו אתר דמזונא לכולי עלמא! תלמידי חכמים - מאי עבידתייהו? דהא אינון בצדקה אחידן, וכל בני עלמא בזכותייהו נזונין בהו ממש! ואינון לא יכלין לאתזן בהו ממש בגין דאשתדלי באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה! אשתכח דתלמידי חכמים מתערי מזונא לעלמא ושלמא! אי לכל בני עלמא מתערי מזונא - לון אמאי לא מתערי?!

111a.25 אלא תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש. ואילנא דחיי לא מתזן אלא מן העולם הבא! והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא לבתר דעאל לההוא עלמא - כדין אתזן ביה ואתנטעו שרשוי עליה. השתא אכלי מאיבא דאילנא דחיי! ומאן איהו? ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכינא ואיהי איקרי "פרי העץ אשר בתוך הגן" (בראשית ג, ג). ועל דא אכלי מההוא פרי בהאי עלמא.

111a.26 ועל דא תנינן "הם נזונין בזרוע". מאי "בזרוע"? דא גבורה! ואינון זמינין לעולם הבא - דמזונא דעולם הבא לאו איהו בהאי עלמא, אלא צמצומא זעירא דחילא דיליה דאשתכח במתיקו דאורייתא. ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה. ודא הוא חדוותא ומזונא דילהון.

111a.27 כיון דיעברון מהאי עלמא - כמה נחלין עלאין דעולם הבא סחרין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא! כדין "עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשֶׂה למחכה לו" (ישעיה סד, ג). מאי "יעשה"? דא יובלא! ההוא דאקרי "העולם הבא". "למחכה לו" ודאי! דלא בעיין מזונא בעלמא דא עד דיתתקנו למזונא דילהון. והאי מזונא דלהון בעולם הבא! ועל דא זכאין אינון בכלא! דעלייהו כתיב "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".

111a.28 (עד כאן התוספת של סימן ז)

111a.29 "והתנחלתם אותם לבניכם וגו' לעולם בהא תעבודו וגו'" (ויקרא כה, מו) - פקודא דא לעבוד בעבד כנעני דכתיב "לעולם בהם תעבודו". ואינון מסטרא דחם דגלי עריין דאתמר עליה "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט, כה). אמאי "עבד עבדים"? אלא עבד לההוא 'עבד עולם' דאיהו 'עולמו של יובל'.

111a.30 ואי תימא דהא אחוה דשם ויפת הוה! אמאי לא הוה הכי כוותייהו?! והכי מזרעא דחם הוה אליעזר עבד דאברהם - אמאי לא הוי כוותיה דנפק צדיק?! וקב"ה אודי בברכתיה כד בריך ליה לבן!

111a.31 אלא ודאי הכא ברזא דגלגולא! "גולל אור מפני חשך" - עבדא דאברהם דנפק מחשך, ודא זרעא דחם. דיו לעבד להיות כרבו דאיהו אברהם דנפק מתרח עובד כוכבים ומזלות. "וחשך מפני אור" - דא ישמעאל דנפק מאברהם, ועשו מיצחק.

111a.32 ורזא דא תערובת טפין באתר דלאו דיליה גרים דא. מאן דעריב טפה דיליה בשפחה מחלת בת ישמעאל או בבת אל נכר דאינון 'רע חשך', וטפה דיליה 'טוב אור' "וירא אלהים את האור כי טוב" -- מערב טוב עם רע! עבר על מימרא דמאריה דאמר "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בראשית ב, יז). קב"ה בההוא דערב ארכיב ליה ואייתי ליה בגלגולא לקבלא עונשיה. חזר בתיובתא אשתדל באורייתא ואפריש טוב מרע דאינון "אסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול" - בדא אתפרש רע מטוב דאתמר ביה "וייצר" (בראשית ב, ז) - יצירה לטב ויצירה לביש. באורייתא אפריש לון קב"ה, וירית ליה נשמתא מניה למהוי שלטא על תרוויהו - בחד דאיהו אור עלמא דאתי, ובחד דאיהו חשך עלמא דין. הדא הוא דכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים". וכפום זכוון וחובין כמה דאוקמוה "העושה מצוה אחת מטיבין לו". בינוני זכוון וחובוי שקולין - פלגו זכוון לעילא ופלגו לתתא, ופלגו חובוי לתתא. ורזא דא "מה שאלתך וינתך לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש" (אסתר ה, ו). צדיק גמור - כל זכווי לעילא וחובוי לתתא. רשע גמור - חובוי לעילא וזכווי לתתא.

111a.33 ובר נש דחב באתגלייא - בתרין דרגין איהו.